Quotation_auto zu Dewarim 26:14

אחר שפירש דין הביכורים הראויים לכהן. פירש דין המעשרות הראויים ללוי. ואמר כי תכלה לעשר וגו'. וכמו שהביכורים הצריך הודאה. כן הצריך בכאן ואמר ואמרת לפני ה' אלהיך ביערתי הקדש מן הבית. לקיים מצותך כי לא הייתי רוצה לבערו מן הבית. אלא שישב שם עד עולם להתקדש בקדושתו ולברך לחמי ומימי. וזהו ככל מצותיך אשר צויתני. לא עברתי ממצותיך לעבור על דבריך דרך עבירה ומזיד. ולא שכחתי בשוגג. אלא עשיתי מצותיך בלב שלם ובשמחה. וזה שאמר לא אכלתי באוני ממנו. רוצה לומר בעצבון ובאנינות כמו בן אוני. כי הנותן מתנותיו בעין צרה או בעצבון אינן מתנות. וכן לא ביערתי ממנו בטמא. שזה רמז אל יצה"ר שנקרא טמא. והרצון בזה שלא שמע על יצה"ר שאומר לו שלא יפריש מעשרותיו אלא שיתנם לבני ביתו שהם עניים. כמו שאמרה תורה את העני עמך. ולא נתתי ממנו למת. הוא גם כן רמז על יצה"ר שנקרא חלל רשע. ועל שמו נקראו הרשעים בחייהם מתים. לפי שאין שומעים בקול ה' אלא לקול יצה"ר. ולכן אמר בכאן שמעתי בקול ה' אלהי. ולא לעצת הבליעל הנקרא מת. והוא בכלל ודורש אל המתים. ואלו השלשה שבפסוק זה. תמצאם רמוזים במשנת אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. שהוא כנגד לא אכלתי באוני ממנו. ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו. הוא כנגד ולא נתתי ממנו למת. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. הוא כנגד ולא ביערתי ממנו בטמא. שהוא יצה"ר שמטמא האדם במעשים רעים. ובעת החטא הוא שעת קלקלתו. ואם לבני אדם אין ראוי להתנהג באלו המדות. כל שכן לפני מלך מלכי המלכים. ובפירוש מסכת אבות הארכתי בזה. ואולי שרמז בזה האריכות שלא נמנע לעשות המצוה לשום סבה מהסבות שבהם האדם נמנע. לפעמים האדם נמנע במזיד או בשוגג. וכנגדם אמר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. ולפעמים האדם נמנע מצד עצבון או מצד טומאה שקרה לו בגופו או מצד מת שמת לו. וכנגדם אמר לא אכלתי באוני ולא ביערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת. שמעתי בקול השם אלהי עשיתי ככל אשר צויתני. ולא עצרני הגשם ולא שום סבה מהסבות הנזכרות. ורמז בזה גם כן שעשה כל זה לשם שמים לשמוע בקול השם. ולא לתכלית יוהרא וגאוה. ולא לתכלית שיצילני השם ממקרי הזמן ומעצבונו וטומאתו. ולא לתכלית שיציל השם בני ולא ימותו מת מהם. וזהו לא אכלתי באוני ממנו. ולא ביערתי ממנו בטמא. ולא נתתי ממנו למת. שמעתי בקול ה' שהוא אדון גדול. וראוי לעבדו בשביל מעלתו והויתו ויכלתו. וזהו ה' אלהי. ולא בשביל סבה אחרת. ואחר שאני לא עשיתי המצוה בשביל שום סבה מהנזכרות. ולא לתכלית גמול זה העולם. השקיפה ממעון קדשך. ובעבור קדושתך ברך את עמך ישראל. אחר שהם עמך ונחלתך:

בלידת בנימין כתיב ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין. ובברכת יעקב כתיב בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד. ולערב יחלק שלל. ובברכת מרע"ה כתיב לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. רחל הצדקת במראה הנבואה בשעת מיתתה ראתה כל עניני בנימן ומקריו שיקרו לו. טובות שיבואו עליו לפי שהוא ילד שעשועים קטן. ולכן יבחר בו השם לבנות בית מקדשו בחלקו. וזה פלא גדול כי אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך עצבות. והיא יושבת על המשבר מיללת על מר נפשה ובוכה ומצטערת על צער בנה שראתה כמעט שהגיע בנה לשערי מות. בענין פלגש בגבעה עד שלא נשאר לו שריד כמעט. אבל זה אינו דבר פלא בצדיקים כמאמרם ז"ל תוסף רוחם יגועון. ואמרו כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אותי אבל במיתתם רואים. ולכן ראתה עינה מה שלא ראתה בחייה. כי בחייה האריכה בענייני יוסף. ואמרה אסף אלהים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר. ואחר שהאריכה נוכל להבין בדבריה דברים רבים. אבל בכאן שלא אמרה אלא מלה אחת והיא ותקרא שמו בן אוני. ובזו המלה רמזה דברים נפלאים מכל עניני בנימן. זה יורה על מעלתה וחכמתה. ולא לחנם כתב בה קול ברמה נשמע. שתרגם יונתן בן עוזיאל קל ברום שמיא אשתמע נהי בכי תמרורים. שני בכיות הבכי שבכתה בצאת נפשה כי מתה על שבט בנימן. ובכי אחר גלות בניה. וזהו רחל מבכה על בניה. ולכן אמר בצאת נפשה כי מתה. כלומר עד שכמעט היתה מתה ותקרא שמו בן אוני. כלומר כי זה הבן הנולד לה יגיע לשערי מות על ענין פלגש בגבעה. וזהו בן אוני בן צערי בן אבלי. והיא אמרה זה כמצטערת ומייללת ואומרת. אני הייתי חושבת שאתה תהיה ילד שעשועים ילד זקונים קטן ושאשמח בך. ואחר שאני קרובה למות ולא אזכה לראות בשמחתך אני קורא לך בן אוני בן צערי בן אבלי. כמו לא אכלתי באוני ממנו. וזאת הנבואה היתה על ענין פלגש בגבעה שכמעט מתו כולם על אותה נבלה. כמו שכתוב שם אותי דמו להרוג ואת פלגשי ענו ותמת. ולכן אמר בכאן בצאת נפשה כי מתה. כי די שיאמר בצאת נפשה. מה צריך לומר כי מתה. אלא שיש בכאן כי בעת צאת נפשה ראתה אותו ענין של פלגש איך אנסוה בני בנימין עד שמתה. וזהו בצאת נפשה ראתה כי מתה אותה פלגש כמו שאמר ואת פלגשי ענו ותמת. ולכן קראה שמו בן אוני בן צערי כי אני גולה וסורה ועצבה ומתאוננת על בני. שיהיה ביניהם רעה ונבלה כזאת. ועוד רמזה בדבריה שאמרה בן אוני בן כחי. כמו מצאתי און לי. הוא ראשית אוני. מרוב אונים. וראתה בכאן צרת ישראל בעניין המן שגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד. שהיו כולם חשובים כמתים לולי שהעיר השם את מרדכי ואסתר המלכה לעמוד על נפשם. והם היו כח ישראל וראשית אונו. ולכן אמרה בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני. לרמוז שאף על פי שיגיעו לדכדוכה של נפש ויהיו קרובים לצאת נפשם. זכות הצדיקים ואונם וכחם יגינו עליהם. וזהו ותקרא שמו בן אוני בן כחי. כי בכח ידו ובחכמתו של מרדכי ניצולו ישראל מהמיתה. כי הצדיקים נקראו כח ה'. לפי שהם פועלים בכח שם ה' בתפלותיהם. ועתה יגדל נא כח ה'. ומהו כח ה' ה' ארך אפים וגומר. כי בכח ידו ובחכמתו של מרדכי ניצולו ישראל מהמיתה. כי הצדיקים נקראו כח ה' לפי שהם פועלים בכח שם ה'. ובכח י"ג מדות של רחמים ישראל נענים. וזהו אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם. ר"ל בכח תפלתם ובכח שמותיו יתברך. ובזה הם הגבורים לעמוד בפרץ לסתום פי שטן ולגדור הפרץ שפרצו הדור ויעבירו. כאומרו לולי משה בחירו עמד בפרץ לסתום פי שטן ולגדור הפרץ. וזהו כח הצדיקים וחכמתם שיש להם כח ה'. וזהו חכמה כח מה. שהוא שם שעולה במילואו מה. וזהו מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו דמות כמראה אדם עליו מלמעל'. הוא שם יהו"ה שעולה למספר אדם. ולכן הצדיקים יש להם כח ואון לבטל הגזרות. כאמרו צדיק מושל ביראת אלהים. וכשהצדיקים מסתלקין מן העולם כשל כח הסבל. כאומרו התרפית ביום צרה צר כחך. וכן אמר כי השתות יהרסון שהם צדיקים שהם יסוד וכח העולם כאומרו וצדיק יסוד עולם. ולכן כשראתה רחל מרדכי ואסתר שהם כחם של ישראל. קראה לבנימין בן אוני בן כחי. וזהו איש יהודי כמו וחזקת והיית לאיש. כי מרדכי הראה כחו להמן ולא קם ולא זע ממנו עד שנפל בידו בכח תפלתו ותעניותיו. ומסר עצמו למיתה לעבור מאמר המלך בשביל מלכו של עולם. ואביו קרא לו בנימין. כלומר בן ימין שעמד לימין אביו להושיע משופטי נפשו המן ואחשורוש. וכן