שם משמואל
ויצא יעקב מבאר שבע, יש להבין שדי הי' באמרו וילך חרנה, ולמה בגלות אברהם למצרים ויצחק לפלשתים לא כתיב מקום יציאתם משם, ונראה דהנה הוא הוצרך להבחן במדתו מדת האמת, וידוע דאמת הוא בלתי שינוי, וכמו שדייק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור מנהר הפוסק אחת לשבעים שנה נקרא מים מכזבין, והנה ידוע כי שינוי פתאומית קשה יותר לסבול משינוי בהדרגה, וע"כ גלות בבל הי' כ"כ קשה, וזוה"ק ריש פ' שמות האריך בזה והרבה פסוקי איכה נאמרו בזה האמונים עלי תולע חבקו אשפתות השליך משמים ארץ ועוד למכביר, והנה גלות יעקב הי' מעין גלות בבל כבש"ס פסחים היכן משגרן לבית אמם, ובמדרש ר' לוי פתח קרא בגלות והוא גלות בבל, והנה סלם זה צלמו של נבוכדנצר, וע"כ גלות יעקב הי' ג"כ בסיגנון זה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ובכל אלה נשאר על עמדו ולא נשתנה ממצבו וצדקתו, וזה תכלית המירוק, והבחי' למדת האמת, ע"כ מזכיר היציאה מבאר שבע הוא איגרא רמה שמיטה או יובל כבזוה"ק וילך חרנה הוא בירא עמיקתא:
שם משמואל
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, יש להתבונן ביעקב שתחילה קיבל הברכות ואח"כ הוצרך להיות בגלות אצל לבן והרי בצדיקים כתיב המקללים קודם למברכים, כברש"י בפסוק אורריך ארור ומברכיך ברוך, כי הצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, וא"כ הברכות שהשיג שהוא תכלית השלימות, לכאורה הי' צריך להיות אחר כל היסורין, והרי אנו רואין כאן להיפוך שקודם הברכות ישב אוהלים בשלוה והשקט ומנוחה, ואחר הברכות סבבוהו רעות רבות וצרות לבן ועשו דינה ויוסף, כבמדרש לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז, עד שכמעט שעבר מן העולם בהיותו בן שלשים ומאת שנה ישב בשלוה במצרים והאיך יתכן זה:
שם משמואל
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה במדרש כבר כתיב וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם ומה ת"ל ויצא יעקב אלא וכו' אף אני הריני הולך לבאר שבע אם יתן לי רשות הריני יוצא, עוד שם וכי לא יצא משם אלא הוא וכו' בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה וכו', ויש לדקדק דמ"מ עדיין יקשה למה כתיב וילך חרנה הלוא כבר כתיב וילך פדנה ארם והו"ל לכתוב ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע במקום והי' נאות בלשון הכתוב שמפרש כל מה שאירע לו בדרך עד וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ולא הי' המקרא חסר כלום, ובפשיטות י"ל שרמז בזה מה שאמרו ז"ל איהו עד לחרן אזיל וכו' ויהב דעתיה למיהדר ואח"כ הי' המעשה ויפגע במקום, אך לפי פירש"י וילך חרנה יצא ללכת לחרן, משמע דס"ל לא כהך דרשה, אלא עוד קודם שהלך לחרן אירע לו כל אלה, א"כ למה צריך הכתוב לכתבו כלל: