שם משמואל
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי, במד"ר רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו הרבה ממני שחטאתי שאמרתי נסתרה דרכי מה', ויש להבין מאין הבין יעקב שיוסף בכל אותן הצרות לא הרהר או אמר נסתרה דרכי, ונראה שזה עיקר גדול להיות יודע שכל מאורעותיו הכל הוא בהשגחה פרטית מאת הש"י וכל ההסתרות והמניעות הכל הוא אלקות ממש, וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בפי' הכתוב בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, שמרע"ה הוקשה לו מאין כחו של פרעה כ"כ גדול לאמץ את לבבו שאחר כל שבעה מכות עדיין עומד במרדו וכל שבעה הוא בטבע כמספר שבעת ימי בראשית, וזה שלקה שבעה מכות הרי נלקה כל כחות הטבע, וע"כ שיש בו כח למעלה מהטבע, ע"ז השיב לו הקב"ה כי אני הכבדתי וגו' שהכל הוא מאתי ודפח"ח, ובכח אמונה זו שבלב האדם שהכל הוא אלקות הוא מחליף כח לעמוד כנגד הגל ואין הגל שוטפו, ואם ח"ו הוא חושב שהוא מושלך מאת פני ה' ואינו מביט עליו בלתי אפשר להחזיק מעמד שישאר בצדקתו ברב תלאות שונות שעוברים על האדם:
שם משמואל
רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות, הנה הם אמרו אליו עוד יוסף חי וכי הוא מושל וגו' ע"ז אמר כי די באמרכם חי, שתי הוא מרכבה לצדיק חי עלמין, וממילא מלכו נטרת לי' כבזוה"ק, וזה אלכה ואראנו בטרם אמות, ויתבארו הדברים עפ"י מ"ש וזאת הברכה וגו' לפני מותו, וסוף הענין ויראהו ה' את הארץ, שמרע"ה ביקש אעברה נא ואראה את הארץ הטובה והיינו שבראיית אדם הוא חיבור לדבר הנראה וכחשר יראה את הארץ יהי' להארץ חיבור בו, ובזה יהיו שמים וארץ על מכונם, ואף שלא נענה על העברה נענה על הראי', ובאמצעות ראות עיניו בה לטובה השפיע בה כל טוב, והנה ענין זה הוא דווקא כשדבר הנראה הוא בר קיבול קדושה, ואז נתיסף בו קדושה וברכה, אבל כשדבר הנראה אינו ראוי לכך הוא עומד להיפוך שמעט קדושה וברכה שהי' בו מקודם נמשך אחר ראות עיניו של אדם השלם, וכידוע פי' האר"י ז"ל בהא דנתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ובזה יש לפרש מאמרם ז"ל כל השקפה הוא לרעה חוץ מהשקפה שכתוב במתנות עניים שהוא לטובה, דבאשר אין הנשקף ראוי לזה נתרוקן עוד ממה שהי' בו, אלא השקפה שבמתנות עניים והיינו שע"י המתנות נתחבר לעני, ובאשר שדרכו של הקב"ה להשתמש בכלים שבורים ואני את דכא אשכון ע"כ באמצעות העני נעשה ג"כ הנותן מוכשר לקבל ונתוסף בו קדושה וברכה כנ"ל: