שם משמואל
וילן שם כי בא השמש, רבנן אמרו מלמד שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לפרקים אמר המלך כיבו את הנרות כיבו את הפנסין שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעה כך השקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעה, ויש להבין ענין המשל בנמשל שאיך שייך בנמשל לומר שרצה לדבר בצינעה כדי שלא יטרידוהו שאר בני אדם כמו במשל, ונראה דהנה אין הנבואה שורה בחו"ל רק כשהתנבא מקודם בארץ והטעם יש לומר דהנה נבואה הוא ענין התדבקות הנפש בשורשה אך הגוף הוא דבר החוצץ בפני הנפש, וע"כ בארץ שהקדושה חל על גוף הארץ שהוא דומם ובודאי שהדומם שמה יש לו הזדככות בצד מה, וזה פועל ג"כ על גוף האדם שמקבל צורת מזוכך שלא יחצוץ עוד בפני הנפש, וע"כ כשהתנבא בארץ וקיבל הגוף צורת מזוכך שוב שורה הנבואה עליו אפי' בחו"ל, והנה בש"ס חגיגה (ו:) אעפ"י שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו, ונראה מזה שבחלום יכול להיות אפי' בחו"ל, והטעם כנ"ל שהא דאינו שורה הנבואה בחו"ל הוא מצד גוף החוצץ, ובחלום כשהאדם ישן הנפש מופשטת מהגוף, ואדם הזוכה לזה יכול לדבוק אז נפשו בשורשה:
שם משמואל
ויקח מאבני המקום, ר' יהודה ור' נחמי' ורבנן, ר"י אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהיא מעמיד י"ב שבטים, אמר אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן י"ב אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים, ר"נ אומר נטל ג' אבנים אמר אברהם יחד הקב"ה שמו עליו יצחק יחד הקב"ה שמו עליו ואני אם מתאחות הן ג' אבנים זו לזו יודע אני שקב"ה מיחד שמו עלי וכיון שנתאחו ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו, ורבנן אמרו מיעוט אבנים שנים אברהם יצא ממנו פסולת ישמעאל, וכל בני קטורה, מיצחק יצא עשו וכל אלופיו, ואני אם מתאחות הן ב' אבנים זו לזו יודע אני שאין יוצא ממני פסולת, נראה לפרש דהנה במלכים א' י"ח ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו לאמור ישראל יהי' שמך, ונראה דהא דצריך י"ב אבנים כמספר השבטים משום דאליהו הקריב בשעת איסור הבמות עפ"י הדיבור וענין איסור הבמות נראה דעבודת הקרבנת הוא מצד הכלל ולא מצד הפרט, ואף שיש קרבן יחיד, מ"מ הוא מצד התכללות וכל מידי דליתא בציבור ליתא ביחיד ש"ס פסחים וע"כ אף למ"ד ירושלים נתחלקה לשבטים מ"מ כשגבה דוד את הכסף ליתן לארונה מחיר מקום המקדש גבה הכסף מכל השבטים, ואיתא נמי כשנתחלקה הארץ הניחו דשנו של יריחו מלהתחלק ואמרו כל מי שיבנה בהמ"ק בחלקו יטלנה, הרי דמקום המקדש הי' מחירו מכל קהל עדת ישראל, וא"כ יש בו כח הכלל, ושילה אף דלא הי' לכל השבטים חלק בו, מ"מ באשר הוא בחלקו של יוסף שהוא צדיק יסוד עולם וכל ישראל נקרא על שם יוסף יש בו נמי כח כל הכלל, וע"כ אליהו שהקריב עפ"י הדיבור בשעת איסור הבמות, עשה תיקון לזה בצד מה, שנטל י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעקב למען יהי' בהמזבח ההיא כח הכלל, ובמק"א פרשנו סיום הכתוב אשר הי' דבר ה' אליו ישראל יהי' שמך, כי בתקה"ז ישראל הוא אותיות שיר אל אל מימינא שיר משמאלא, והוא שם הכולל ובכח זה עשה אליהו את המזבח:
שם משמואל
וישכב במקום ההוא, ר' יהודה ור' נחמי' רי"א כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהי' טמון בבית עבר לא שכב, ורנ"א כאן שכב אבל כ' שנה שהי' בבית לבן לא שכב, ומה הי' אומר ריב"ל אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים וכו' רשב"נ אמר כל ספר תהלים הי' אומר וכו', נראה דר"י סבר דהשכיבה מורה על הגעתו לשלימות אחר העבודה והוא כענין (איוב ג׳:י״ז) ושם ינוחו יגיעי כח, שקנין שלימותו הי' בבית עבר עוד טרם בא לבית לבן שלגודל הכשפים והטומאה שבבית לבן לא הי' אפשר לו להחזיק שם מעמד אלא מחמת שנשתלם מקודם בבית עבר, ור"נ סבר שהשכיבם לא הי' מחמת שכבר הגיע לשלימותו רק הכנה על היותו אח"כ בבית לבן לקנות שם שלימותו, וכפשטא דקרא שהחלום הי' הכנה כמבואר: