Chasidut על אסתר 9:27

ועל פי זה יש ליישב גם כן קושית התוספת במסכת מגילה (דף ז' ע"א [ד"ה לכולהו]) דדריש קיימו למעלה מה שקבלו למטה, הא במסכת שבת (דף פ"ח.) דרש רבא גופא קיימו מה שקבלו כבר (אסתר ט כז). דלא קשה מידי, דהא הוא דבאמת לסברת הרמב"ם המודעא אינו, רק באם לא נימא כסברת הרמב"ם אז הוי מודעא. והנה אז בימי המן אם לא היה אמרינן כסברת הרמב"ם, לא היה להם תקנה על מה שהשתחוו לצלם (בימי נבוכדנצר), שהוא אחת מז' מצות (בימי נבוכדנצר), דתשובתן אז לא היה מועיל, דהיה בהכרח גדול על ידי גזירת המן. אלא ודאי צריך לומר כסברת הרמב"ם, לכך אז חזקו להקבלה ראשונה והסכימו שאין מודעה מועיל, דאם לא כן לא היה תשובתן מועיל. והיינו קיימו מה שקבלו כבר והבן, וכיון שהסכימו למעלה לקבל תשובתן, הסכימו לסברא הנ"ל, והיינו קיימו למעלה מה שקבלו למטה, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ויתיצבו בתחתית ההר. איתא בש"ס (שבת פ"ח.) מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם וכו' אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש (אסתר ט',כ"ז) קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר, היינו שבימי אחשורוש נדמה להם לישראל שנעתקו לגמרי מרצונו ית' שנדמה להם שהשתחוו לצלם כי זה שלא עשו אלא לפנים (מגילה י"ב.) אמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שאח"כ האיר להם זאת, אבל מקודם נדמה להם בדעתם בעצמם שנעתקו מרצון השי"ת. ואח"כ שהש"י האיר עיניהם ולבם של ישראל שלא נעתקו מרצונו ית' ולא עשו אלא לפנים, אז מגודל אהבת הנס קבלו את התורה בגודל שמחה פעם שנית, מאחר שראו שהד"ת שייך להם לשורש נפשם ולא יכולים לעשות ההיפך ח"ו מדברי תורה.
(תפארת יוסף פורים ד"ה איתא בש"ס שבת)

אֲבָל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, הָיָה לָהֶם כֹּחַ לְבַטֵּל הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁל הָמָן, וּבִשְׁבִיל זֶה בִּימֵיהֶם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח.): קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ – קִיְּמוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ כְּבָר.