Halakhah zu Jeschijahu 65:26

וְזוֹהִי הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ מֵעֵין כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת. הֲבִינֵנוּ יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ לָדַעַת אֶת דְּרָכֶיךָ וּמוֹל אֶת לְבָבֵנוּ לְיִרְאָתְךָ לְסוֹלֵחַ הֱיֵה לָנוּ לִהְיוֹת גְּאוּלִים רַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב וְדַשְׁנֵנוּ וְשַׁכְּנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצְךָ וּנְפוֹצִים מֵאַרְבַּע תְּקַבֵּץ וְהַתּוֹעִים בְּדַעְתְּךָ יִשָּׁפְטוּ וְעַל הָרְשָׁעִים תָּנִיף יָדְךָ וְיִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶךָ וּבִצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ וּבַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַּׁי מְשִׁיחֶךָ טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַּעֲנֶה כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה כד) ״וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע״ כִּי אַתָּה הוּא עוֹנֶה בְּכָל עֵת פּוֹדֶה וּמַצִּיל מִכָּל צוּקָה בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

כָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יְבֻטַּל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה טז) "כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינִי". יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבָּטְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט כח) "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם":

בְּיוֹם תַּעֲנִית מְבָרֵךְ הַיָּחִיד בִּרְכַּת י״ו בְּנֹסַח זֶה. שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ וְאַל תַּעֲלֵם אָזְנְךָ מִשְּׁמוֹעַ בַּקָּשָׁתֵנוּ וֶהֱיֵה קָרוֹב לְשַׁוְעֵנוּ טֶרֶם נִקְרָא וְאַתָּה תַּעֲנֶה נְדַבֵּר וְאַתָּה תִּשְׁמַע כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר נֹסַח זֶה בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַחַר בְּרָכָה שְׁבִיעִית אוֹמֵר עֲנֵנוּ וְכוּ׳‎ עַד כִּי אֵל עוֹנֶה בְּעֵת צָרָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה.

כבר ידעת לדברי רז"ל שהולכים בלשונם אחר לשון התורה וכשם שיש בתורה מאכלים המותרים והאסורים, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו וכתיב מבשרם לא תאכלו ואין לומר שהוא משל ח"ו אלא כפשוטו ממש כן כשאמרו בכאן בבשרו של לויתן יש לנו לומר בודאי שאינו מכל אלא כפשוטו ממש, וכן אמרו עוד (ב"ב שם) עתיד הקדוש ב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר (איוב מ) התמלא בשכות עורו, זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צל שנאמר (שם) ובצלצל דגים ראשו והשאר פורשו הקב"ה בחומות ירושנים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר (ישעיה ס) והלכו גוים לאורך.

מכל זה יתבאר בפירוש כי הדברים כפשוטן בבשרו ממש ובעורו ממש בבשרו ממש למאכלם של צדיקים שהטריחו עצמם בתורה ובמצות ועורו ממש להבהיק דירתם כדי שתתפרסם מעלתם בעמים איך עבדו להקב"ה והחזיקו בתורתו ובמדותיו, כענין שכתוב (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. וכן כתיב (ישעיהו ס״ה:י״ג) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו.

כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת יוֹם טוֹב וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ": סָלִיק הִלְכוֹת תַּענִיוֹת

כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט ב) "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם". צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א טו) "כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה" וְגוֹ'. וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א יב) "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי", (מלאכי א י) "מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם" וְגוֹ'. וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ד) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם". צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה כד) "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה". וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וּמְקַבְּלִין אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ז) "כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוִּים לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ד) "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת":

