שם משמואל
וירח את ריח בגדיו ויברכהו, בפשיטות שהרגיש שהם בגדי עשו החמודות וזה הוציא מלבו החשד מחמת קול יעקב, וי'"ל עוד דידוע דחוש הריח לא נפגם באכילת עהדטו"ר שכל החושים נזכרו שמה חוץ מחוש הריח, וע"כ בחוש הריח זה שהרגיש נתעורר ביצחק נקודה הפנימית שבו ובזה ברכו, וי"ל דבכל החושים שנתפגמו מאכילת עהדטו"ר הי' לעשו אחיזה, ע"כ מה' היתה זאת להתברך ממקום שאין לעשו אחיזה, ובזה מסולק מקטרגו של עשו ושר שלו, ואולי מזה נסתעף שאח"כ הודה לו על הברכות: