מי השלוח
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות. איתא בגמ' (ברכות ה'.) אמר ר' לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שנאמר ועל משכבכם, נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. מה שאמר רלב"ח לשון לעולם ירגיז, כי לעולם היינו בכל הענינים שיעברו על האדם ואף בעניני מדרגות גדולות צריך תמיד להבחין ולברר בברורין אם היא מהש"י או פן נמצא בה ח"ו שמץ וסיג מדבר אחר. ובפרט כשיבא לאדם עסק שמחה צריך עוד יותר בירר. וע"כ נזכר כאן ארבעה מדרגות עצות לאדם איך להבחין ולבוא על עומק האמת, ואח"כ כאשר ידע בבירר כי מאת ה' הוא אז יכול להתפשט עצמו וידע כי הוא דבר מצוה או שמחה של מצוה. והנה כשיאונה לאדם איזה עסק מעניני עוה"ז הצריך בירר, על זה נאמר בגמ' ארבעה ברורים. הבירר הראשון הוא לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר. היינו שיפסיק את חמדתו בנתינתו אל לבו שזאת החמדה לא יהיה לו לעולמי עד, כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה ולמה לי טובה שאינה קיימת לעד. נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה. כי כאשר שם בדעתו כי לא לעד יהיה לו זאת החמדה ועוד ישתוקק לה, נראה קצת שהוא חמדה קיימת, אך עוד צריך לברר בירר השני, והוא שיעסוק בתורה כי ד"ת הם עצה לאדם להנצל מחמדה, אף בעידנא דיצה"ר דלית מאן דמדכיר ליצ"ט (נדרים ל"ב:), על זה ברא הקב"ה תורה תבלין, כי באמת האדם המשוקע בחשק ואי אפשר לו להנצל ממנו, אז אין לו עצה שיזכור כי הוא דבר אסור, כי אין כח בהאיסור כל כך להפריש את האדם מרע בעידנא דיצה"ר, אך אז העצה היעוצה לאדם שיזכור, כי יוכל למצא זה הטובה עצמה בד"ת ורק שיהא בקדושה, וכמו שנתבאר ע"פ הים ראה וינוס, כמ"ש שם כי ראה שהש"י יכול להפוך את הצור לאגם מים וחלמיש למעינו מים, ומהצורך לכתוב להיפך כי ראה גבורות הש"י כי יכול להחריב וליבש את הים, אך כי ים מרמז על תאוה ובעת שהתאוה מתגברת אין עצה כנגדה רק להראות כי נמצא כזאת בקדושה ואז תפסק, [וזה שכתוב (דברים ח׳:ט״ו) המוציא לך מים מצור החלמיש, היינו שכל התענוגים נמצאים בדברי תורה והמה מיופים בכל מיני יופי וכשיזכור האדם זאת, אזי ישקוט הים מזעפו כמו אם ירוץ אדם בבהלה למלאות רעבונו וחבירו יוכיחו על מהירות בהלתו וירצה לעצור אותו לבלי ימהר לרוץ כ"כ, בטח לא ישמע לו, כי הוא מבוהל מחמת רעבונו אבל אם חבירו יאמר לו למה לך לרוץ שב בביתך ושם יש כל משאלותיך ביתר שאת, בטח ישמע לו. תשלום.] וזהו העצה יעסוק בתורה. נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש, כי בד"ת נמצא התנשאות ויוכל האדם ע"י דברי תורה להרהיב עוז בנפשו ועי"ז לא יוכל לבוא לידי בירר האמיתי, ולזה העצה יקרא ק"ש כי ענין ק"ש הוא כמבואר בגמ' (תענית ל"א.) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, היינו שהכל יראו כי כל דבר ביד הש"י ואין לאחד שום יתרון והתנשאות על חבירו, כי מחול היינו דבר עגול שאין לו סוף וע"ז רומז ענין ק"ש. נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. היינו שיצייר במחשבתו כאילו עכשיו הוא יום המיתה, וזה הוא החילוק של ירגיז שג"כ יתפרש כענין זה, אך יזכיר לו יום המיתה היינו שיצייר במחשבתו כאלו עתה זמן המיתה וא"כ אין להחמדה והשמחה שום מקום, ובאם אחר כל אלה נשאר עוד בלבו החמדה או השמחה, אז ראיה כי מה' היא ותתקיים לעולמי עד, וכן הוא הענין ביעקב אבינו בעת ששמע הבשורה כי עוד יוסף חי שנאמר ותחי רוח יעקב, והיה ירא לנפשו פן השמחה הזאת היא רק שמחת עולם הזה ע"כ בחן וצירף את עצמו באלו הברורים, הבירר הראשון שאמר אלכה ואראנו בטרם אמות, הוא נגד לעולם ירגיז אדם כמו שנתבאר, והשני ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, זה נגד יעסוק בתורה כענין שמברכין בכל יום אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בד"ת, כי הקב"ה בנתינת התורה נקרא גבורה כך שמע משה מפי הגבורה (מגילה ל"א:) כידוע למבין, ושם נאמר לו המאמר אנכי אעלך גם עלה אשר הוא נגד המאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך רק שם הוא לעבר והכא הוא לעתיד, וגם מה שנאמר ואת יהודא שלח לפניו ופירשו חז"ל (מדרש תנחומא ויגש י"א) לתקן לו בית תלמוד היה ג"כ מענין הלזה, ואח"כ בירר בבירר השלישי ויבך על צואריו עוד ודרשו חז"ל מלמד שקרא ק"ש, ואח"כ אמר ליוסף אמותה הפעם הוא נגד עצה הרביעית יזכיר לו יום המיתה, וכשראה יעקב כי אחר כל אלה נשאר לו השמחה, אז הבין כי מה' הוא והוא שמחה אמיתית וקיים לעד.
בן איש חי
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי נ"ל כי מה שהיתה שרח בת אשר מזמרת ואומרת יוסף חי יוסף חי כמה פעמים בזא"ז ערב לו זה הדבר ליעקב והוא ג"כ היה אומר דבר זה רב פעמים עוד יוסף בני חי וזהו ויאמר ישראל רב ר"ל כמה וכמה פעמים רבות היה אומר דבר זה והוא עוד יוסף בני חי או יובן נצצה בו רוה"ק ונתנבא שימלוך פ' שנה כמנין עוד כי בן שלושים שנה היה בעמדו לפני פרעה וחייו היו ק"י שנים או יובן רב עוד יוסף בני כלומר נתרבה שמו שנקרא יהוסף והוא חי צדיק הנקרא חי:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ובזה יובן בס"ד ג"ב דברי יעקב אע"ה שאמר רב עוד יוסף בני חי ר"ל דבנות ומעלה היא לי בשמעי עו"ד היסוד יוסף בני חי.