ישמח משה
ויצא יעקב וגו' (בראשית כח י). ר' שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא א-ח) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני, מאין יבא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה, מה כתיב ביה וכו', ואני אין לי לא נזם אחד ולא צמיד אחד וכו', חזר ואמר ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי, אלא (תהלים קכא ב) עזרי מעם ה' עושה וגו', (תהלים קכא ג) אל יתן למוט רגליך וגו', (תהלים קכא ז) ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן ישמור את נפשך ממלאך המות, (תהלים קכא ח) ה' ישמור צאתך ובואך ויצא יעקב. עד כאן דברי המדרש (ב"ר ס"ח ב'), ואומר דרשוני. והנ"ל על פי מ"ש בספר עה"ש פרשת ויצא, הטעם על שנשתהה יעקב י"ד שנים בבית שם ועבר (מגילה י"ז ע"א), לפי שהיה דואג שלא יחטיאנו לבן, כמו שפירש רש"י על פסוק (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי (ד"ה בשלום), ואמרו רז"ל (יומא ל"ח ע"ב) מי שעברו רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא דכתיב (שמואל א' ב ט) רגלי חסידיו ישמור, והנה איתא (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) דכימי השמים על הארץ (דברים יא כא), הם מנין שנות האבות דהיינו ת"ק שנה, דאברהם חי קע"ה, ויצחק ק"פ, ויעקב קמ"ז, ושני שנים הראשונים של אברהם אינם מן המנין, דבן ג' שנים הכיר את בוראו (נדרים ל"ב ע"א), והיה יעקב סובר דיצחק יחיה כמו אברהם, דלא ידע דמפני עשו הרשע נתקצרו שנותיו של אברהם, ונמצא יעקב מגיע לו קנ"ב, ורוב שנותיו הוא ע"ז כי ע"ו היה החצי, לכך כשיצא מבית לבן בן ס"ג, נשתהה י"ד שנים בבית שם ועבר, שהם הורוהו והדריכוהו בדרך טובים ובודאי לא יחטא, כמו שלא חטא בעת שהיה אצל אביו ואמו הצדיקים, ובזה נשלמו ע"ז שהיא רוב שנותיו, עד כאן דבריו בשינוי הלשון ובתוספת ביאור ודפח"ח וש"י. ואפשר דלרמז דהם האתנים מוסדי הארץ, לכך נברא ההבדל בין שמים לארץ כמנין שנותיהם. ונראה להוסיף תבלין, דודאי זה היה מושג ליעקב ששנות אברהם ויצחק ראוי להיות שוין וכמו שקבלו רז"ל, דאם לא כן מאין לרז"ל שבשביל עשו נתקצרו שנות אברהם, אלא ודאי כמו שכתבתי. והטעם נ"ל שהרי שיתף השי"ת החסד והדין בבריאה (ב"ר י"ב ט"ו), והם האתנים מוסדי הארץ, ולכך הקדים החסד, רק מפני רשעת עשו נתמעט החסד והשלימו יעקב, והבן כי גם זה נכון בס"ד. והנה זה מובן שאם היה ליעקב רכוש והון, לא היה דואג מלבן, לפי שהיה לוקח את אשתו ופורש ממנו ולא היה דר אצלו בביתו של לבן, ובודאי דהיו נותנין לו האשה, כמו שנתנו את רבקה לאליעזר עבד אברהם, רק כיון שלא היה בידו מאומה, היה יודע שיהיה צריך לעבוד אצלו בביתו, לכך היה דואג, וזה ברור. ונקדים עוד דבאמת אמרו רז"ל (תענית ה' ע"ב) יעקב אבינו לא מת, אם כן ליכא רוב שנותיו כלל, ומחשבתו היה שימות לסוף הארכא שיהיה על הארץ, אבל באמת לא מת ואף על פי כן שמרו השי"ת. ועל פי הדברים האלו יתבאר המדרש בטוב טעם, שאמר יעקב אשא עיני אל ההרים אל ההורים, היינו אבותיו כפשוטו שהם נקראים הרים (שמו"ר ט"ו ד'), ור"ל לדקדק בימי חיותן וידע כמה נשאר לו, ונמצא שחשב שעדיין נחסר הרבה מרוב שנותיו, ולכך אמר למלפני ולמעבדני היינו שם ועבר, שעכשיו אשא עיני להם לשאוב מבארם, כי מאין יבא עזרי לעמוד נגד רשעת וטומאת לבן, כי מרוב ענותנותו לא בטח על צדקתו, ואמר אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה, עושר רב היה ולכך נתנו אותה לו, ואני אין בידי לא נזם אחד ולא צמיד אחד וכו', ואם כן לא יתנו לי אשה רק בשכר עבודה שאעבוד בביתו, ואם כן מאין יבא עזרי לעמוד נגדו שלא יחטיאני, לכך אשא עיני למלפני וכו'. חזר ואמר, ר"ל אחר הי"ד שנים כשחזר מבית שם ועבר, לית אנא מוביד סברי מן בריי כי עכשיו ישמרני השי"ת, והיינו עזרי מעם ה'. ולפי זה נבין גם כן מה דמסיים הפסוק עושה שמים וארץ, ר"ל מעשיתו שמים וארץ, מבואר דעברו רוב שנותיו, ואם כן עזרי מעם ה', והבן עד כאן דברי יעקב. ורוח הקודש משיבו אתה חשבת שתמות, וכבר עברו רוב שנותיך ועל זה בטחת, אבל באמת ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן, אף שישמור את נפשך ממלאך המות כנ"ל, והוא פירוש נפלא בס"ד.
קדושת לוי
ויצא יעקב מבאר שבע כו' (בראשית כח, י), עד סוף הפרשה. ויבואר בזה מה שאנו קורין לנס דחנוכה בשמן לשון חנוכה. כי חנוכה הוא מלשון חינוך. ותוכן הדברים, דמצינו בתורה גבי חינוך הבגדים של כהנים שנאמר (שמות כט, לג) למלא את ידם לכהן כו', דהנה כל דבר אשר נעשה מקום להשראת הקדושה עליונה צריכה מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהיה מקום להקדושה הבאה אחר כך לשרות בדבר ההוא וזה נקרא חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מזומנת לקבל השראת הקדושה שחל עליו בעת גדולתו. והנה יעקב אבינו הסתכל ביחוד עליון מראשית המחשבה וראה שיסוד כל העולמות הוא כנסת ישראל כמאמר חכמינו ז"ל (בראשית רבה א) ישראל עלה במחשבה בראשית ברא וכו', בשביל ישראל שנקראים ראשית, והם נקראים אבן הראשה שממנו הושתת עולם, כי הם יסוד כל העולמות עליונים ותחתונים ובמחשבה שם נקרא אבן הנ"ל בלשון יחיד, כי שם נתאחד כללות ישראל באחדות האמיתי במזל עליון. והנה יעקב אבינו נתן שכלו ומחשבתו והניח מוחו על זה הענין שהשתוקק יעקב אבינו להוציא הדבר מכח אל הפועל משורש אשר משם רועה אבן ישראל (בראשית מט, כד) אל התפשטות לנטוע כנסת ישראל בנין שלם בכל ענינם בשנים עשר שבטי י"ה המכוונין נגד י"ב גבולי אלכסון ולהיות המרכבה שלימה מששים רבוא ישראל כמאמר חכמינו ז"ל אין השכינה שורה פחות מששים רבוא ישראל, ולהיות קומה שלימה מאברים ופרקים ולהיות הכל מכוון כנגד העולמות ואורות העליונים ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט על זה הניח יעקב אבינו מוחו וראשו. וזהו שהכתוב מכנה שיעקב הניח ראשו על האבן, זה כינוי שהניח מחשבתו ושכלו על אבן הראשה הנ"ל. אך שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, שבוודאי שכב על האבן ויצק עליו שמן כמו שמבואר בכתוב, רק שרמז יעקב במחשבתו וכוון על דבר אחר על אבן הרוחני היא ראשית המחשבה הוא פינת יסוד העולם להיות מקושר אל המעשה בכל ענפיו ופרטיו להיות בנין מפואר מחדרים ומפלטרין שממנו כמה וכמה צדיקים ולומדי תורה זה היה עבודת יעקב והסתכל באחדות של כנסת ישראל עד סוף כל הדורות ואחר כך ראה יעקב ברוח קדשו הירוס של כנסת ישראל וחורבן בית המקדש וגודל החרון אף והדינים שעברו על ישראל:
אגרא דכלה
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (בראשית כח י). אומרו חרנה ולא לחרן, הגם שאמרו רז"ל (יבמות י"ג ע"ב) הה"א בסופה תשמש במקום ל' בתחילתה, עם כל זה טעמא בעי למה לא נכתב בלמ"ד ולא במקרה הוא. ויש לרמז כי תיבת חרנ"ה בגימטריא רס"ג, ורומז כי בכל מקום אשר איש הישראלי הולך בגלות, שם תתלבש השכינה בלבושיה להחיותו. והנה רמז הלבוש הוא אותיות הקדומים לתיבת שכינה, שהם בגימטריא סגר, שכביכול נסגר האור עד עת בא דברו שלח מלך ויתירהו. והנה יעקב כשהלך לחרן לברר הניצוצות הוא בחינת גלות, ושם הלכה השכינה להתלבש שם בלבוש. וזה שמרמז באומרו חרנ"ה בגימטריא כנ"ל, לרמז הנ"ל שהשכינה הלכה עמו להתלבש, והבן: