Kommentar zu Tehillim 98:3

זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ: רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר וכו':
(מגילה יא ע"א)

זכר. האמונה שהיה לו עם בית ישראל להוציאם מן הגלולת זכר להם והוציאם לעיני כל זהו וראו כל אפסי ארץ:

ושמא תאמר אם כל כך גדל כחו למה בהסתר עשה שישאלו כלי כסף כו' במרמה עד שוינצלו את מצרים ולמה לא עשה שיתנו בעל כרחם על ידי מכות לזה אמר אם כך היה עושה שיתנו ביד חזקה לא היו נותנים את לבם לרדוף אחרי בני ישראל על נכסיהם ולא היה ענין קריעת הים בא אל הפועל ולא היה מתקדש בעולם שמו של הקב"ה כי בדבר אשר זדו עליהם אך עתה שעשו בערמה שלקחו בשאלה ערבו אל לבם לרדוף אחרי בני ישראל באמרם אם היה כח בידם ליטול לא היו עושים בערמה על כן שמו לבם לרדוף אחריהם באמרם כי בדרך טבע התנהגו ולא בהשגחה עשו כן גם הם ויבאו אל המבול ויקדש בם שם ה' וגם על כן נשתבחו ישראל שהיה הדבר בסוד י"ב חדש שאם היה מתגלה לא היה בא אל הפועל נס קריעת ים סוף וזה יאמר זכר חסדו יתברך אשר נדר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואמונתו בסוד היה לבית ישראל שישאילום ומזה נמשך שראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בקריעת ים סוף כי נודעת היתה בכל הארץ והוא מאמרם ז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות העולם נבקעו באופן שנתפרסמה ונראתה הישועה ההיא עד אפסי ארץ וזה ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו:

[גלה צדקתו ומה היא הצדקה זאת היא - ] זכר, כל אפסי ארץ - כנגד מקומות הישוב שהם שבעה גבולות בצפון ואחד בדרום.

זכר. ה׳‎ זכר לישראל את החסד שהבטיח באמונתו:

זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל. אפשר במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"י משגגות דהבעל חייב בכפרת אשתו וכביכול מרוב חסדיו המשילנו לאשה כמו שאמרו רז"ל במדרשים וגם רמוז בכתובים ולפי המשל מטה חסדיו הרבים עלינו להרבות בכפרתנו ויגאלנו במהרה בימינו וז"ש זכר חסדו מדת רחמיו ואמונתו שהבטיחנו על יד כל נביאיו לגואלנו לבית ישראל שכביכול יש לנו דין אשה וכביכול לפי המשל הבעל נטפל בכפרת אשתו וזה רמז באמרו לבית ישראל. ועוד רמז זכות אבות הרמוזים בתיבת ישראל כמ"ש בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם ז"ל דבישראל רמוז יצחק שרה רבקה רחל אברהם לאה וישראל הוא יעקב ומקרוב ראיתי בלקוטי תורה כ"י לגורי האר"י זצ"ל שכתב כן. ועוד רמז לבית ישראל לשכינת עזנו ונקראת בית ישראל ובעבורה נגאל כמ"ש בזהר הקדוש ועמה יפקון ואתיא תוך תוך שם ישראל כמו שרמזתי אני בעניי ושמך עלינו קראת כמ"ש בירושלמי סוף ברכות ומה מי שנקרא בשם ב"ו כך מי שנקרא בשמו של הקב"ה עאכ"ו והרב יפה מראה נדחק בזה. ועל פי הזהר הקדוש ורבינו האר"י ז"ל אתי שפיר וכל זה רמז במ"ש זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל:

אפסי ארץ. היושבים בקצוי הארץ:

ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה ישועת אלוקינו נקרא ישועה כזאת שהוא קיים לעד, כי אצל הש"י אין שום אגב, וכמו שהוא קיים לעולמי עולמים כן ישועתו קיים לעולמי עולמים וכעין דכתיב (ישעיה מ"ה, י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים.
(תפארת יוסף פורים ד"ה איתא)