Kabbalah zu Jeschijahu 65:20
לֹא־יִֽהְיֶ֨ה מִשָּׁ֜ם ע֗וֹד ע֤וּל יָמִים֙ וְזָקֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְמַלֵּ֖א אֶת־יָמָ֑יו כִּ֣י הַנַּ֗עַר בֶּן־מֵאָ֤ה שָׁנָה֙ יָמ֔וּת וְהַ֣חוֹטֶ֔א בֶּן־מֵאָ֥ה שָׁנָ֖ה יְקֻלָּֽל׃
Dort soll keiner sein ein Kind an Tagen und ein Greis an Aussehen der nicht ausgelebt seine Tage; denn Knabe wird sein, wer hundertjährig stirbt, und der Sünder wird verflucht, dass er als Hundertjähriger sterbe.
ספר הזהר
א"ר יצחק, מאי דכתיב, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים. מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב ואיש משענתו בידו. אלא אמר רבי יצחק, עתידים הצדיקים לעתיד לבא, להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב וקח משענתי בידך ולך. וכתיב ושמת משענתי על פני הנער. א"ל קב"ה, דבר שעתידים לעשות הצדיקים, לעתיד לבא, אתה רוצה עכשיו לעשות, מה כתיב וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין עונה ואין קשב. אבל הצדיקים לעתיד לבא, עלה בידם, הבטחה זו, דכתיב ואיש משענתו בידו, כדי להחיות בו את המתים, מהגרים שנתגיירו מאו"ה, דכתיב בהו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. א"ר יצחק, סופיה דקרא מוכיח, דכתיב מרוב ימים.
Ask RabbiBookmarkShareCopy