ועוד אומר דברי' שהש' גורם לטובה או לרעה לטובה יש אדם שכל הנקראין בשמו יצליחו לגדולה זהו ויקרא בהם שמי ושם אבותי. וכתיב (ישעיהו סו כב) כי כאשר השמי' החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה עומדי' לפני אמר ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב (ישעיהו מג א) קראתי בשמך לי אתה. הרי שיש אדם שכל אותם הנקראים על שמו יחיו ויהיו בניו קיימי' ויעמידו תולדות ויש שכל אלה להם להפך שנאמר (ישעיהו סה טו) והנחת' שמכם לשבועה לבחירי והמיתך ה' ולעבדיו יקרא שם אחר וכתיב (ישעיהו יד כב) והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד וכתיב (איוב יח יט) לא נין ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו. וכתיב (איוב יח יז) ולא שם לו על פני חוץ. לכן יתפלל אדם שכל הנקראי' בשמו יהיו בהם מדות טובות האלה ולא אחת מן המדות הרעות ושלא יקראו זרעו על אותן שמדות הרעות תלויות בהן. כיצד יראה אדם כשיש שני אחי' וקראו שם בניהם ובנותיהם אחר שם פלוני אפילו אחר צדיק ומתו בלא תולדות. או שהיו הכתובים למעלה לרעה בהם אל יקראו יותר באותו השם ר"ל שקראו לו שם בגורל מתוך הספר כאשר עושין לחולה או בשני אחי' נתקיי' למאן דאמ' שני' לחזקה ולמאן דאמר שלשה לחזק' פעמים שהאחי' קוראי' בשם אותו האיש ונכשלים זרעו או האחים קראו את בניהם אחר אביהם ומתו והבנו' קראו בניהן וחיו ויש שם פלוני שכל המשפחה שלו אם קראו זרעם בשמם מתו בלא תולדות ולא האריכו ימיהם ובכל ענינים האלו לנקבות ובשם שירא' החכם שכך הוא אל יאמר אקיי' לאבותי שם שלא ישכח והוא רואה שנקראים אחרים ונכשלו הרי הוא נושא אל נפשו עון. ואין אלו הדברים משום ניחוש שהרי הראשונים היו קוראים את בניהם על שם המאורע ולא מתו. אא"כ חטאו בער ואונן לכך יהיו צדיקים שזרעם מתים ולא מחמת עון. אלא שאלו הדברים הזיקו ואע"פ כן יש לאדם לחשוב שמא בעונו הוא וכל שמתים בניו ואחרים קראו אחר פלוני וזה קראו כמו כן ומתו הרי נגזר עליו לפי שכינו אחרים שם כמוהו:

