תפארת יוסף
אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל וגו' (שמות י״ט:ו׳).
ואיתא (מכילתא) והובא (ברש"י ז"ל על מקומו) לא פחות ולא יותר, והקשה כבוד אזמו"ר זללה"ה, הלא איתא בש"ס (שבת פז.) יום אחד הוסיף משה מדעתו וכו'. ורק הענין בזה דהנה כתיב (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך, ובבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:י״ג) ויהי ערב ויהי בקר שברישא חשוכא והדר נהורא, והיה צריך לכתוב גם הכא בורא חשך ואח"כ יוצר אור. ורק הענין בזה, דהנה כתיב (שם) וחשך על פני תהום, והקשה כבוד אזמו"ר זללה"ה, לפני מי היה אז חשך, הלא לא היה אז שום בריאה ולפני השי"ת כתיב (תהילים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. ורק ענינו מאחר שעלה בדעתו לברוא את העולם, והאור הראשון לא היה עדיין בכח הבריאה לקבלו, והאור כזה שאין ביד הבריאה לקבלו נקרא מצד הבריאה חשך. ולזה כתיב יוצר אור ובורא חשך, שמצד הבריאה מתחלת תחלה מיום, כי בערב הראשון אין להבריאה שום השגה, וגם אפילו כח תפלה לא נמצא אצל הבריאה על החשך הראשון, מאחר שלא היה לה שום אור מתחלה, אבל כיון שמתחלת אצל הבריאה תחלה מן יום, ועל החשך השני נמצא אצל האדם כח תפלה. ולזה הכא הוסיף משה יום אחד מדעתו, ואמרו חז"ל (שם) מאי דרש היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא כבר נפקא ליה, והיינו יען שהתחיל הכא הכנה למתן תורה מצד האדם, לזה הוסיף יום אחד מדעתו כדי שתהיה הכנה בשלימות, כי אם יתחיל מהיום לא יהיה שום השגה מהלילה הראשונה, כי על החשך הראשון אין להאדם אפילו כח תפלה. ולזה הוסיף יום אחד, כדי שיתחיל תחלה מיום ואח"ז יהיה להבריאה על החשך השני כח תפלה להשי"ת, שיאיר לו את החושך הזה, ויהיה להבריאה מעט השגה בו. והסכים הקב"ה על ידו, והיינו שבאמת לא הוסיף כלום, שגם זה היה רצונו של השי"ת שיתחיל תחלה מיום, מאחר שהשי"ת רצה לבנות כעת בנין של מתן תורה, והעיקר הבנין הוא שתהיה להבריאה השגה באורו של השי"ת כמו שכתוב (שמות ל״א:י״ג) לדעת כי אני ד' מקדשכם, ע"כ מוכרח להתחיל תחלה מן יום, כדי שתהיה להבריאה בהלילה הראשונה של ההכנה מעט השגה ותפיסה:
ואיתא (מכילתא) והובא (ברש"י ז"ל על מקומו) לא פחות ולא יותר, והקשה כבוד אזמו"ר זללה"ה, הלא איתא בש"ס (שבת פז.) יום אחד הוסיף משה מדעתו וכו'. ורק הענין בזה דהנה כתיב (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך, ובבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:י״ג) ויהי ערב ויהי בקר שברישא חשוכא והדר נהורא, והיה צריך לכתוב גם הכא בורא חשך ואח"כ יוצר אור. ורק הענין בזה, דהנה כתיב (שם) וחשך על פני תהום, והקשה כבוד אזמו"ר זללה"ה, לפני מי היה אז חשך, הלא לא היה אז שום בריאה ולפני השי"ת כתיב (תהילים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. ורק ענינו מאחר שעלה בדעתו לברוא את העולם, והאור הראשון לא היה עדיין בכח הבריאה לקבלו, והאור כזה שאין ביד הבריאה לקבלו נקרא מצד הבריאה חשך. ולזה כתיב יוצר אור ובורא חשך, שמצד הבריאה מתחלת תחלה מיום, כי בערב הראשון אין להבריאה שום השגה, וגם אפילו כח תפלה לא נמצא אצל הבריאה על החשך הראשון, מאחר שלא היה לה שום אור מתחלה, אבל כיון שמתחלת אצל הבריאה תחלה מן יום, ועל החשך השני נמצא אצל האדם כח תפלה. ולזה הכא הוסיף משה יום אחד מדעתו, ואמרו חז"ל (שם) מאי דרש היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא כבר נפקא ליה, והיינו יען שהתחיל הכא הכנה למתן תורה מצד האדם, לזה הוסיף יום אחד מדעתו כדי שתהיה הכנה בשלימות, כי אם יתחיל מהיום לא יהיה שום השגה מהלילה הראשונה, כי על החשך הראשון אין להאדם אפילו כח תפלה. ולזה הוסיף יום אחד, כדי שיתחיל תחלה מיום ואח"ז יהיה להבריאה על החשך השני כח תפלה להשי"ת, שיאיר לו את החושך הזה, ויהיה להבריאה מעט השגה בו. והסכים הקב"ה על ידו, והיינו שבאמת לא הוסיף כלום, שגם זה היה רצונו של השי"ת שיתחיל תחלה מיום, מאחר שהשי"ת רצה לבנות כעת בנין של מתן תורה, והעיקר הבנין הוא שתהיה להבריאה השגה באורו של השי"ת כמו שכתוב (שמות ל״א:י״ג) לדעת כי אני ד' מקדשכם, ע"כ מוכרח להתחיל תחלה מן יום, כדי שתהיה להבריאה בהלילה הראשונה של ההכנה מעט השגה ותפיסה:
אגרא דכלה
ויהי ערב ויהי בקר כו' (בראשית א יג). כבר הודעתיך נאמנה שישנו בכל פסוק דפסקינהו עזרא להמציא איזה שכל חדש, כי תורה שמה ללמד לאדם דעת. והנה דרשו חז"ל (מגילה ג' ע"א) "ושום "שכל (נחמיה ח ח), אלו הפסוקים. על כן חובה לנפש הישראלי להמציא איזה שכל חדש וחכמה, והש"י לא ימנע טוב להולכים בתמים ויאיר עיני המחכים ליהנות מזיו תורתו. והנה תראה בכאן במעשה בראשית "שלישי "רביעי "חמישי פסקינהו לפסוקי בפ"ע, מה שאין כן אינך. והתבונן עוד "שלישי "רביעי "חמישי, משפטם בב' יודין במכתב לשון הקודש, מה שאין כן אינך. ונ"ל דהנה נאמר (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמ"ה עשית, כל מעשה בראשית נבראו על ידי החכמה העליונה, בראשי"ת (בראשית א א) בחוכמתא ראשית חכמה. והנה תראה באלו הג' ימים היה בכל אחד ב' פעולות שונות, וכולם בחכמה עליונה, (וכבר ידעת יו"ם מורה על חכמ"ה) גזרה חכמתו ית' שיהיה ראשית הבריאה כך וכך, ואחר כך יהיה באופן אחר, הנה ביום הג' צוה הש"י עץ פרי עושה פרי (בראשית א יא) וזה בכח האדמה, ואחר כך הוציאה הארץ עץ עושה פרי (בראשית א יב), על כן נכתב שלישי בשני יודין, להורות שאין כאן שינוי רצון חלילה ח"ו, רק שכן היה חכמה העליונה שיהיה בכח כך ובפועל כך, וכן ביום הרביעי הנה נבראו שני המאורות הגדולים (בראשית א טז), ולא נתקיימו כך רק קטן וגדול שם הוא, אין כאן שינוי רצון חלילה, רק הכל בכח החכמה שתהיה בתחילה כך ובסוף כך, וכן ביום החמישי ויברא אלקים את התנינים הגדולים (בראשית א כא), לויתן ובת זוגו, ואחר כך הרג את הנקיבה וצינן את הזכר (ב"ב ע"ד ע"ב), הכל בחכמה עליונה. על כן נאמר בכל אחד ב' יודין, הבן הענין: