Chasidut על איוב 3:25

ונ"ל עם משפירש"י ז"ל בפרשה זו בפסוק פחדכם ומוראכם פחד בקרובים ומורא ברחוקים, כי ענין פחד הוא יותר מיראה כי יש לו פחד וכל גופו מרתת, והיינו מדבר קרוב שהוא רואה בעיניו, משא"כ מורא הוא מה שהוא דואג בדבר שיהיה אח"כ, וזהו ענין איוב שאמר (איוב ג, כה) פחד פחדתי ויאתני ואשר יגורתי יבא לי, שיש לדקדק כפל הלשו,ן גם השנוי, כי ויאתני הוא עבר, ויבא הוא עתיד. ויובן עם הנ"ל, שאמר כי פחד שפחדתי דהיינו מדבר קרוב כבר ויאתני, ולכן שפט מזה שגם אשר יגורתי שפירושו יראה דהיינו מדבר רחוק, ג"כ יבא אליו וק"ל.

ויאמר משה אל ה' וגו'. לשון הפסוקים האלו אינם מובנים לפי פשוטן לסדרן כסדר שנכתבו, והמפרשים נדחקו קצת בהם וגם אנו נפרשם לפי קט שכלינו ונאמר. כי הנה ידוע שזה היה בידם סרחון שלישי. א' בעגל והב' במתאוננים והג' כאן במרגלים. והנה בחטא הראשון נאמר (שמות ל"ב, י"א) ויחל משה וגו' והוא על דרך (במדבר ל', ג') לא יחל דברו ופירש רש"י לא יעשה דברו חולין. פירוש שיעשה העבירה חולין והיה כלא היה כי כן הוא המדה להעביר הראשון. ובחטא השני נאמר (במדבר י"א, ב') ויתפלל משה וגו' כלומר הנה זה חטא הוא אבל תועיל כח התפלה שלא יענשו על זה. וכאן שלא היה לו עוד במה להצילם, וחטא השלישי כבר נקרא פשע. על כן פתח בכבוד המקום ברוך הוא ונאמר ויאמר משה אל ה' פירוש שאמר דברים שנוגע אליו יתברך. ואיזה דבר בעולם שיעמוד נגד חילול שמו יתברך ח"ו. ולזה פתח דבריו האיר, ואמר ושמעו מצרים וגו'. כי הנה רשעת המצרים נודע שאין כמוהם בעולם וכמה וכמה עמדו נגדו יתברך גם אחרי ראותם מנפלאותיו, ומהמכות אשר עשה בהם להפליא, וחפצו תמיד להכחיש את כח שמו יתברך ח"ו ולתלות הכל בטבע ומקרי הזמן. והנה בתחלת רשעתם נאמר (שמות א', י') הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' עד ועלה מן הארץ. ואמרו חז"ל (סוטה י"א.) הבה נתחכמה לו, להם מבעיא, אלא למושיען של ישראל וכו'. ועלה מן הארץ, ועלינו מבעיא וכו' עד כאדם שמקלל ותולה קללתו בחבירו וכו'. כי לרוב גודל רשעתם לא הביטו כל כך על מפלתן ואיבודן כאשר יצא עינימו על קידוש שמו יתברך, ורעדה אחזתם פן יתקדש שמו יתברך בעולם, וכמו שאמרו חז"ל (ילקוט ישעיה רמז ת"ט) באחז שאמר אין רצוני שיתקדש שם שמים על ידי. כי מומרים להכעיס היו. ועל כן אם ישראל יתגברו ויגרשו אותם מארצם אין לך קידוש השם גדול מזה וייראו מזה. ואמנם כאשר הפליא שמו יתברך את נסיו ונוראותיו בארץ מצרים והכם עשר מכות נפלאות ואחר כך הוביש את מי ים סוף מפני בני ישראל וניער פרעה וחילו בתוכו. אז ודאי נתגדל ונתקדש שמו יתברך בפני כל האומות וכולם הודו ואמרו כי אין כה' אלהים כנאמר (שמות ט"ו, י"ד) שמעו עמים ירגזון וגו' וכאשר אמרה רחב (יהושע ב', י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ולא קמה עוד רוח וגו'. ואולם המצריים לרוב גודל רשעתם היו יכולין לכשכש בזנבם גם אחר כל אלה לומר. כי על כל פנים ידם תקיפה במקצת שלא נתקיים בהם כמאמר איוב (איוב ג', כ"ה) פחד פחדתי ויאתיני וגו'. כי הם יראו שלא יתגרשו הם מן הארץ וזה לא נעשה בהם כי אם ישראל יצאו משם. ואמנם הגוים אשר סביבותם אמרו להם כי זה לא ח"ו מפני שידכם תקיפה כי אם עבור שחפץ שמו יתברך להביא את בניו לארץ טובה מארצכם. כמו שאמר הוא יתברך בעצמו (שמות ג', ח') וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה גו'. ולזה טען משה ואמר ושמעו מצרים כי העלית בכוחך את העם הזה מקרבו שמיעה זו לשון הבנה הוא כמו (בראשית מ"ב, כ"ג) כי שומע יוסף, וכדומה. כלומר המצריים יבינו לאמת זה בלבבם כי רק העלית בכוחך את העם הזה מקרבו. כלומר כי ח"ו רק על זה הגיע גדולת כוחך להוציא העם מביניהם אבל לא לגרש אותם משם לתת את ארצם לנחלה לישראל. ולזה אמר,

ואולם נודע אומרם ז"ל (כתובות כ"ח:) ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים בעצמן לא כל שכן ובודאי נתן הקב"ה בלב יעקב שאף על פי כן יכניס מורא בלבבו על רמאותו של לבן אולי רימהו ונתן לו לאה תחת רחל וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכיוון לשם קידושין ועיקר כי מידי ספק לא יצא פן יחליפנה וימיר אותה וכיוון לשם קידושין גמורים. וזהו שאמר הכתוב להלן ויהי בבוקר והנה הוִא לאה, שדקדקו המפרשים בתיבת והנה שאינו מסודר בסדר הלשון והיה לו לומר וירא וכדומה וגם למה נכתב הִוא בוא"ו ובחירק עיין בדבריהם. ולדברינו נכון כי יעקב הנה גם בלילה היה חושב אפשר רימהו לבן הארמי ונתן לו לאה בתו ובבוקר כאשר נתקיים בו (איוב ג', כ"ה) ואשר יגורתי יבוא לי, אמר הכתוב והנה הוא לאה פירוש הנה היא לאה שחשב עליה הוא בלילה, ובבוקר הוא שהודיע שהיא היא הלאה אשר חשב וירא ממנה.