שם משמואל
שלחני ואלכה וגו' פרש"י כיון שנולד שטנו של עשו וכו' שעשו דומה לקש ויוסף ללהבה ולהבה שולט למרחוק, ולהבין הלא עוד הי' לו ליעאע"ה לעשות כל הבירורין שעשה אח"כ בהמקלות, ויבואר עפימ"ש האר"י ז"ל, בענין גלות ישראל שהוא רק לברר הניצוצות הקדושות, א"כ אם לא חטאו ישראל האיך הי' נתברר וכתב הוא ז"ל, שאם לא חטאו ישראל, היו כל הניצוצות הקדושות באין להם מרחוק לארצם יע"ש, וזה גופא הי' כוונת יעאע"ה אחר שנולד יוסף ששולט למרחוק, חשב שיהי' בכחו להמשיך כל הניצוצות שמה לא"י ולשם יבואו אליו, ומה שלא הי' כן והוצרך להיות עוד בגלות הוא מטעם שלא נתעברה בבנימין, כי יוסף הי' צדיק דלעילא ובנימין צדיק דלתתא, ופירוש צדיק לתתא ולעילא נראה כי צדיק דלעילא ממשיך כל השפעות מלעילא למדת מלכות עד שיבא לתתא, וצדיק לתתא ממשיך כל התפלות ומעשה עוה"ז שצריכין עלי' למדת מלכות ומעלה אותם, וז"ש צדיקים יבואו בו ששני הצדיקים יבואו בשער ד' שצריכין לשני הצדיקים שיעלו הכל כנ"ל, ולכך כשראה יעקב אבינו שנתעברה בבנימין לא רצה להתעכב כלל כי אחר שכבר בא זמן בנימין לבוא לעולם א"כ ישתלם כל המעשה בירורין גם בא"י ומרחוק יבואו, אך יש להבין דבתחילה מה קסבור ולבסוף מה קסבור ויש לומר דמה שניחם אח"כ על תחילת מחשבתו והמתין על בנימין, דהנה יותר מה שבעה"ב עושה עם עני, העני עושה עם הבעה"ב, ובכן יותר מה שרצה יעקב לברר הניצוצות הקדושות מלבן, רצו החלקי קדושה מלבן להתברר ממנו ולבוא ליעקב ולהמשיך אחריו, וזאת מובן שהבירורין שעושין בא"י הוא באופן יותר טוב מהבירורין שעושין בחו"ל וא"כ אחר שכל עבודתו של יעקב הי' להוציא הניצוצות הקדושות מלבן, ואם כבר הי' מקום שיבואו החלקי קדושה מלבן ליעקב לא"י, בודאי הי' החלקי קדושה שבלבן רוצין בזה יותר, ואחר שראה יעקב שלבן רוצה שיתעכב עוד בחרן, הבין שעדיין אינו באפשרי שיבואו שמה לא"י דזאת הבין יעקב בטוב שלבן הי' מותל כל השפעות וברכות שבאו ללבן לרגלו של יעקב כדי שלא יצטרך להביט בפניו כי לבן ביקש לעקור את הכל והי' שונאו מאוד וכבש"ס גיטין נ"ו: ליתי אינש דלא מיתבא דעתיך מיני' וליחליף קמך דכתיב ורוח נכאה תיבש גרם, אך החלקי קדושה שבלבן דיברו בו והכריחו אותו לבקש ליעקב שיתעכבו שמה כדי שיתבררו מלבן ולהמשך אחר יעקב, ומזה הבין שעוד אין באפשרי שיבואו מרחוק אליו לא"י דאל"כ הי' בוחרים בזה יותר להתברר בא"י הקדושה, כי משם יהי' הבירור עצהיו"ט כנ"ל ומזה הבין שעדיין חסר לו בנימין ולכך נתעכב עוד והמתין על צדיק לתתא זה בנימין:
שם משמואל
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה וגו' תנה את נשי ואת ילדי וגו' וברש"י משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב ומשמע שלא הי' לו סיבה אחרת שימנע את חזירתו לא"י, ויש להבין אחר שבטח בהקב"ה שיצילו מיד עשו למה נתפייס מלבן לישב אתו עוד שש שנים בשביל השכר, ולמה לא בטח בהש"י שיתן לו רכוש מבלעדי לבן כי אין מעצור להש"י להושיע, מה גם במקום ביטול מצות כיבוד אב ואם ומצות ישיבת ארץ ישראל: