Quotation_auto zu Dewarim 24:14

ואמר לא יחבול רחים ורכב. לפי שהיא אכזריות גדולה ממדות יצר הרע. ואמר כי נפש הוא חובל. להורות שתאותו של יצר הרע הוא להטעות לאדם קו לקו מקל לחמור. עד שמאבד נפשו. ויועצו לגנוב נפש מאחיו מבני ישראל. וזהו כי ימצא איש גונב נפש וכו'. וכל זה בסבת רכות לשונו המטעה לאדם בחלקת אמרים רכו משמן. בלשון הרע עד שמדבר כנגד השם. כאומרו שתו בשמים פיהם. וכבר אמרו זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע. ולכן סמך לכאן השמר בנגע הצרעת. כי יצר הרע נקרא נגע הצרעת לפי שמתפשט כצרעת. ולפי שלשון הרע הוא עון פלילי והורג טובים ורעים. לזה אמר זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. שהיתה נביאה וצדקת גמורה ולקתה בצרעת ולא נשאו לה פנים. ואע"פ שלא דברה בדרך לשון הרע. וסמך לכאן כי תשה ברעך לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. לפי שזה דרך אכזריות מדרכי יצר הרע. וסמך לכאן כי תשה ברעך לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. ולא די שאין לבא אל ביתו. אלא שאחר שהוא יתן לך העבוט צריך [אתה] להחזירו. בענין שישכב בשמלתו וברכך. וזה יהיה כופר נפשך כאלו נתת צדקה. וזהו ולך תהיה צדקה. כי אחר שאתה מחיה גופו ונפשו בהשבת העבוט. השם יחיה גופך ויחזיר לך נפשך שהיא ממושכנת אצלך. וכן על זה הדרך לא תעשוק שכיר עני ואביון. כי זה אכזריות גדולה. שטורח כל היום ואח"כ תשלחנו בפחי נפש. ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. כלומר שאם לא תתן לו שכרו. תהיה סבה שיבא שמשך ותמות בלא עתך. אחר שהוא עני ואין לו מה יאכל ויש לו בנים ובנות שממתינים המזונות. וכשהולך לעת ערב בלא שכירות ובלא מזונות. כמעט פרחה נשמתם מהם ומתים ברעב. ואז יקרא עליך אל ה'. וכבר ידעת כי במדה שאדם מודד בה מודדים לו. וכמו שאתה גרמת לו כי ימותו בניו. כן ימותו בניך. כי גלגל הוא שחוזר בעולם. ולזה סמך לכאן לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. ולכן לא תהיה סבה שימותו בניך בעונך. וכן לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה. כי הם כלים שבורים. וזה אכזריות גדולה. וראוי לך לרחם עליהם. וזכרת כי עבד היית במצרים. כלומר גרים הייתם במצרים ופדיתי אתכם ורחמתי עליכם. כן ראוי שתעשו אתם. וכן ראוי לך לרחם על העניים ולתת להם לקט שכחה ופאה. כמו שנתתי לך ביזת מצרים והים. וזהו כי תקצר קצירך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו. וכן כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך. כלומר לא תפאר הבאים אחריך בחשבך שיותר ראוי שישאר זה לבניך מלתתו לעניים. אלא לגר ליתום ולאלמנה יהיה. וכן כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. כלומר לא תחשוב לעשות הכל לבאים אחריך. אלא לגר ליתום ולאלמנה יהיה. וזכרת כי עבד היית במצרים בעניות ודלות. ורחמתיך והרביתיך. כן ראוי לך לרחם על העניים:

אמר רבא למה לי למיכתב רחמנא לאו ברבית לאו בגזל לאו באונאה, צריכי. דאי כתב רחמנא לאו ברבית משום דחדוש הוא דאפילו ללוה אסריה רחמנא. ואי כתב רחמנא בגזל משום דבעל כרחיה. ואי כתב רחמנא באונאה משום דלא ידע דמחיל. חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי. מהי תיתי לא ליכתוב רחמנא ברבית ותיתי מהנך. מה להנך דלא מדעתו תאמר ברבית דמדעתו. לא ליכתוב באונאה ותיתי מהך, מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר הכך. לא ליכתוב רחנא בגזל ותיתי מהנך דמאי פרכת מה לרבי תשכן חדוש הוא אונאה תוכיח. מה לאונאה שכן שלא מדעתו דלא ידע דמחיל, רבית תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן גוזלו ממון אף אני אביא גזל שגזלו ממון. אי הכי לאו דגזל למה לי, לכובש שכר שכיר ולעבור עליו בשני לאוין דכתיב לא תעשוק שכיר. ולוקמה ברבית ואונאה וגזל ולעבור בשני לאוין, דבר הלמד מענינו ולא תגזול בענינא דשכיר כתיב. לא תגנובו למה לי לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו'. לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי, לטומן משקלותיו במלח. היינו גזל, לעבור עליו משעת עשיה: