שם משמואל
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, וברש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם עוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז, ויש לתמוה מה עול מצאו בו ביעקב שביקש לישב בשלוה, שבודאי לא חפץ בהשלוה להתענג בתענוגי עוה"ז רק לעבוד עבודתו עבודת הקודש בלב פנוי מטרדות, וכן כל הצדיקים בודאי אין מגמת פניהם לתענוגי עוה"ז, וא"כ למה לא יבקשו לישב בשלוה על התורה ועל עבודה, וברמב"ם פ"ט מהל' תשובה שכל יעודי התורה וכל מה שנתאוו כל ישראל לימות המשיח הוא רק שיהי' פנוים לעסוק בתורה ובמצות לזכות בהן לחיי עוה"ב, ובסוף ה' מלאכים לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו וכו' אלא כדי שיהי' פנוים בתורה וחכמתה ולא יהי' להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי עוה"ב, וא"כ כל ישראל המתפללים על משיח הרי הם מבקשים לישב בשלוה, ובמדרש נאמר בשינוי לשון מעט א"ר אחא בשעה שהצדיקים יושבים שלוה ומבקשים לישב בשלוה בעוה"ז וכו', ואינו מובן מה כפל השלוה, אם כוונתו על שלוה יתירה להתענג בתענוגי עוה"ז אפי' שלוה אחת הוא אך למותר, ואם להוסיף בתורה ועבודה גם כפל וכפלי כפלים הוא קודש ואין שלוה גדולה מימות המשיח ואעפ"כ אף צדיקים היושבים שלוה מתאוים לו כנ"ל, עוד יש לדקדק בדברי המדרש שאמר שהצדיקים יושבים "שלוה" ולא בשלוה, ומבקשים לישב "בשלוה" ולא שלוה, ולמה לא נקיט אידי ואידי שלוה או אידי ואידי בשלוה:
שם משמואל
וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' יש להתבונן הלא אמרו ז"ל צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה, א"כ אחר היסורין שסבל יעק"א ע"ה עד שזכה למדתו ונקרא מפי הקב"ה בשם ישראל ושב אל יצחק אביו וישב בשלוה הי' צריך להיות שלוה שאין אחרי' יסורין, וכאן אנו רואים להיפוך שאחר השלוה חזר ליסורין עוד ביתר שאת מאשר עד כה, ואם ביסורין הקודמים עדיין לא נתמלא המדה מאין נמשך השלוה שבנתיים, שלא כמשפט שאר הצדיקים שהשלוה רק לבסוף ולא בסירוגין:
שם משמואל
וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' ברש"י אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה וכו' פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה וכו' לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם, וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח וכו' וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם ומשהגיע אצל אברהם האריך בו משל למרגליות שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוציא את המרגליות, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל את המרגליות: