Allusion על בראשית 45:1

ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, מכאן רמז וסמך למה שאנו אומרים בצאתכם לשלום קודם קידוש, ונראה דהנה בכל מצוה נברא ממנה מלאך והמלאכים שנבראו מכל המצות שבששת ימי המעשה, להם אנו אומרים בואכם לשלום שכמו שיש עלי' לכל המצות, שעשה בששת ימי המעשה כן יש עלי' להמלאכים שנבראו מהם, וכבר אמרנו כמה פעמים בשם החובת הלבבות דממעשה המצוה נוחלין בעוה"ז שהוא עולם הנגלה, וממצפון המצוה נוחלין עוה"ב שהוא עולם המצפון, ובודאי המלאכים שנבראו מהמצות הם נמי ע"ז האופן ממעשה המצות נברא מלאכים משמשים את האדם בעודו בעוה"ז ומשמרים אותו מכל רע, וממצפון המצוה מלאכים משמשים לעוה"ב, והנה שבת הוא מעין עוה"ב, והוא דיבוק נפש ישראל בפנימית וע"כ שבת אין בו מצות עשה בעשוו' רק שביתה ממלאכה, וע"כ המצוה היא עונג שהוא בפנימית ולא שמחה שהוא בהתגלות, וע"כ קודם הקידוש וסעודה שהוא דיבוק פנימי, כי הסיר מסך המבדיל בין ישראל לאביהן שבשמים כל איש ואיש לפי דרגא דילי', וכעין שאיתא במד"ר משל למלך שהי' יושב בטרקלין ווילון מתוח לפניו וכשהוא רוצה לדבר עם אוהבו הוא מקפל את הוילון, ובשבת כל ישראל נעשים בבחי' אוהב כמ"ש בתדב"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום השבת לישראל וכו' ונח בשביעי מתרצה עם בניו ועם ב"ב, וכן הוא עד רום המעלות שהקב"ה מתרצה עם בנו בכורו ישראל ומקפל הוילון ומתודה בלב ישראל, נודע בשערים בעלה כל חד כפי מה דמשער בלבי', מעין התודה יוסף אל אחיו, אומרים בצאתכם לשלום למלאכים הנעשים ממעשה המצות, שבזה הענין אין להם מקום, וכל ענינם רק להוביל את האדם ולשמרהו עד הגיעו למעלה זו, כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בדרך, בדרך דווקא, ואח"כ ה' ישמור צאתך ובואך, ה' בעצמו:

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ומשמע דאלו הי' יכול עוד להתאפק לא הי' עדיין מתודע להם, ויש לדחוק שהי' רוצה להתאפק לכה"פ עד שיצאו כל הנצבים עליו לבל יצטרך לצוות להוציאם, אבל במדרש מפורש כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים מכלל דבלא"ה לא הי' עדיין מתודע, וזה תימא למה הי' רוצה עוד לעכבם ולצער את אביו הזקן שהי' יושב על יד דרך מצפה לחזירתם עם בנימין, וכל רגע לשנה יחשב לו, וכבר דברנו בזה, ונראה עוד לומר דהנה מבואר בכתוב שלאחר קיבוץ גליות לעתיד יהי' מלחמות גוג ומגוג ויהרג משיח בן יוסף, ויש להתבונן בדבר למה לא יהי' המירוק של ישראל נשלם בכל משך ימי הגלות המר שסבלנו רעות רבות וצרות עד אין חקר, ויצטרכו עוד למירוק של מלחמת גוג ומגוג, ונראה שזה הוא לטובת ישראל שבאם הי' המירוק עד התכלית בעודם בגלות בארץ אויביהם והחושך מכסה ארץ, לא הי' באפשרות לסבול, [ובזה מובן זה שקבלה בידנו מרבותינו הקדושים, שמעתה נפטרנו ממלחמות גוג ומגוג ואחר קיבוץ גליות ישבו ישראל במנוחה על אדמתם לעולם, שכמו שבמצרים קישוי השעבוד השלים לד' מאות שנה, כן בגלות זה להיפוך, שהאריכות הזמן השלים לקישוי השעבוד, ורעות רבות וצרות שהי' מעותד לבוא על שונאי ישראל, וע"כ באשר אריכות הזמן השלים ושוב לא יהי' החבלי לידה כ"כ קשים, עד בלתי אפשר לסבול, שוב יותר נכון שיגמר המירוק לגמרי בעודנו בגלות, וכשיתקבץ הגליות לא נצטרך עוד לשום מירוק, ואל תתמה שישתנה ממה שכתיב מפורש בכתוב, שהרי במצרים מפורש בכתוב ארבע מאות שנה, ואעפי"כ קישוי השעבוד השלים ונחסר מהם ק"ץ שנה, כן הוא הענין במלחמות גוג ומגוג], והנה במדרש שהתודעותו של יוסף ואחיו רומז לקיבוץ גליות, ולפי"ז יש לומר באשר מירוק חטא של מכירת יוסף עוד לא נשלם כידוע מענין עשרה הרוגי מלכות, ע"כ הי' בדעתו של יוסף שיותר טוב שיסבלו אחיו עוד צער עצום מאד [שעד כה הי' להם עוד תקוה על תחנוני יהודה אולי ירחם עליהם המושל, אבל אחר שכלה כל תקוה היו בעיני עצמם כאבודים, ויהודה הי' רואה א"ע אבוד משני עולמות] וכבמדרש ליש אובד מבלי טרף זה יהודה, ובני לביא יתפרדו אלו השבטים, וחשב יוסף לעכב אותם בצערם העצום הזה עד שימרק לגמרי כל חטאם, והתודעות של אח"כ יהי' לפועל דמיוני שכך יהי' לעתיד שאחר המירוק לגמרי יהי' הקיבוץ גליות ולא יוסיפו לדאבה עוד, ולא יצטרכו עוד למלחמות גוג ומגוג ולא יהרג משיח בן יוסף, אבל לא הי' יכול להתאפק, ובזה יובן מה שבמדרש "כי הנה המלכים" זה יהודה ויוסף "עברו יחדיו" זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה, וכבר דקדקנו בשלמא יהודה על יוסף ניחא, אבל יוסף על יהודה למה, כי אותה הוא מבקש, וכבמדרש כל הדברים שאתה קורא עד ולא יכול יוסף להתאפק הי' פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין, אך לפי דרכנו יובן שזה הי' סיבה למלחמות גוג ומגוג, והריגת משיח בן יוסף, [ומ"מ סוף כל סוף נתקיים רצון יוסף ומצילים אנחנו ממלחמת גו"מ ומהריגת משית בן יוסף כנ"ל לפי קבלת רבותינו הקדושים נ"ע]:

ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, ובאלשיך דקדק באמור הוציאו כל איש כלומר אך לא המלאכים מפחד אחיו, והוא שבאומר לעבדיו הוציאו כל איש אמר לשון יבינו המלאכים שחפץ שיהיו שם ובזה לא עמד איש כי אם המלאכים והם דחפו את אחיו למען הציל אותו מידם [כוונתו למ"ש בתנחומא סי' ה' כיון שהכירוהו בקשו להורגו ירד מלאך ופיזרם בארבע פנות הבית] והוצרך לרמוז להם זה כי המה לא באו לראות רק איך הי' מדיינים [כוונתו למ"ש בתנחומא לעיל מינה בסי' ד' שאמרו מלה"ש זל"ז בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה] לכן עתה בעת שלום אפשר שילכו להם עכ"ל: