Quotation_auto zu Dewarim 24:19

ואמר לא יחבול רחים ורכב. לפי שהיא אכזריות גדולה ממדות יצר הרע. ואמר כי נפש הוא חובל. להורות שתאותו של יצר הרע הוא להטעות לאדם קו לקו מקל לחמור. עד שמאבד נפשו. ויועצו לגנוב נפש מאחיו מבני ישראל. וזהו כי ימצא איש גונב נפש וכו'. וכל זה בסבת רכות לשונו המטעה לאדם בחלקת אמרים רכו משמן. בלשון הרע עד שמדבר כנגד השם. כאומרו שתו בשמים פיהם. וכבר אמרו זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע. ולכן סמך לכאן השמר בנגע הצרעת. כי יצר הרע נקרא נגע הצרעת לפי שמתפשט כצרעת. ולפי שלשון הרע הוא עון פלילי והורג טובים ורעים. לזה אמר זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. שהיתה נביאה וצדקת גמורה ולקתה בצרעת ולא נשאו לה פנים. ואע"פ שלא דברה בדרך לשון הרע. וסמך לכאן כי תשה ברעך לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. לפי שזה דרך אכזריות מדרכי יצר הרע. וסמך לכאן כי תשה ברעך לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. ולא די שאין לבא אל ביתו. אלא שאחר שהוא יתן לך העבוט צריך [אתה] להחזירו. בענין שישכב בשמלתו וברכך. וזה יהיה כופר נפשך כאלו נתת צדקה. וזהו ולך תהיה צדקה. כי אחר שאתה מחיה גופו ונפשו בהשבת העבוט. השם יחיה גופך ויחזיר לך נפשך שהיא ממושכנת אצלך. וכן על זה הדרך לא תעשוק שכיר עני ואביון. כי זה אכזריות גדולה. שטורח כל היום ואח"כ תשלחנו בפחי נפש. ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. כלומר שאם לא תתן לו שכרו. תהיה סבה שיבא שמשך ותמות בלא עתך. אחר שהוא עני ואין לו מה יאכל ויש לו בנים ובנות שממתינים המזונות. וכשהולך לעת ערב בלא שכירות ובלא מזונות. כמעט פרחה נשמתם מהם ומתים ברעב. ואז יקרא עליך אל ה'. וכבר ידעת כי במדה שאדם מודד בה מודדים לו. וכמו שאתה גרמת לו כי ימותו בניו. כן ימותו בניך. כי גלגל הוא שחוזר בעולם. ולזה סמך לכאן לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. ולכן לא תהיה סבה שימותו בניך בעונך. וכן לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה. כי הם כלים שבורים. וזה אכזריות גדולה. וראוי לך לרחם עליהם. וזכרת כי עבד היית במצרים. כלומר גרים הייתם במצרים ופדיתי אתכם ורחמתי עליכם. כן ראוי שתעשו אתם. וכן ראוי לך לרחם על העניים ולתת להם לקט שכחה ופאה. כמו שנתתי לך ביזת מצרים והים. וזהו כי תקצר קצירך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו. וכן כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך. כלומר לא תפאר הבאים אחריך בחשבך שיותר ראוי שישאר זה לבניך מלתתו לעניים. אלא לגר ליתום ולאלמנה יהיה. וכן כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. כלומר לא תחשוב לעשות הכל לבאים אחריך. אלא לגר ליתום ולאלמנה יהיה. וזכרת כי עבד היית במצרים בעניות ודלות. ורחמתיך והרביתיך. כן ראוי לך לרחם על העניים:

מעשה בחסיד אחד ששכח עומר אחד בתוך שדהו ואמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים א"ל אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יותר מכל מצות האמורות בתורה, א"ל כל מצות שכתורה נתן לנו לדעתנו וזה שלא לדעתנו אלו עשינוה ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו הרי הוא אומר כי תקצור קצירך וגו' קבע לו הכתוב ברכה. והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו כאלו זכה המתכוון לזכות וזכה עאכ"ו. כיוצא בו ואם נפ שאחת תחטא בשגגה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שלא נתכוון לחטוא וחטא מעלין עליו כאלו חטא המתכוון לחטוא וחטא עאכ"ו. כיוצא בו אישה הפרס וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה ריע מניע למקרא זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. כיוצא בו אתה אומר (והוא) [ולא] ידע ואשם ונשא עונו ומה אם מי שנתכוון לעלות בידו בשר כשב ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן ונשא עונו, מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו [ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון שתי חתיכות אחת של הלב ואחת של שומן ונשא עונו המתכוון לעלות בידו בשר חזיר] כו' על דבר זה ידוו כל הדווים, וכל הני למה לי, צריכין, דאי תנא גבי אשה התם בעי כפרה וסליחה משום דמעיקרא לאיסורא נתכוונה אבל חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלהתירא איכוין אימא לא בעי כפרה וסליחה. ואי איתמר הכא דאכל איסורא אבל אשה דהפר לה בעל דהתירא לא תבעי כפרה וסליחה. ואי אתמר הני תרתי הוה אמינא הני הוא סדגי להן בכפרה וסליחה דלא איקבע איסורא אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דאיקבע ליה איסורא לא סגי ליה בכפרה וסליחה קא משמע לן דלא:

כי תקצור קצירך, מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו אמר לבנו צא והקרב עלי פר לעולה ופר לזבחי שלמים, אמר לו אבא מה ראית לשמוח במצוה זו יותר מכל מצות האמורות בתורה, אמר לו כל מצות שבתורה נתן לנו לדעתנו וזה שלא לדעתנו אלו עשינוה ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו, אמר ליה הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר וגו' קבע לו הכתוב ברכה, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שלא מתכוון לזכות וזכה מעלין עליו כאלו זכה, המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה. כיוצא בו אם נפש אחת תחטא בשגגה, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לחטוא וחטא [מעלין עליו כאלו חטא, המתכוון לחטוא וחטא] על אחת כמה וכמה (כתוב ברמז תע"ט). תניא בשדה פרט לטמון דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים בשדה לרבות את הטמון, לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר אין ה"נ, אלא בשדה ל"ל, מיבעי ליה לרבות שכחת קמה, ורבנן שכחת קמה מנא להו נפקא להו מכי תקצור קצירך בשדך, ור"י, מיבעי ליה לכדר' אבהו אמר ר' אלעזר דאמר פרט (לששכח) [לשצפו] עומרין לתוך שדה חברו, ורבנן מבשדה בשדך, ורבי יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה. ראה אותן רצין אחר מציאה, אחר צבי שבור, אחר גוזלות שלא פרחו, ואמר זכתה לי (חצרי) [שדי] זכתה לו, אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו. ותיקני ליה שדהו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, ה"מ בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין ואי לא לא. דתניא היה עומד בעיר ואומר יודע אני שעומר שיש לי בשדה פועלין שכחוהו כו' יכול לא יהא שכחה, תלמוד לומר ושכחת עומר בשדה, בשדה ושכחת ולא בעיר, והכי קאמר בשדה שכוח מעיקרו הוי שכחה, זכור ולבסוף שכוח אין שכחה [מ"ט] כיון דקאי גבה הויא ליה חצרו וזכתה ליה, אבל בעיר אפילו זכור ולבסוף שכוח הוי שכחה מ"ט דליתיה גביה דלזכי ביה, ממאי דילמא גזרת הכתוב היא דבשדה נהוי שכחה ובעיר לא נהוי שכחה, אמר קרא לא תשוב לקחתו, לרבות שכחת העיר, האי מיבעיא ליה ללאו, א"כ לימא קרא לא תקחנו, מאי לא תשוב לרבות שכחת העיר. ואכתי מיבעי ליה לכדתנן שלפניו אין שכחה שלאחריו שכחה שהוא בבל תשוב, זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה אינו בבל תשוב אינו שכחה. אמר ר' אשי אמר קרא יהיה לרבות שכחת העיר (כתוב ברמז תראש השנה):