Chasidut על בראשית 1:14

כִּי "מְאֹרֹת" חָסֵר וָאו, שֶׁהוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר, וְכֵן "כַּלֹּת מֹשֶׁה" חָסֵר וָאו גַּם כֵּן (זוהר ויחי דף רלו. וע' זוהר פנחס דף רנד).

בקר וידע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו.
דרש רבא, מאי דכתיב (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח עמד זבולה, מלמד שעלו השמש והירח לזבול, ואמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא וכו' (מדרש תנחומא קרח). הענין בזה כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה החילוק בין דעתם של ישראל ובין דעתם של אומות העולם. שדעתם של ישראל הוא, כמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, והיינו לא שהשי"ת ברא פעם אחת הטבע ומאז והלאה מתנהגת מעצמה, לא כן ח"ו, אלא שהשי"ת משפיע חיים לכל הבריאה בכל רגע ורגע, ואם יפסוק השגחתו להבריאה רגע אחת, אז יתבטל תיכף. וכמו שאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה יז:) וכד אנת תסתלק מנהון אשתארין כלהון שמהן כגופא בלא נשמתא. וזה מורה, שאם יסור ח"ו השגחתו אפילו רגע אחת, לא יהיה להבריאה שום קיום כלל. וכל הקיום הוא מזה שהשי"ת נותן להבריאה חיים בכל רגע ורגע, וכמו שכתוב (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם. וכל זה הוא דעתם של ישראל, לא כן הוא דעתם של האומות, שהם קורין להשי"ת אלהא דאלהא, כדאיתא בש"ס (מנחות קי.) והיינו שהם אומרים שהשי"ת נתן כח לצבא מעלה ומתנהגת העולם מעצמה, וכמו שכתיב (דברים ד׳:י״ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים וגו' אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים וגו' ופירש (רש"י ז"ל) אשר חלק, להאיר להם. ד"א לאלהות, לא מנען מלטעות אחריהן לטרדם מן העולם. והיינו שבאמת אצל ישראל הוא להאיר להם, והיינו שמקבל מהם כל מיני סיעתות לעבודת השי"ת, וכמו שכתיב (בראשית א׳:י״ד) והיו למאורות ברקיע השמים וגו' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, שכל קדושת הזמנים נמצאים על ידיהם. שאני אצל אומות העולם שאצלם הוא לטרדם מן העולם, שאומרים שיש כח בצבאי מעלה לנהג בזה העולם, וזה אשר חלק להם, שהשי"ת הניח מקום להם לטעות כדי להחליקן ולטרדם מן העולם. וזה הוא החילוק בין אמונת ודעתם של ישראל לדעתם של האומות. ואיתא במדרש (רבה במדבר יח) על הפסוק אם בריאה יברא ד', אם בריאה אם בראת פה לארץ יפה, ואם לאו יברא ד', יברא לה עכשיו פה, וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שמלת בריאה הוא מלשון וברא אותהן בחרבותם (יחזקאל כ״ג:מ״ז) והיינו כי באמת אור השי"ת הוא בכל העולם, ורק שנסתר מאד מעיני האדם, וכל כמה שהאדם בורא ונוקב את ההסתר ע"י עבודתו לראות אורו של השי"ת, כן רואה אור השי"ת דרך נקבי החלון שעושה לעצמו מתוך ההסתר, ובעת שמאיר אור השי"ת בזה העולם אז רואה כל העולם כולו במי בוחר השי"ת, וכאן שרצה משרע"ה שכל העולם יראה במי בוחר השי"ת, וכמו שכתיב (במדבר ט״ז:ה׳) בקר וידע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. אמר, אם בריאה, והיינו שזה היה כבר סרחון רביעי ונתרשלו ידיו של משה, כדאיתא במדרש (שם) וזה שאמר אם יש עדיין בכח עבודת ישראל לבקוע את ההסתר אז מוטב כי יראה כל העולם כולו הנקודת החיים שהשי"ת בוחר בו, ואם לאו שאין בכחם עתה לבקוע את ההסתר ולראות במי בוחר השי"ת, אז יברא ד'. והיינו מאחר שמבררים ישראל עצמם עד מקום שידם מגעת, אף שאין ביכולתם לעבוד כ"כ בחזקה ולבקוע את ההסתר, ואז יברא ד' והיינו שהשי"ת מצידו יסיר את עובי ההסתר ויגלה אורו, ואז יראו כולם הנקודה שהשי"ת בוחר בה. ולזאת הנקודה שהשי"ת בוחר בה, כל העולם כולו הוא רק לצוות לזה, וכמו שמצינו באאע"ה שמחמת שהוא היה הנקודה שהשי"ת בחר בה, לזה איתא במדרש (רבה לך לט) אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בשביל אברהם אבינו, ופריך והלא של נסך הם ומתרץ חלא מוזיל חמרא, והיינו שזאת הנקודה שהשי"ת בוחר בה הוא ממשיך אור השי"ת אל כל הבריאה, וכל הקיום של הבריאה הוא ממנו, וזה הוא העיקר הקוטב מכל הבריאה. שאני מי שאינו עובד ד', לא די שאינו ממשיך אור אל הבריאה אלא שגורם עוד העדר אור, וכמו שאיתא בתקוני זוה"ק (בהקדמה ב.) ומאן דלית ליה תפילין בשעת ק"ש מסטריה דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא, והיינו שגורם הסתרות אור להבריאה. וזה שעלו השמש והירח לזבול ואמרו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, והיינו שאם השי"ת יגלה שבוחר במי שעובד ד' ממילא יהיה ביכולתו להמשיך אור לכל הבריאה, ממילא יהיה לנו קיום, אבל אם יהיה כ"כ הסתרה שלא יראה בזה העולם שהשי"ת בוחר רק בעבודה ויהיה עוד הסתרת אור, לא יהיה לנו קיום:

ולמקדשי רישי ירחין ורישי שנין עבורי ירחין כו' ומחזורין. הנה הן אמת שכל אלה צריכין אנו לידע בסוד העיבור, אבל הדבר אינו מבואר בכתוב ולמה פירש כזאת. ונראה דבא לפרש למה נאמר למ"ד בכולן, רק בתיבת ושני"ם (בראשית א יד) נחסרה הלמ"ד, וקאי אדלעיל כאלו נכתב ולשני"ם, ואם כן הלמ"ד הוא בעל פה להורות שאותו הלימוד נמסרה בעל פה בסוד העיבור כנודע. וטעם הדבר דחושבנא בסיהרא הוא הרמוז למלכות שכל החשבונות מתחשבין בה, על כן יאמרו המושלי"ם בואו חשבו"ן (במדבר כא כז), ומלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א), והקידוש והעיבור תלי בפ"ה עמו ישראל, (בפ"ה בגימטריא לבנ"ה, בגימטריא השם הנכבד עם אותיות הקודמים והמאוחרים, כביכול המל"ך עם לבושי מלכו"ת, סוד אנ"י הויה ). וכבר נודע מכתבי מרן בבחינת החדשים, ראש"י חדשים כולם נרמזים בבחינת איברי הראש גולגלתא, ב' עינים, ב' אזנים, חוטמא. והפה אינו נרמז, ונמסר לישראל יקדשו ראש חדשים ושנים במו פיה"ם, אתם (ויקרא כג ב), אפילו שוגגים כו' (ר"ה כ"ה ע"א), כי להם ניתן המלוכה דבר המלך ושלטון. והנה נחסרה אות הלמ"ד כאן בעל פה, כי הל' סוד המל"ך גבוה מכל העם, וגם כי המלכו"ת נקנית בל' מעלות (אבות פ"ו ע"א), דוק הדברים ועיין עוד בסמוך: