Kommentar zu Tehillim 97:5

כדונג נמסו. דכתיב ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות:

כדונג. הוא השעוה:

ומה היה חיל הארץ הוא כי הרים כדונג וכו' ולא בלבד מלפני ה' כי אם מלפי אדון כל הארץ הוא אדני הוא שכינה ולא אמר מפני אלא מלפני שהוא ממה שהוא לפני שהוא מהתפשטות ברקי זיוו:

כדונג. כשעוה:

הרים - על משפט הגשם.

הרים. הוא מושל על אנשים הגבוהים הגאים:

הרים, מצייר כי בצאת הברקים האלה שלוחי השגחתו מן הענן והערפל אשר שם האלהים המשגיח, ויגיעו אל ראשי ההרים, ימסו כדונג מפני האש, ואז יכירו כולם כי זה מלפני ה', לא מפני האלילים מלפני אדון כל הארץ, ור"ל כי בעלי הצאב"א ייחסו כל תולדות הטבע לבני אלים, שיחסו להם כח אלהות והיו מיחדים לכל כח טבעי אליל מיוחד מושל עליו וכן לכל מדינה ואקלים אדון אחר שהוא כוכב מיוחד המשפיע שם, וכאלו הארץ יש לה אדונים רבים, שכ"א עושה ופועל במקומו ועל מה שהוא ממונה עליו, אבל עתה יראו שהברקים והמסת ההרים אינו בא ע"י האלילים וטבעיים, רק מלפני ה', ולא בחלק אחד מן הארץ, רק מלפני אדון כל הארץ:

כדונג. כשעוה:

והרים. הוא משל על מלכי הרשעים:

נמסו. ענין התכה והמגה:

וטעם הרים – הם המתגאים ואמרו נמסו, אע"פ שהם יבשים הפך התולדת.

וטעם אדון – כי המתגאים אינם אדוני הארץ באמת.