קדושת לוי
והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל (בראשית כד, יד). השפעות של אברהם אבינו עליו השלום ילדה לבתואל הוא היה הגורם אבל לא בתואל ולכן נקד מלת ילדה בקיבוץ שמשמעה שממקום אחר בא הולדת רבקה ולא על ידי גרמת בתואל. ובשביל זה נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, מפני שראה שיש בה מדת החסד בוודאי היא משורשו של אברהם אבינו עליו השלום. וזה כוונת רש"י ז"ל במליצות לשונו וזה לשונו לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם אבינו עליו השלום עד כאן לשונו. פירוש שראה בה מדת החסד בטוח היה שזה באה על ידי השפעות של אברהם אבינו עליו השלום שהשפיע על כל העולמות חסדים והבן:
קדושת לוי
ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני (בראשית כד, יד). יבואר על פי דמבואר בזוהר הקדוש, כי בימי רבי שמעון בר יוחאי אפילו תינוקות ידעו בחכמה עליונה, כי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום היה עובד ה' בחכמה ובהשכל עד שהשפיע מדתו בכל העולם שאפילו תינוקות יודעים בחכמה עליונה. וכמו כן כל צדיק וצדיק במדתו שעובד משפיע בכל העולם המדה שעובד בה והשם יתברך משפיע המדה שלו בכל העולם. והנה באמת אברהם אבינו עליו השלום מדתו היה מדת החסד והשפיע מדתו בכל העולם שכל העולם כולו יעשה חסד. וזהו הרמז ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, כלומר שאדוני הוא הגורם החסד אשר בעולם מחמת שאדוני עובד במדת החסד ומשפיע ממך חסד. וזהו כי עשית חסד, מה שאתה עושה חסד בעולם הוא מה שבעולם התחתון אחד עושה עם חבירו הוא אדוני, אדוני הוא הגורם לזה החסד. ובזה יובן הפסוק אשר ילדה לבתואל כו' אחי אברהם, כי מה לשון ילדה לבתואל, כי לשון ילדה משמע שנולדה מעצמה. אך באמת לפי מה שמבואר לעיל שהצדיק במדתו משפיע לכל העולם זה באמת רק למי שיש לו נשמה גדולה או איזה ניצוץ קדוש לזה נאחזת מדת הצדיק שעובד בה להשם יתברך וכו'. ובאמת רבקה הצדיקת היתה גדולה וקדושה ואחזה במדת הצדיק אברהם אבינו לעשות חסד. ובאמת זה הנשמה לא היה לה רק מאברהם היה לה זה הנשמה וזה המדה. וזה שאמר אשר ילדה, כלומר כאלו נולדה מעצמה וזהו לשון ילדה. וזה שאמר ממי בא לה זה הנשמה וזה המדה לעשות חסד מחמת אחי אברהם שמאברהם בא לה זה הנשמה. ובזה יבואר הדקדוק מה שרש"י ז''ל מדקדק בשעה שסיפר המעשה ואשאל אותה כו' ואתן כו', ובאמת בשעת מעשה היה להיפך, כי בשעת מעשה שראה ממנה מדת החסד אז ידע בודאי שנשמתה מאברהם ולא מבתואל ולכך נתן לה בתחילה, כי בודאי ידע שנשמתה ממדת אברהם אבינו ולא מנשמת אביה לכך בשעה שסיפר המעשה לפני בתואל סיפר להיפך כי לפני בתואל לא שייך לומר שנשמתה אינה ממנו ודו"ק:
ישמח משה
(ו) עוד יתכן בהקדים מ"ש בספר אמרי בנימין בפרשה זו השני תיבות ה' יראה. ותוכן דבריו שיש הפרש בין ידיעה ובין ראיה, שהראיה עושה רושם יותר גדול מידיעה, הן לענין לענוש או לתת שכר. והנה אמרו רז"ל (ב"ר נ"ו ג') למה נקרא שמה מאכלת (בראשית כב י), שבזכות העקדה אוכלין ישראל בעולם הזה. והנה כתיב (בראשית כב יב) אל תשלח ידך וגו' כי עתה ידעתי, הרי שהיה אצלו ית' זכות העקדה בבחינת ידיעה לבד, ואינו עושה רושם כל כך להגדיל הזכות. ועל זה ביקש אברהם ה' יראה עקדה זו בבחינת ראיה להגדיל הזכות לישראל, עד כאן דבריו. ואני אוסיף נופך לגמור פירוש הפסוק על פי זה, כי אברהם לרוב ענותנותו לא מלאו לבו לבקש דבר גדול, וכדמצינו בהתפללו על סדום מתחלה לא התפלל על כל המקום עבור עשרה צדיקים, רק אולי יש חמשים (בראשית יח כד), רק אחר כך אמר הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), כלומר יודע אני שאני עפר ומה אני לבקש דבר גדול, אך כבר הואלתי והמתחיל במצוה אומרים לו גמור (תנחומא עקב סי' ו'). וגם כאן היה קטן בעיניו לבקש דבר חדש לומר ה' יראה העקדה בבחינת ראיה, אך מחמת שכבר א"ל הש"י עתה ידעתי, לזה נשאו לבו לבקש על בחינת ראיה. וז"ש (בראשית כד יד) ה' יראה עקידה בבחינת ראיה, אשר יאמר היום אותו דבר שכבר אמור למעלה עתה ידעתי, על זה בקשתי בהר ה' יראה אפרו צבור, ולא יצטרך לבחינת זכירה, והבן.