Chasidut על בראשית 1:15

ולכן צריך האדם להאמין באמונה שלימה ולקבוע בלבו ובנפשו אמונה קבועה, שכל דעתו היא דעה נבראת ושכלו הוא שכל נברא והשגתו הוא השגה נבראת, והש"י מנהיג העולם בכל רגע ורגע, ומשגיח בהשגחה פרטית בכל רגע ורגע להחיות ולקיים כל העולמות וכל כחות הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים. וגם להחיות ולקיים גם בעולם הזה את דעתנו ואת השגתנו הזאת, שע"י דעה זאת ושכל הזה, כדי שע"י דעה זאת והשגה זו נוכל לעבוד את הש"י בכח בחירה, ויתחייב ממנו כח בחירה. וכדאיתא בתיקוני הזהר (תקון ע' דף קלז.) נעשה אדם בעינא אדם דיעביד פקודי אורייתא וישתדל באורייתא לעבדה ולשמרה ויהא ליה אגרא טבא ושולטנו עלייכו ודא איהו נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, דהא מלאכי עלאי אע"ג דאינון גבורי כח עושי דברו לא עבדי גבורה בפולחנא דקוב"ה דאינון פלחין בהכרח ולית לון ערובא דבשרא ויצרא בישא ובגין דא נעשה וישלוט בכו וכו' והענין שהשגה הזאת והשכל הזה מהם יוצא כח הבחירה באדם, שזה הוא רצון השי"ת שיעבדו אותו בכח בחירה:

וְזֶה בְּחִינַת סוֹד הָעִבּוּר. שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כְּדֵי לְהַשְׁווֹת הַלְּבָנָה עִם הַחַמָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, כִּי עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר שֶׁל הַחַמָּה וּלְבָנָה שֶׁהֵם נִתְּנוּ לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית א), "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת וּלְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וְכוּ'" עִקַּר הָאוֹר שֶׁלָּהֶם הוּא אֱמֶת. שֶׁהוּא עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן הֵם שְׁנֵי מְאוֹרוֹת, חַמָּה וּלְבָנָה. זֶה בְּחִינַת שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. שֶׁהֵם בְּחִינַת אֶבֶן טוֹב וְחַלּוֹן, כִּי אֶבֶן טוֹב מֵאִיר בְּעַצְמוֹ וְחַלּוֹן אֵין מֵאִיר בְּעַצְמוֹ רַק מְקַבֵּל הָאוֹר מֵאַחֵר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא מִגַּרְמָא שֶׁהִיא הַחַמָּה, שֶׁהִיא מְאִירָה בְּעַצְמָהּ בְּחִינַת אֶבֶן טוֹב הַנַּ"ל. וּלְבָנָה הִיא בְּחִינַת אַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא מִגַּרְמָא כְּלוּם כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חַלּוֹן שֶׁאֵינוֹ מֵאִיר בְּעַצְמוֹ כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מֵאַחֵר כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת סוֹד מִעוּט הַיָּרֵחַ שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת וְהַיֵּצֶר הָרָע. וּמִשָּׁם מִשְׁתַּלְשְׁלִין וּבָאִין כָּל הַחֲטָאִים וְכָל הַפְּגָּמִים שֶׁבָּאִין עַל יְדֵי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנֶּאֱחָז מִשָּׁם. וְעִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ כָּל יְמֵי עוֹלָם לְתַקֵּן זֹאת, לְתַקֵּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וְיִהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה כַּיָּדוּעַ. כִּי חַמָּה וּלְבָנָה שָׁוִים נִבְרְאוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית א), "אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים". אַךְ מֵחֲמַת קִטְרוּג הַלְּבָנָה שֶׁאָמְרָה, אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֶתֶר אֶחָד, עַל כֵּן נִתְמַעֲטָה, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיָה רַק בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם), "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בָּרָא' אֱלֹקִים' אֶת' סוֹפֵי תֵּבוֹת אֱמֶת. שֶׁבּוֹ נֶחְתְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶצֶם הָאֱמֶת וְחוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת. וְעִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּתוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ הוּא רַק אֱמֶת. וְכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף הָיְתָה רַק בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְגַלּוֹת הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵיהּ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְגָדְלוֹ וְכוּ'. וְהִנֵּה עִקַּר הַתַּכְלִית הוּא שֶׁיַּגִּיעוּ לְתַכְלִית הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנַּכִּיר וְנֵדַע אֲמִתָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ עֶצֶם הָאֱמֶת, כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמִיָה י), "וַה' אֱלֹקִים אֱמֶת". כֵּן נִזְכֶּה אֲנַחְנוּ גַּם בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל לֵידַע אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים שֶׁבִּתְחִלָּה רָצָה שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים, דְּהַיְנוּ שֶׁהָאוֹר הָאֱמֶת הַמְלֻבָּשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת לְבָנָה, יִהְיֶה שָׁוֶה לְעֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁהוּא ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁנִּזְכֶּה גַּם בָּעוֹלָמוֹת לָדַעַת אֲמִתָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, אֲבָל מֵחֲמַת קִטְרוּג הַיָּרֵחַ אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֶתֶר אֶחָד, כִּי בָּעוֹלָמוֹת אִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל וּלְקַבֵּל עֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת, כִּי יִתְבַּטְּלוּ בַּמְצִיאוּת. עַל כֵּן אָמַר לָהּ ה' יִתְבָּרַךְ, לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ. וּמִעוּט הַיָּרֵחַ זֶה בְּחִינַת חֹשֶׁךְ שֶׁנֶּחֱשַׁךְ אוֹרָהּ וְנִתְמַעֵט, דְּהַיְנוּ, שֶׁכִּבְיָכוֹל, ה' יִתְבָּרַךְ צִמְצֵם אוֹר הָאֱמֶת וְהִסְתִּיר וְהִצְפִּין וְהִלְבִּישׁ אוֹר הָאֱמֶת וּמִעֲטוֹ בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ. וּמֵחֲמַת שֶׁמִּעֵט וְצִמְצֵם אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִעוּט אוֹר הַיָּרֵחַ, מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, בְּחִינַת שֶׁקֶר שֶׁאֲחִיזָתָהּ מִמִּעוּט הָאוֹר הַיָּרֵחַ, הַיְנוּ מִמִּעוּט וְצִמְצוּם הָאֱמֶת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כִּי בְּוַדַּאי אִם לֹא הָיָה רַק עֶצֶם אוֹר הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר, שׁוּם אֲחִיזָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁהָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין עֶצֶם הָאֱמֶת. אֵיךְ הָיָה אֶפְשָׁר לְחַפּוֹת הָאֱמֶת וְלַהֲפֹךְ הָאֱמֶת לְשֶׁקֶר, כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַטְעוֹתוֹ בְּשׁוּם שֶׁקֶר שֶׁבָּעוֹלָם. אַךְ מֵאַחַר שֶׁנִּתְמַעֵט וְנִתְצַמְצֵם הָאֱמֶת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא אֱמֶת גָּמוּר, עִם כָּל זֶה מֵאַחַר שֶׁנִּתְמַעֵט וְנִתְחַפֶּה וְנִתְכַּסֶּה הָאֱמֶת בְּכַמָּה צִמְצוּמִים וּלְבוּשִׁים, עַל יְדֵי זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזָתָם, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין עֶצֶם הָאֱמֶת רַק שֶׁרוֹאִין הָאֱמֶת מֵרָחוֹק דֶּרֶךְ כַּמָּה חַלּוֹנוֹת וּלְבוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, עִם כָּל זֶה כְּבָר יֵשׁ לָהֶם אֲחִיזָה וִיכוֹלִין לְהַטְעוֹת וּלְחַפּוֹת הָאֱמֶת בְּשֶׁקֶר וְלַהֲפֹךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, לַהֲפֹךְ הַשֶּׁקֶר לֶאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל כֵּן עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ וִיגִיעָתֵנוּ הוּא לְמַלְּאוֹת פְּגִימַת הַלְּבָנָה, הַיְנוּ לְבָרֵר הָאֱמֶת מִן הַשֶּׁקֶר:

והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן (בראשית א טו). תיבת למאורות ברקיע השמים מיותר, דלא הוה ליה למימר רק והיו להאיר על הארץ. גם "ויהי "כן מיותר, כיון דאמר אחר כך (בראשית א טז) ויעש אלקים וכו'. והנראה דהכי קאמר והיו למאורות ברקיע השמים, דידוע דשינויי הזמן מועדי ד' ושבתות וראשי חדשים הוא, דאז הוא שינויים לטובה בגבהי מרומים באורות עליונים ספירות הקדושים, הגם דשם הוא למעלה מן הזמן, עם כל זה על ידי הזמן המתהווה בעולם הזה בבוא הזמן של המועד בעולם הזה, מתהווים שינוים לטובה בגבהי מרומים, ועל ידי השינוי לטובה בגבהי מרומים, נמשך מזה אור למטה ומתקדש היום בקדושתו. וז"ש והי"ו (המאורות הללו שמהם נתהווה וניכר הזמן, והיו) "למאורות (אשר) "ברקיע "השמים (שיהיו בהם שינויים לפי הזמן, ומהם יומשך) "להאיר "על "הארץ (קדושת הזמן. וז"ש) "ויהי כן, כל ענינים בגבהי מרומים שנתהווה בהם כל הבחינות אשר יהיו נפעלים בעיתותי הזמן אשר בעולם הזה כל ימות עולם, בחג המצות פעולה כזאת, ובשבועות פעולה אחרת, הבן הענין: