Quotation zu Dewarim 21:23
לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃ (ס)
sein Körper soll nicht die ganze Nacht auf dem Baum bleiben, aber du sollst ihn sicher noch am selben Tag begraben; denn wer gehängt wird, ist ein Vorwurf an Gott; dass du nicht dein Land beschmutzst, das der HERR, dein Gott, dir zum Erbe gibt.
ספר התשב"ץ
בר"ה בפ"ק (כ' ע"א) אמרינן כי אתא עולא אמר עברנא לאלול אמר עולא ידעין חברין בבלאי טיבותא דעבדינן בהדיהו כלומר שלא יהי' יום הכפורים ושבת סמוכים זה לזה. מאי טיבותא עולא אמר משום ירקיא רבי יוסי בר חנינא אמר משום מתיא ואסיקנא דכלהו אית להו משום מתיא ביום הכפורים ושבת ולא פליגי אלא ביום טוב ושבת דמאן דאמר משום מתיא ליכא דאפשר בעממ' אבל ביום הכפורים ושבת לא אפשר בעממין. ובסוגיא קמייתא דפ"ק דיבמות (ז' ע"א) אמרי דרך שקלא טריא קבורת מת מצוה תוכיח דדחיא עבודה ולא דחיא שבת לא על ידי ישראל מן התורה ולא ע"י עכו"ם מדרבנן דהא בהא תליא ואפי' בדיעבד לא התירו בפ' שואל (שבת קנ"א ע"א) אלא בצנעא ובכדי שיעשו ולא נמצא בגמרא היתר אלא בשבת דשבות דמילה שנתנה שבת לידחות אצלה והרמב"ם ז"ל שהשוה שאר מצות למילה לא השוה אותם אלא לשבות אבל למלאכה גמורה לא ומי שהשוה אותם אפי' למלאכה גמורה מחו ליה מאה עוכלי בעוכלא והרמב"ם ז"ל כתב שהרב בעל העטור טעה בהיתרו הדלקת נר בסעודת שבת ע"י עכו"ם וכשהקשו לו איך נתיר זה ותאסור קבורת מת על ידי עממין היתה התשו' דמשום כבוד המת נגעו בה שלא יתעסקו בו עכו"ם אבל בשאר מצות שאין בהם זה הטעם נתיר ולא הגיעה הטעו' להתיר כן במת אם הי' אפשר לקבור את המת בעממין בשבת למה לא נקבע ר"ה בד' או בו' ונדח' תקיעת שופר שהיא מדאוריית' ושגור הוא בפי הרגילין בקבועין וכן הוא בתו' בפסחי' בפרק תמיד נשחט ובסנהדרין פרק דיני ממונות שטעם דחיה זו הוא שלא יבואו תרי שבי סמוכין זה לזה משו' מתיא וכ"כ הראב"ד ז"ל בהשגו' בה' קדוש החדש וכל הדחיות לא בד"ו פסח ולא גה"ו עצרת ולא אג"ו יום צום ולא זב"ד פורים אינם אלא מפני לא אד"ו ראש ומעולם לא נעשה מעשה כזה לקבור המת בשבת ע"י עממין אפי' בשעת הדחק:
Ask RabbiBookmarkShareCopy