Chasidut על בראשית 1:10

קרא ימים (בראשית א י). והלא ים אחד הוא, אלא אינו דומה טעם דג וכו' (ב"ר פ"ה ח'). הקשו המפורשים למה אינו אומר טעם רבי יהודה דמתניתין (פרה פ"ח מ"ח) מפנ"י שמוערבי"ן ב"ו מינ"י ימי"ם הרב"ה, והטעם שהביא רש"י הוא דברי רבי יוסי בן חלפתא (במדרש הנ"ל). והנראה לדעתי על פי שנדקדק עוד דמה ענין עכו ואספמיא לאוקיינוס המקיף את העולם, ועכו הוא מגבולי הארץ, ומפני קושיא זו פירש רש"י ז"ל דכוונת רבי יוסי בן חלפתא הוא כרבי יהודה דמתניתין שמעורבין בו מיני ימים. ואי תקשה אף על פי כן שם ים ומים חד הוא, לזה אמר דאינו כן דכל ים מין אחר הוא, דאינו דומה טעם דג וכו', וכן הוא כשבאים הימים הללו לים הגדול, הדגים משונים בטעמם כל אחד בפני עצמו, נ"ל:

ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א י). ולבית כנישת מיא, הוסיף תיבת ולבי"ת, וכן יונתן. ונראה דהנה בלשון הכתוב ולמקו"ה המים וכו', יש מקום לטעות ששינה שם של מים הנקוים וקראן ימי"ם, ובאמת מצינו בכלל התורה שנקראים מי"ם, ותמצא בפסוק (עמוס ה ח) הקורא למ"י הים, הנך רואה שהכתוב אומר מים של הים, משמע שהמי"ם אינם נקראים ימים, ועל כרחך שקרא הקב"ה להכלי שהמים נקווים בו. והנה הכתוב השמיט והחסיר תיבת בי"ת או מקו"ם, להורות דגם בחסרון בי"ת או מקום, הם עומדין במאמר פיו דהרי הם גבוהים מן הארץ, וכענין שדרשו (ב"ר פכ"ג ז') בפסוק הקורא למי הים וישפכם, משמע שפיכה מלמעלה למטה, אם כן לפי זה אינם נתונים כלם בתוך כלי המגביל, ובפרט בשוא גליו הנה הם למעלה למעלה, עם כל זה הם נגבלים במאמר פיו יקוו המים כאלו היו מוגבלים תוך הכלי, על כן נחסר תיבת בי"ת ונמסר בעל פה:

וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות יד כז). ואמרו רז"ל (ב"ר ה' סי' ה' ובפרשה זו פרשה כ"א) לאיתנו, לתנאו, תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל, עד כאן דבריהם. והנה במעשה בראשית לא נמצא רמז ורמיזא לזה התנאי בתורה הק'. והנ"ל דנרמז שם על פי המדרש רבה (בסדר בראשית פרשה ג' סי' וא"ו (ב"ר ג' ו')) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה (בראשית א ה), אמר ר' אלעזר לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה, ועיין קושיית הנזר הקודש מהפסוק (בראשית א י) ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, ועיין בבנין אריאל בפרשת בראשית מה שתירץ על זה, ודבריו נראים נכונים ואמיתים. והנה מובן על פי דבריו, דלפי האמת והמסקנא קיימינן בזה דליבשה ארץ קרא הקב"ה בעצמו, ולמקוה המים קרא ימים על ידי מלאך, והנה נעלם הטעם דלמה בהיבשה קרא הקב"ה בעצמו ארץ, ובמקוה המים קריאת השם היה על ידי מלאך הלא דבר הוא. והנ"ל על פי מה שביארתי (בפסוק (שמות יד טו) מה תצעק אלי) על המדרש (ילקו"ש רמז רל"ג) הים סוער וכו', דמה שנעשה רק לפי שעה, לא יתכן שיעשה השי"ת בעצמו ובכבודו, כי כל אשר יעשה אלקים הוא יהיה לעולם, רק על ידי שליח. והנה כבר ביארתי (בפרשת ואתחנן) בפסוק (דברים ה כה) הטיבו כל אשר דברו, דמה ששמענו מהשי"ת בעצמו, אין לשמוע לשום שליח שישתנה לפי שעה עיין שם, אם כן לפי זה איך יתכן שישנה הים אף לפי שעה את מהלכו, הלא בכבודו ובעצמו ית"ש אינו עושה שום דבר לפי שעה, ועל ידי שליח לא ישתנה, לכך מעיקרא בהמאמר לא נאמר רק יקוו המים אל מקום אחד (בראשית א ט), ולא פירש לאיזה מקום, ולא הוי השתנות אם מקווים למקום אחת או עומדים כמו נד, דמכל מקום הוי למקום אחד דאינם מפוזרין על פני כל הארץ, רק אחר כך כשנקוו והיה קורא בעצמו למקוה הלזו ימים, הרי היה דבר בפירוש מפיו ית' שיהיה ימים, ולא ישתנה אף לפי שעה על ידי שליח, לכך קרא על ידי שליח כדי שיוכל להשתנות על ידי שליח, והיינו התנאי שיקרע לפני ישראל, ואם כן מרומז שפיר בתורה הק' בבריאת הים ובקריאת השם, והוא נכון בס"ד.