Quotation_auto zu Dewarim 25:4
לֹא־תַחְסֹ֥ם שׁ֖וֹר בְּדִישֽׁוֹ׃ (ס)
Du sollst den Ochsen nicht schnäuzen, wenn er aus dem Mais tritt.
ילקוט שמעוני על התורה
לא תלבש שעטנז גדלים תעשה לך נאמר בדבור אחד (כתוב ברמז רצ"ה). התוכף בצמר ופשתים תכיפה אחת אינו חבור שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו. לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך אתי עשה ודחי לא תעשה. ואימא הני מילי לא תעשה גרידא, לא תעשה שיש בו כרת מי דחי, אטו עשה דדחי לא תעשה לאו לא תעשה חמור מיניה וקא אתי עשה ודחי לא תעשה מה לי חומרא זוטא מה לי חומרא רבא, רבא אמר אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך להתיר כלאים בציצית דאמר רבי אלעזר סמוכים מן התורה מנין דכתיב סמורים לעד לעולם וגו'. ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה בפניו דכתיב לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחי יחדו, ואמר רב יוסף אפילו למאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש דהא רבי יהודה בעלמא לא דריש וכו'. ובמשנה תורה מאי טעמא דדריש, אי בעית אימא משום דמוכח דאם כן ליכתבה ולא יגלה כנף אביו גבי עריות. ואיבעית אימא משום דמופנה דא"כ ליכתוב לא יקח איש, לא יגלה כנף למה לי, לאפנוייץ וגבי פרשת ציצית נמי איבעית אימא משום דמוכח דאם כן ליכתביה גבי פרשת ציצית, ואיבעית אימא משום דמופנה דאם כן ליכתוב לא תלבש צמר ופשתים, שעטנז למה לי, לאפנויי. ותרי קראי למה לי, צריכי דאי כתב רחמנא לא יעלה ה"א כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות, כתב רחמנא לא תלבש דומיא דלבישה (אסור) [דאית ביה] הנאה. ואי כתב רחמנא לא תלבש ה"א דוקא לבישה דנפיש הנייתה אבל העלאה לא, כתב רחמנא לא יעלה. וליכתוב רחמנא לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים למה לי, מכדי כתיב ובגד כלאים שעטנז ותנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמר בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים, צמר ופשתים דכתב רחמנא למה לי, [ש"מ לאפנויי, ואכתי] איצטריך סלקא דעתך אמינא העלאה הוא דלא נפיש הנאתה אבל לבישה דנפישא הנייתה כל תרי מיני אסירי כגון צמר גפנים וצמר ארנבים [כתב רחמנא צמר ופשתים], אם כן לישתוק קרא מניה וליגמר שעטנז שעטנז מהעלאה כו' אלא שמע מינה לאפנויי, טעמא דכתב רחמנא צמר ופשתים הא לאו הכי הוא כלאים בציצית אסירי והא כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ותנא דבי רבי ישמעאל כל בגדים צמר ופשתים הן ואמר רחמנא עביד להו תכלת [ותכלת עמרא הוא, וממאי דתכלת עמרא הוא] מדשש כיתנא תכלת עמרא [איצטריך] סלקא דעתך אמינא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים, הא כיצד, צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין, והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא, [איצטריך] סד"א כי דיוקא דרבא הכנף מין כנף והכי קאמר רחמנא עביד ליה צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עבידת צמר לצמר צבעיה אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא, כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר (כתוב ברמז תקס"ב):
Ask RabbiBookmarkShareCopy