עומד לימין השם שהוא רחמים לרחם ישראל ולהושיעם ולשבר האויב בכוחו וגבורתו. וזהו ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. כלומר נאדרי בכח הצדיקים ותפלתם לפי שהם ימין ה'. וזהו איש יהודי חזק וגבור. היה בשושן הבירה והוא איש ימיני. כאומרו ואביו קרא לו בנימין בן ימין השם. וזהו איש ימיני. וזהו בן אוני. וכן ראתה במראה הנבואה בנימין שהיה ידיד השם ילד שעשועים שבו היה משתעשע השם בבית קדשו ותפארתו שהיה בחלק בנימין. וזהו בהמ"ק שהיא עוזם ותפארתם וכחם של ישראל. כדכתיב עוז ותפארת במקדשו. וזהו בן אוני בן עוזי וכחי. כי אין עוזם ותפארתם של ישראל אלא ב"ה. שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם. וכן ושברתי את גאון עוזכם. כי היא גאונם ועוזם של ישראל. ובה היו מתגאים שהיו מתפללים בה על כל צרה שלא תבא על הצבור ונענים. כמוזכר בתפלת שלמה. וזהו בן אוני בן כחי ועוזי. כי בית המקדש היה מכפר על כל עונותיהם. וזהו מעוזם ותקפם היות נקיים בלי עון. כאמרם ז"ל א"ר אליעזר לא היה אדם לן בירושלים ובידו עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. ולכך היו חזקים ובריאים כאולם. אבל כשהיו חוטאים היו חלשים וחולים מפחד ומדאגה. כדכתיב פחדו בציון חטאים בלי עון וחטא. וזהו שאמר מצאתי און לי ומהו האון והכח כל יגיעי לא ימצאו בי עון אשר חטא. וזהו בן אוני. וכל זה כלל יעקב בברכתו באמרו בנימין זאב יטרף. זהו עון פלגש בגבעה שכמעט מתו כלם. והנשארים לא היו יכולים ליתן להם נשים מפני השבועה. וכדי שלא יחסר שבט אחד מישראל התירו להם וחטפתם לכם איש אשתו. ושם נתקיים בן אוני בן אבלי. וזהו בנימין זאב יטרף. בבקר יאכל עד זה שאול שהיה מלך ראשון בתחלת בקרן של ישראל. ולערב יחלק שלל זה מרדכי ואסתר שעמדו להם לעת ערב כשהם בגלות ובחשך בנשף בערב יום ושללו שלל עמלק והמן. וזהו בן אוני בן כחי. וכן רמז על ב"ה שהיה בחלקו של בנימין שהיה עוזם ואונם של ישראל וכפרתם בסבת המקום והקרבנות. וזהו בנימין זאב יטרף טרף הקרבנות. כאומרו טרף נתן ליריאיו. ואמר בכהן ואתנם לו מורא וייראני. בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל כנגד את הכבש א' תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. וכן משה כלל בברכתו ואמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. כלומר שאע"פ שאמו קראתו בן אוני בן צערי. לפי שלא שמחה להשתעשע בו כילד זקונים קטן. הקב"ה קראו ידיד ומשתעשע בו ומחבבו תחת אמו. ואע"פ שחטאו לפניו בענין פלגש בגבעה. ואח"כ היה ידידו ואהובו בסבת בהמ"ק שבחלקו שנקראת ידיד שנא' מה ידידות משכנותיך. ואף על פי שנחרב ונתמשכן בעונותיהם. כמאמר רחל בן אוני בן אבלי וצעק' על חורבן פעמים. עוד יבא זמן שיהיה ידיד ה' בלי הפסק. ישכון לבטח עליו בבנין בית שלישי שלא יחרב עוד. כאומרו גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. ולא אמר השני מן הראשון. ואז יתקיים מקדש ה' כוננו ידיך. ואז ובמקום הזה אתן שלום השקט ובטח עד עולם. לא כבית הראשון שהיה חופף עליו ומצטער כל היום. כאמרו כי על אפי ועל חמתי היתה לי וגומר. ולא כבנין בית שני ששכן בין כתפיו ולא בכל גופו שחסרו בו ה' דברים. כאומרם וארצה בו ואכבדה ואכבד כתיב שחסרו בו ה' דברים. וזהו ידיד ה' ועוזו ומקדשו ישכון לבטח עליו לימות המשיח. חופף עליו כל היום בבית ראשון. ובין כתיפיו שכן בבית שני. וזהו בן אוני בן כחי ועוזי. וכן רמז ידיד ה' על מרדכי הצדיק שהיה ידיד ה' ואוהבו וראש לכל הבשמים. כאומרו ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. ובשבילו שכן ישראל בטח בדד. וזהו ישכון לבטח עליו בזכות שהיה חופף עליו כל היום ומצטער כדכתיב וילבש שק ואפר ויצעק צעקה גדולה ומרה. וזהו ג"כ בן אוני בן צערי שהיה מתאונן על צרתם של ישראל. וזהו חופף עליו. וכן דרשו רז"ל חופף עליו בנימין היה מצטער על שהיה ליהודה רצועה קטנה בהיכל. ולכן בין כתיפיו שכן בגובה שבגוף דכתיב וגדול ליהודים. וכל זה הוציאוהו יעקב ומרע"ה ממלת בן אוני. וכל זה להורות על מעלת רחל ולאה שהסכימה דעתן לדעת המקום ב"ה. וקראו הן שמות לבניהן מורים על העתידות. ועל כל מה שהתנבאו הנביאים. ואדון הנביאים ע"ה ומבחר האבות ע"ה יעקב. שתו מימיהן ונתחבטו בדבריהם ונשאו ונתנו בהן והגיעו לסוף דעתן. וכל ברכותיהן והעתידות שבהן עד סוף כל הדורות הוציאו מדברי רחל ולאה. ראה נפלאות תמים דעים איך אלו הגבירות בנות לבן. ליבנו וביררו דבריהם כמצרף לכסף וכור לזהב. ולא לחנם אמר יצחק ע"ה קום לך פדנה ארם. כי הגיע השעה וקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך הצדקת. ובהכרח הוא שיהיו בנותיו טובות. וזאת היתה תאות רבקה אלא שלא רצתה לגלות ליצחק עד ראות רצונו. הרי לך מה שעלה בדעתי בענין לידת השבטים וחקרתי ופשפשתי ומצאתי דברי חפץ מחופש. לא יערכם זהב ומופז כאלו כבוד ה' עלי זרח. ומלתו על לשוני ערך. בלי מלמד ובלי ספר. אלומותי אני מאלם. מי הקדימני ואשלם. ואם שכחתי או שגגתי פרסת העלם. המעיין בהם ידינני כנער ועלם. כי כפי הזמן והמקום אני ממשש בכל תלם ותלם. והשם יכפר בעדי כי שגיאות מי יבין. שוב מצאתי בדברי רז"ל סיוע לדברי שאמרו כל שמות השבטים ע"ש העתיד נקראו. ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי וגו'. שמעון ע"ש וישמע את נאקתם. לוי ע"ש ונלוו גוים רבים אל ה'. יהודה ע"ש אודך ה' כי אנפת בי. דן ע"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. נפתלי ע"ש נופת תטופנה שפתותיך כלה. גד ע"ש מגיד דבריו ליעקב. אשר ע"ש ואשרו אתכם כל הגוים. יששכר ע"ש יש שכר לפעולתכם. זבולון ע"ש בנה בניתי בית זבול לך. יוסף ע"ש אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף. בנימין ע"ש ימין ה' עושה חיל. ואיני רוצה להאריך בפי' המאמר. כי המעיין יראה שבו כלול כל מה שאמרתי בה:

אמר רבי יצחק מנין לערל שאסור במעשר, נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר, מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו, מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לפסח שכן חייבין עליו משום פגול ונותר וטמא, לאיי אפנויי מופנה, מאי מופנה אמר רבא אמר ר' יצחק תלתא ממנו כתיבי בפסח ותלתא ממנו כתיבי במעשר, בפסח חד לגופיה וחד לגזירה שוה, ואידך למאן דאמר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, איידי דכתב נותר כתב נמי ממנו, ולמאן דאמר ליתן לו בוקר שני לשריפתו, איידי דכתב עד בקר כתב נמי ממנו, תלתא ממנו כתיבי במעשר חד לגופיה וחד לכדרבי אבהו אמר ר' יוחנן וחד לכדריש לקיש משום ר' סימאי דאמר מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר ולא נתתי ממנו למת, למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי, איזהו דבר ששוה במתים כחיים הוי אומר זה סיכה, מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו ארון ותכריכין, אמר ר' הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו רב אשי אמר בעינן לא נתתי דומיא דלא אכלתי מה להלן מגופו אף כאן מגופו, ואכתי מופנה מצד אחד הוא הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין אלא למאן דאמר למדין ומשיבין מאי איכא למימר, הא דר' אבהו מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך: