שם משמואל
ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, ויש לתמוה צדיק כביר כזה יחטא בלה"ר ח"ו, ועוד יש לתמוה מאחר שיוסף הי' צדיק יסוד עולם וממשיך השפעה לכולם כמו הראש להגוף, איך יתכן שישנאו אותו כמו שלא יתכן שהגוף ישנא את הראש, וגם לא יתכן לומר שהשבטים לא ידעו מה הוא, ונראה דבודאי נדמה לו שאחיו פגמו בשלשה דברים כמו שאיתא בספרים ועליו הי' מוטל להיישירם באשר הוא הי' צדיק יסוד עולם, וכבש"ס יומא אחיו הכהנים אי איכא דאית בי' מלתא מידע ידע בי' ומהדר לי' בתשובה, ואם הי' מוכיחם כדין בודאי הי' משיבין אליו דברים להראותו שטעה שבודאי הי' מקיימים והייתם נקיים וגו', ואולי להיפוך הי' חוזרין בהם, אך באשר הי' קטנם של שבטים לא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו הגדולים ממנו, והנה בזוה"ק פ' תזריע דמי שיש לו להוכיח ואינו מוכיח היה פגם הדיבור ונגעים באין עליו כמו על לה"ר, ובאשר ענותנותו של יוסף הביאו להעדר התוכחה שנחשב פגם הדיבור, זה גרם לפגם הדיבור עוד יותר, היינו שסיפר לאביו כדי שהוא יישירם, ואף שכוונתו טובה מ"מ הי' נחשב לפי מעלתו לפגם הדיבור ולה"ר, והנה ברית המעור וברית הלשון מכוונים, וע"כ נפגם מדתו מדת צדיק יסוד עולם שמירת הברית, וע"כ נפסק חבל הכסף שהי' ממשיך השפעה ברוחניות ובגשמיות ונעשה פירוד בין הדבקים, ומזה נמשך ויקנאו בו וישנאו אותו כי בעוד הי' מקבלים על ידו והיו נהנים ממנו הי' דבקים בו, ולא הי' אפשר לצדיקים כמותם שבודאי הרגישו בצדקתו שיהי' נעשים לו שונאים, אך באשר נפסק כל אלה נתהוה השנאה, ובשביל שיתקן יוסף מעלתו ויחזור להיות צדיק יסוד עולם משפיע לכל כלל ישראל הוצרך שוב לנסיון באשת פוטיפר וקנה שוב מדתו מדת צדיק יסוד עולם, ובזה יובן דברי המדרש פ' פ"ו ואהי' להם כמרימי עול שרוממתי צריו עליו ואיזו זו אשת פוטיפר כ"כ למה על לחייהם בשביל דבר שהוציא מלחייו ויבא יוסף את דבתם רעה, והיינו כנ"ל דלולא שפגם במה שהביא את דבתם רעה לא הי' צריך לבוא לכלל נסיון, והנסיון הי' תיקון כדי שיחזור למדריגתו, ואחר ששב למעלתו הוצרך שוב למירוק הוא העונש על לשעבר הישיבה בבית הסוהר עשרה שנים על שהוציא דבה על עשרה אחיו, וכל אלה נמשך מראשית הפגם מחמת ענותנותו היתירה שלא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו הגדולים ממנו, והוא כעין מה שאמרו ז"ל בחרבן בית שני ענותנותו של ר' זכרי' בן אבקילוס החריבה את ביתינו והגלינו מארצנו, כן הי' הענין מכירת יוסף דוגמא לחרבן בית שני כמ"ש הספורנו:
שם משמואל
ויבא יוסף את דבתם רעה וגו', הנה כבר אמרנו בענין חטא יוסף והשבטים עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירוש ההגדה אנוס עפ"י הדיבור, היינו שגלות תחת יד אחר אי אפשר בלתי שום צירוף ביניהם בצד מה, וע"כ יעקב שהי' להיפוך לגמרי ממצרים זה קדוש מאד נעלה והם בשר חמורים בשרם וגו' שטופי זימה, לא הי' אפשר שיתפוס בו כח מצרים, אך מחמת שאמר למה הרעותם לי להגיד לאיש היש לכם אח, ובמדרש מעולם לא יצא מפי יעקב דיבור של בטלה אלא זה, וברית הלשון וברית המעור מכוונים, ע"כ הי' נחשב קצת השתוות בצד מה כדי שיכול לשלוט בו הגלות להורידו למצרים, וזהו אנוס עפ"י הדיבור, היינו דיבור של עצמו שהי' לבטלה, עכ"ד, ואמרנו שכן הי' הענין ביוסף והשבטים שאיתא במדרש פ' שמות את יעקב שהיו צדיקים כיוצא בו, וע"כ כמו שלא הי' יכול לצאת לפועל הגלות ביעקב אלא ע"י עילה שנמצא בו דיבור של בטלה, כן הי' ביוסף והשבטים שבלתי אפשר הי' לשלוט בהם הגלות ע"כ אנה ה' לידם ענין לענות בו, ליוסף פגם הדיבור שהביא את דבתם רעה ולשבטים מכירת יוסף צדיק יסוד עולם שנחשב פגם בברית המעור, מה גם שבסיבת המכירה נתגרה בו אשת פוטיפר, ויפוזו זרועי ידיו כברש"י שם, ע"כ נחשב להם זה פגם ברית המעור, וכל זה לא מהם הי' אלא שאנה ה' לידם, וזהו שבמדרש למה תתעינו ה' מדרכיך כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא, הרי שלא מהם הי' הדברים עכת"ד: