Chasidut על במדבר 2:2

מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל. ענין המספר ארבעים אלף בישראל דאיתא בגמ' (יבמות כ"ג:) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, ובמדרש (רבה יתרו כ"ט,ב') על פסוק (תהלים ס"ח,י"ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, עשרים ושתים אלף ירדו עם הקב"ה לסיני, ובמדרש (רבה במדבר ב',ב') כ"ב רבבות של מלאכים ירדו עם הקב"ה וכו' ובזה"ק (פנחס רכ"ו:) דריש ממקרא זה רכב אלהים רבותים כל רבוא עשר אלפין רבותים עשרים אלף אפיק תרי שאינן אשתארו תמני סר בחושבן ח"י עלמין דכליל עשר ספיראן דאתלבש בט"ט מן מט"ט, וזה ענין שמונה עשר אלף עולמות הנזכרים בגמ' (ע"ז ג':), וזה ענין התקשרות השי"ת עם ישראל כדאיתא בזהר חדש אחרי (דף מ"ט:) בענין ח"י עולמות שהם הגבולים שבין נקודת רצון השי"ת בהבריאה ובין נקודת כנסת ישראל שהם בסוד שני אלפים שנה שקודם הבריאה וכדאיתא (שם) רבי שמעון אומר עד שלא ברא הקב"ה את עולמו הוה הוא ושמיה סתים בגויה, סליק ברעותא למברי עלמא כיון דסליק ברעותא אסחר נקודה דסתים ואסחר תחומיה בהיכליה ופשוט פשוטיה לתלת סטרין וכו',כיון דאצטיירו נקודין נפק בוצינא ועבד משחתא ומדיד אלף בין נקודא לנקודא ובין כל נקודא ונקודא אשתכחו מדידו ומשחתא דבוצינא באלין נקודין תמניא אלף עלמין מתפשטין וכו' אשתכחו תמניסר אלף עלמין דאזיל בהו קב"ה בכל יומא, ונקראו ח"י עלמין ברזא דצדיק מלאך הברית כדאיתא בתיקוני הזהר (כ"א נ"ג:, כ"א נ'., י"ח ל"ג.) ונקרא ח"י עלמין דאתלבש בט"ט ממט"ט כנזכר לעיל, ובתיקונים (תיקון ס"ז צ"ח.) בראשית ברא אלהים דא מט"ט דברא ליה קב"ה קדמון וראשית לכל צבא השמים דלתתא, ועיין הקדמת התיקונים (י"ד.) ותיקון נ"ז (צ"א:) שהוא נקרא בכל השמות ובכל הכנוים. ונקרא ישראל זוטא בהקדמת התיקונים (י"ד.) ובזה"ק (בא מ"ג.), והענין שח"י עולמות נקרא ההצטרפות שבין ישראל להקב"ה מבואר בענין סוכה שהוא רזא דקו המדה דאיתא בזה"ק (תצוה קפ"ו:) כתיב בסכת תשבו שבעת ימים וכו' נפיק חד משחתא וכו' וכדין ההוא נציצו דמשחתא נהיר לכלא ואמר בסכת תשבו שבעת ימים, וזה נרמז בסוכה שלמטה מעשר פסולה ולמעלה מעשרים פסולה כמבואר במקומו ששני הנקודות הם מתאחדים בשורש העליון וביניהם הם ט' מתתא לעילא וט' מעילא לתתא אך למטה הם טפחים ולמעלה הם אמות כמבואר בזה"ק (רע"מ פנחס רנ"ה:) לא פחות מעשר דאיהו מלכות עשיראה דכל דרגין ולא למעלה מעשרין דאיהו כ' כתר עליון דלא שלטא ביה עינא, ושני הנקודות מתאחדין לעילא בסוד נעוץ סופן בתחלתן וכדאיתא בהקדמת התיקונים (ד'.) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ואוקמוה מארי מתניתין תרי שאינן מתרין רבוא דאינון כל רבוא עשרת אלפים, רבותים עשרים אלפים, תרי שאינן אתשארו תמני סרי אלפי דנחתין עם מט"ט לקבלא י"ח ברכאן דצלותין דישראל לסלקא לון קמי קב"ה בח"י עלמין צדיק יסוד עולם וברכות לראש צדיק ואני בתוך הגולה דא שכינתא וכו' והיינו ששכינתא מקבלת משורשה מכתר, ובגולה שורש נקודת השכינה מסתלק למעלה בשורשה ועיין לקוטי תורה להאר"י ז"ל (תהלים ס"ח) דמפרש על כתר וחכמה שנעלמים, ולכן הם ח"י שבהתגלות חכמה עלאה בשלימות יתגלה גם חכמה תתאה, ולכן הם למעלה כ"ב אלף ולמטה ח"י אלף עלמין והם התקשרות הקב"ה עם ישראל ארבעים אלף בישראל בסוד ישראל סבא וישראל זוטא, וזה ענין הקיבוץ שמישראל כ"ב אלף ומלאכים ח"י אלף ולכן נאמר בארבעים אלף בישראל ולא נאמר בארבעים אלף ישראל שבקיבוציהם יפעלו שיהיה יחד עם המלאכים ארבעים אלף.

והענין הזה מרומז בזה"ק (במדבר קיח:) בענין המתחיל איש על דגלו באותות, דאיתא (שם) אבל ודאי הכי הוא דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי ואוקמוה דכתיב (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו' דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו ואפין הוו לד' סטרי דעלמא ומתפרשין בדיוקניהון וכלהון כלילן ביה באדם. מיכאל מימינא גבריאל משמאלא. אוריאל לקדמייהו. רפאל לאחורייהו. שכינתא עלייהו וכו'. ומבאר שם כל ענין התקשרות ישראל עם הקב"ה, ועניני השגחת הש"י בהנהגה, ובסדר התנהגות השפע והחיים, עד שמבאר ענין השגחת הש"י דרך לבושים וכדמסיק (שם קיט.) אמר רבי יהודה האי בישראל ודאי הכי הוא אבל באו"ה דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא, א"ל ודאי שפיר הוא דקא אמרת, פתח ואמר מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'. ת"ח כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא לתתא ישראל ועמין וכו' וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן ריישא, וכגוונא דרישא נטיל בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מ"ט בגין דאחיד ביה וכו' בלעם הוא אשתמש בכלהו כתרין תתאין והוא הוי חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא, בגין כך אמר מה אקוב לא קבה אל דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין וכו'. בכה רבי אלעזר פתח ואמר (ירמיה מו) קולה כנחש ילך וגו' השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש חיויא כד איהו כפיף רישא לעפרא סליק זנבא שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט. מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי רישא דאתכפיא לתתא, ועם כל דא מאן מדבר ליה לזנבה ומאן נטיל למטלנוהי האי רישא אע"ג דאיהו כפיף לעפרא הוא מדבר למטלנוהי וכו' אתי רבי יהודה ונשיק ידוי אמר אלמלא לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא לה די לי, דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושלטנותא דלהון היך מתדבר וכו'. שנודע לו ענין ההנהגה בתוך ההסתר שזה נרמז במרכבת יחזקאל כנ"ל. שנזכר מכל ההסתרות רוח סערה ענין גדול מה שלא נזכר במרכבת ישעיה, שאז לא היה נצרך כנזכר לעיל. ודי למבין הערה להעיר הבנה בענין שהוכרח יחזקאל לגלות מה שלא היה צורך לישעיה. והרי שלא נתגלה שום דבר בתורה, אלא מה שנצרך לאדם לעבודת הש"י ולחיזוק אמונתו ובטחונו בהש"י:

אבל גם תמיד גם בימים ושעות שאינך חושב עם נפשך את חשבונה הנ״ל, גם אז לא תדמה בדעתך כי צדיק ונקי מכל פשע אתה, גם אז תזכור שהרבה חסרונים ופגמים במדותיך נטיותיך וכו׳ לתקנם. והחילוק הוא, שבשעת החשבון גם רעת חטאיך שכבר עברת הם נגד עיניך ממש ומתמרמר עליהם מאוד, ושלא בשעת החשבון, מחטאיך שכבר עברת, רק תדע, כמי שזוכר דבר מרחוק, ורק בכללם תדע אותם שחטאת, כדי להכנע, ולא לפרטיותיהם. וכמו שאיתא באגרות התשובה מהרב הק׳ זצוקל״ה י״א על הפסוק ״וחטאתי נגדי תמיד״, כמו ״ואתה תתיצב מנגד״, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו שפרש״י מרחוק עיין שם. היינו שתמיד חטאתי נגדי תמיד רק מרחוק.