ובכן תן פחדך. ובכן שם הוא. שהאותיות שלו עולות למיניין אנ"י וה"ו. או למיניין אנ"א יהו"ה. שהחשבון עולה ע"ח. ובבן תן פחדך. אני והוא. תן פחדך. ובכן תן כבוד. אנא י"י תן כבוד. אני והו. משורש בספר יצירה: ומאותו ג' מקראות הכתובים בויהי בשלח. ויסע. ויבא. ויט. הם מתפרשים שמות המפורשין ע"ב. על כל מעשיך. על ישר' שנקרא מעשה. כד"א ישמח ישר' בעושיו (תהילים קמ״ט:ה׳). וייראוך וישמרו תורתך ומצותיך. כמו פחדו בציון חטאים (ישעיהו ל״ג:י״ד). שיחזרו בתשובה. ואמ' ואימתך על כל מה שבראת. כדי שייראוך. על ישר' שנקראו ברואים. כד"א כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו (ישעיהו מ״ג:ז׳). וגו'. כל הנקרא בשמו של הקב"ה מעלה עליו הכת' כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית: שנ' ויצר. ויברא. ויעש. ואין לך אומה ולשון שמכבדין שמו של הק' כישר'. ויעשו כלם אגודה. כמו שורה. שיחדין כלם ביחד לבם לעשות רצונך בלבב שלם. לפי שיהיו זוכין לחיי העולם הבא ותשוב אותם לארצם: כמה שידענו י"י אלהינו. שאנו יודעין שלפניך היכולת והשלטנות להוציאנו מגלות זה שהעוז בידך וגבורה בימינך. כד"א תעז ידך תרום ימינך (תהילים פ״ט:י״ד). ושמך נורא על כל מה שבראת. על ישר'. כד"א נשאתי אמיך אפונה (תהילים פ״ח:ט״ז): ובכן ששמך נורא על ישר' תן כבוד י"י לעמך. כד"א. כבוד הלבנון אליך יבא (ישעיהו ס׳:י״ג). וכת' ואביא אתכם אל ארצכם. וכת' ולתתך עליון. וגו' (דברים כ״ו:י״ט). תהילה ליריאך. תחת אבל מעטה תהילה (ישעיהו ס״א:ג׳). וכת' לתהלה ולשם ולתפארת (דברים כ״ו:י״ט). ותקוה לדורשיך. ותן תקוה לאותם דורשים שאמרת כה אמר י"י לבית ישראל דרשוני וחיו (עמוס ה׳:ד׳). ופתחון פה למייחלים לך. כד"א ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישר' ולך אתן פתחון פה בתוכם (יחזקאל כ״ט:כ״א). וגו'. שמחה לארצך וששון לעירך. כד"א ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה (תהילים מ״ח:י״ב). וכת' הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש וגו' (ישעיהו ס״ה:י״ח). וצמיחת קרן. דוד שנשמח בקרן יחזירהו במקומו. ועריכת נר לבן ישי משיחך. כד"א שם אצמיח קרן לדוד (עבדי). ערכתי נר למשיחי(תהילים קל״ב:י״ז). וגו'. במהרה בימינו ואל תאחר: ואז צדיקים יראו וישמחו. פסוק הוא. אז צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (שם קם). וכת' ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו (תהילים נ״ב:ח׳). וישרים. צדיקים. וחסידים ברינה יגילו. כד"א. יעלזו חסידים בכבוד (תהלים קמט). וכת' יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו (שם כב). וכת' יראו צדיקים וישמחו (איוב כ״ב:י״ט). יהללו (את) י"י דרשיו (תהילים כ״ב:כ״ז). וגו'. ועולתה. מלכות הרשעה שכולה עולה. תקפץ פיה. כד"א יקפצו מלכיש פיהם (ישעיה מב). כי כל הרשעה. מלכות הרשעה. פסוק הוא. וכל עולה קפצה פיה (תהילים ק״ז:מ״ב). כעשן תכלה. כד"א ואיבי י"י כלו (שם לו). וכת' לילה ויומם לא תכבה (ישעיהו ל״ד:י׳). ענשם זה. כי תעביר ממשלת זדון. מלכות הרשעה. ותמלוך. כד"א ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל (יחזקאל כ״ט:כ״א). וכת' יהיה י"י אחד ושמו אחד (זכריה י״ד:ט׳). אתה בחרתנו מכל העמים. כד"א כי בחר י"י ביעקב. וכת' ואבדיל אתכם מן העמים (ויקרא כ׳:כ״ו). ורוממתנו. כדכ' ונתנך י"י אלהיך עליון על כל גויי הארץ (דברים כ״ח:א׳-ב׳): יעלה ויבא. כנגד מה שאמר דוד. אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי (תהילים קל״ז:ו׳). וזה כנגד זכרון ירושלים. ויבא. כנגד זכרון משיח בן דוד. כד"א אשרי המחכה ויגיע לימים (דניאל י״ב:י״ב). וגו'. וכת' באותה פרשה זכרון. ויראה. כנגד זכרון אבותינו. וזהו יצחק. כד"א אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (מיכה ז׳:כ׳). ובעקידתו כת'. ויקרא אברהם שם המקום ההוא י"י יראה אשר יאמר היום בהר י"י יראה (בראשית כ״ב:י״ד). כלומ' יראה זכרון עקידתו לעולם שיעמד זכותו לבניו. והיינו דכת' בי נשבעתי (שם). ויזכר. כנגד זכרונינו ופקדונינו כד"א זכרני י"י ברצון עמך פקדני בישועתך (תהילים ק״ו:ד׳). וישמע כדכת' ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון. וגו' (מלאכי ג׳:ט״ז): והנשא על כל הארץ ביקרך. שהארץ שלך היא. כד"א כי לי כל הארץ (שמות י״ט:ה׳). והופע בהדר גאון עוזך. והגה בהדר גאון. בית המקדש שנקרא גאון. כד"א נשבע י"י בגאון יעקב (עמוס ח׳:ז׳). וכת' מציון מכלל יפי אלהים הופיע (תהילים נ׳:ב׳): על כל יושבי תבל ארצך. כד"א כל ישבי תבל ושכני ארץ. וגו' (ישעיהו י״ח:ג׳). מלך ומלכותו בכל משלה. כד"א. והיה י"י למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ח׳-ט׳): והשיאנו כד"א תשא ובאת אל המקום אשר יבחר י"י (דברים י״ב:כ״ו). את ברכת מועדיך. כד"א איש כמתנת ידו כברכת י"י וגו' (דברים ט״ז:י״ז). והשיאנו כמו והזכירנו. כגון ישא פרעה את ראשך.(בראשית מ׳:י״ג). דמתרג' ידכרינך פרעה ית רישיך: מפי ר' משה בר ישעיה: החבר ר' יעקב נזיר אין מתפלל בזה היום והשיאנו. ושאלתי ממנו מה טעם. והשיבני. מפני שאין מקריבין בראש השנה חגיגה כי אם בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. כד"א. שלש פעמים בשנה (שמות כ״ג:י״ז). וכת' איש כמתנת ידו כברכת וגו' (דברים ט״ז:י״ז): וברכת היכן. השיאנו. אבל ראש השנה דלא כת' ברכת חגיגה לא אמרינן ליה להשיאנו: ולי נר' דסדר תפילו' הוא מונה. כלומ' יהי רצון מלפניך שתשיאנו ברכת מועדיך האחרים. ולא אראש השנה קאי: כ"ש אב"ן:

רבי חנינא אומר אין מיתה לעתיד לבא אלא לבני נח בלבד ריב"ל אומר לא בישראל ולא באומות העולם שנאמר (ישעיהו כה ח) ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. מה עבד ליה רבי חנינא מעל כל פנים מעל כל פניהם של ישראל והכתיב (ישעיהו סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות. הדא מסייע ליה לר' חנינא ומה עבד ליה רבי יהושע בן לוי. ראוי לכל עונשין. והכתיב (תהלים מט טו) כצאן לשאול שתו מות ירעם. והא מסייע לרבי חנינא. ומה עבד רבי יהושע בן לוי לפי שבעה"ז פרעה בשעתו סיסרא בשעתו. אבל לעתיד לבא הקב"ה עושה מלאך להם:

ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלות הצדיקים, מפני העונות והחטאים שעשה. אין הדבר כן, אלא הוא אהוב ונחמד לפני הבורא יתברך, כאלו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם חטא ופירש ממנו לכבוד השם יתברך. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורין אין יכולין לעמוד שם (ברכות לד א). כלומר: מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו כלל, שהרי טעמו טעם חטא ופירשו מזה (רמב"ם שם). וכמה גדולה מעלת התשובה! אמש היה זה שנאוי ומשוקץ לפני הבורא יתברך, ועכשיו הוא אהוב וחביב לפניו יתברך. אמש היה זה מובדל מד' אלקי ישראל, דכתיב: "עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם"; צועק ואינו נענה, שנאמר: "גם כי תרבו תפלה אינני שומע". והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר (דברים ד ד): "ואתם הדבקים" וגו'; צועק ונענה, שנאמר (ישעיהו סה, כד): "והיה טרם יקראו ואני אענה".

כתיב (משלי כה יז) הוקר רגלך מבית רעך הרי שני חברים ולאחד אשה נאה. מוטב שיבא לביתך ואתה הוקר רגלך מביתו. מכל מה שכתוב בשיר השירים צריך להזהר שלא ישמע קול אשה והוא הדין לאשה שלא תשמע קול איש. שמכל שהאיש מוזהר האשה מוזהרת. ודע שכל אשה שהיא הולכת לפני בית איש ומתחלה לא הרימה קולה אבל כשהולכת לפני בית איש משמעת קול הרי כוונתה לרעה. וכן האיש. ולכך כל הרגילים בזה עליהם נאמר (ישעיהו סה יג) הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תיילילו. ושיער באשה ערוה שנאמר (שיר השירים ד א) שערך כעדר העזים גם לא יזכה לראות שער רישיה כעמר נקי ואם נזהר מלראו' באשה יראה את הכבוד כדכתיב (ישעיהו לג יז) מלך ביופיו תחזינה עיניך. וגם אם שער ראשו יפה ואינו נזהר בו לוקה כאבשלום שנתלה בשערו ובכל דבר שאינו נזהר ילקה בגופו. ומי שנזהר מלהסתכל באשה ואינו נזה' מבגדים חמודות של נשים הרי ילקה בבגדיו ולא יראה במעש' לבושו של כבוד. לא יושיב אדם רשעים אצל צדיקים ולא צדיקים אצל רשעים כדכתיב (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצ' רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב לכך לא יושיב אדם רשעים אצל צדיקים. ולא צדיקים אצל רשעים. ולא בדין ולא בעצה לא בסעודה ולא יתחבר עמהם. שהרי כתיב (דברים כב ט) לא תזרע כרמך כלאים חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כי היין משמח ומשכר ומאבד דעת שותהו. לכן לא יתכן מי ששותה ואין בו דעת. וכתיב (הושע ד יא) זנות יין ותירוש יקח לב. ואין הסובא חושש בלחם ואינו מרגיש בגופו דכתיב (תהלים עח כה) לחם אבירים אכל איש פת שחרית מבטל דברים רעים. ורוח רעה ומוסיף חכמה וכו'. וכל מה שאמרו חכמים בפת שחרית כנגדו להפך ביין. לכך לא תזרע כרמך כלאים. לכך לא יושיב אדם שותים יין אצל טובים שנאמר (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין אל תהי סובא יין אין כתיב כאן אלא אל תהי בסובאי לומר לך אל תעמוד ואל תשב ביניהם. כי מה טובו ומה יופיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות אל תזרע כרמך כלאים:

כתיב (ישעיהו סה ח) כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו הרי כל דבר שטעון ברכה עובר עליו משום בל תשחית וטעם פוגם יין של תרומה שנתגלה צריך לשפוך אין צריך לומר של חולין יין של מעשר שני:

מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע. מעשה היה והביא נכרי אחד חלוק ואמר לנכרים שהוא היה חלוק של הנצרי אמר אם אינכם מאמינים תראו מה אעשה השליך החלוק באש ולא נשרפה. ואמרו הכומרים ליהודים הרי תדעו כי יש קדושות בחלוק אמר החכם תנו אותו אלי ואני אראה לכם מה יש בו לקח חומץ חזק ובורית וכיבס החלוק לעיניהם אמר השליכוהו עתה באש ותנסו והשליכוהו באש ונשרף אמרו לו מה ראית לכבסו אמר להם מפני שהיה משוח בסלמנדריא והוצרכתי לכבס הבגד וכשלא היה על הבגד נשרף הבגד הרי מקיש כשר בשירים לחומץ על נתר כי סיד שנעשה בחומץ בנין חזק וקיים הוא אבל מי שעושה חומר בנתר וחומץ בנין עראי ולא יתקיים והרי מקח טעות. מי שעשה תנאי עם בנאי לבנות לו בנין חזק בחומץ ועשה לו בנתר ובחומץ ואף על פי שמראם שוים וכן ושר בשירים על לב רע כגון לוים שמשוררים על תודה של רשעים ולבם רע דכתיב (משלי כא כז) זבח רשעים תועבה ואף למשורר כן וכן חתן וכלה שהם רשעים ולבם רע אסור לשורר להם לשמחה שנאמר לכן על בחוריו לא ישמח ה' וכתיב (ישעיהו סה יח) שישו וגילו עדי עד וכתיב (ישעיהו סה יח) כי הנני בורא את ירושלים גילה ואת עמה משוש וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה קול בכי וקול זעקה מתי אתם שישו וגילו כשגלתי וששתי בעמי הצדיקים ולא ברשעים וכן ושר בשירים על לב רע על לב עצב כמו אין זה כי אם רוע לב מי שאמר שירים פסוקים ומתנגן או כמו פיוטים שנתקנו לשבח בהם להקב"ה שהם משוררים לפקח ולשמח לב עצב רע בעיני ה' שמשתמש בעבודת ה' כך חוטא האדם עושה חומר בחומץ ונתר ועובר על בל תשחית וכן מעדה בגד מי שמשיר בגדים של חמימות בקרה ולובש בגדי משי והשלג מקלקלם עובר על בל תשחית על בגדי משי שקלקלן ועל השחתת גופו עובר שיש לו קרירות וכן הוא גם דרך המשל: