אגרא דכלה
ולמשמש"א ביממא ובליליא. לא ידעתי לכאורה האיך תרגם בהיפוך, דבקרא כתיב לשון ממשלה (בראשית א יח), והוא תירגם שימוש. ואחשבה באפשר דהוקשה לו גם כן איך יצוייר שליטת ב' המאורות ביום ובלילה. וגם אומרו אחר כך אור וחשך בהבדלה. וגם לא נאמר בציווי לשון ממשלה רק להבדיל. על כן פירש גם כן שזה נתהווה גם כן אחר המיעוט אין ללבנה שום אור רק בקבלתה מן השמש, כפי ערך הקבלה כן הוא אורה בריחוק וקירוב, ולעולם לא ישבותו ממהלכתם זה, השמש למעלה מן הירח ומשפיע בה והלבנה מקבלת, וזה ביום ובלילה. והנה זה נקרא ממשלה על דרך ואל אישך תשוקתך והוא "ימשל בך (בראשית ג טז), הנה בלשון הכתוב תורה שבכתב יקראו להמשפיע מושל, ובדרך כבוד בתורה שבעל פה קראו משמ"ש, הבן הדבר הזה בדרך אפשר, ואם עיני שכל לך תתבונן מזה אמרם (ר"ה כ"ג ע"ב) לא ראתה חמה פגימתה של לבנה:
בית יעקב על התורה
ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' (ישעיהו מ״א:ב׳). בזוה"ק (לך פו.) מי העיר ממזרח דא אברהם דלא נטיל אתערותא לגבי קב"ה אלא ממזרח בגין דחמא שמשא דנפיק בצפרא מסטרא דמזרח כו' פלח ליה כל ההוא יומא לרמשא חמא שמשא דאתכניש וסיהרא נהרא כו' פלח ליה כל ההוא ליליא. לצפרא חמא דאזלא חשוכא ואתנהיר סטרא דמזרח אמר ודאי כל אלין מלכא אית עלייהו ושליט דאנהיג לון כו'. והוא שכאשר ראה אאע"ה שזרח השמש ובא השמש וירח הגיה אורו, ובבוקר זרחה עוד השמש ושקע אור הלבנה, אז הבין שנמצא גבוה עליהם ומושל על כולם, כי אין הגדול נדחה מפני קטן ממנו, והם נדחין זה מפני זה. והענין שהיה עובד לשמש וירח, כי ירח מרמז על כל התשוקות שבעולם, ואם ילך האדם אחר חמדת לבבו וישען שמאחר שהשי"ת ברא אלו התשוקות באדם משמע מזה שחפץ השי"ת בזאת, זה הוא כסיל בחושך הולך ובקל יוכל לטעות. ושמש מורה על אור, שאדם מפלס מעגלותיו בחשבון ודעת בכל הספקות לדעת במה חפץ השי"ת, וכנראה שהאדם הזה הולך לבטח דרכו, אבל אין עוד בזה כל השלימות, שכן אנו רואין שדור המבול שהלכו אחר תאותם בלי מעצור על סמיכתם שזה הוא רצון השי"ת, נשטפו ונמחה זכרם מן העולם. ואחריהם היה דור הפלגה שהלכו בדעת ועשו שלום ביניהם, שבזו המדה חפץ השי"ת באמת, אבל גם בזה לא כוונו לרצון השי"ת, שבזה השלום שעשו ביניהם אגודה אחת לא היה כבוד שמים (וכמש"נ בפ' נח אות נב, נג. ובפרשתנו אות א). ואף שברא השי"ת אותן המאורות שיתנהג אדם על פיהם, וכדכתיב (בראשית א׳:י״ח) ולמשול ביום ובלילה, וכמו שאנו אומרים (בתפלת שבת) כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל. אכן השי"ת חפץ בעבודת האדם אשר יעבוד, לכן אין שלימות בזה העולם, והשאיר השי"ת בכל המדות שבעולם מקום שיוכלו לטעות, ובזה המקום צריך אדם להתפלל להשי"ת ולעבדו ויעורר אף את כחות הגוףמגעיין מי השלוח ח"א פרשת ויקרא הערה ז בגליון: כי כל הכחות חלק השי"ת לכל העמים, כדאיתא ברמב"ם ריש ה' תשובה על טעות דור אנוש כי אמרו מאחר שהשי"ת חלק כבוד למשמשיו, גם אנו נחלוק להם כבוד, ולנו צוה השי"ת לבלתי לעבוד לשום מדה ולא לשום כח בלתי לה' לבדו, והנה באמת מפני מה אסור לכבד לכל הכוחות הלא השי"ת גם כן כח וגבורה נתן בהם, אכן בעולם הזה לפי שכח השי"ת נסתר ולא יתברר אם האדם חולק להם כבוד מפני שזה הוא כבוד ה' כמו שחולקים כבוד לעבדי המלך שזהו כבוד המלך, אבל בעוה"ז ידמה שחולקים להם כבוד מצד עצמותם שהם בפני עצמם יש בהם כח חס ושלום זולת כח השי"ת אשר חלק ונתן להם.. וזה הוא שאמר הכתוב (שיר השירים ז׳:ב׳) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ודרשו על זה בש"ס (חגיגה ג) בת בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר (תהילים מ״ז:י׳) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, והוא היה הראשון שהתעורר לגבי קב"ה ונטל אתערותא מסטר מזרחמדכמבואר במי השלוח ח"א מסכת חגיגה (ג.) ד"ה דרש: אברהם אבינו ע"ה שהיה תחלה לגרים, שהיו כל העולם עובדי ע"ז והוא יצא מן הכלל, אף שלא ידע עוד במה שהוא בוחר וחושק, והיה צועק מי ברא אלה עד שנגלה אליו הש"י.. וזה הוא דאיתא בש"ס (שבת קנו) אמר ליה מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ליה ומוקמינא ליה במזרח, ואז תוכל להוליד. והענין בזה, דהנה אאע"ה ראה את הצדקות ומעשה הטוב והשפעת השי"ת ברוח מערבי, שמורה על חושך וצמצום, שכל אחד מתיירא להשפיע לזולתו. ואף דאיתא במדרש (בראשית רבה ח) שצדק אמר יברא, אבל אינו חפץ להוציא הדבר לגמרי מתחת ידו, שמתיירא פן יצמח מזה מה שהוא לא לרצון השי"ת. ואמר לו השי"ת מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח, שמשם אורה יוצאה והוא בוקר דאברהם. כי לילה מורה על פירוד, שכן איתא במדרש (רבה ויקרא א) שבלילה הברואים נפרדים זה מזה ואין בהם אחדות, ובוקר דאברהם מורה שאז הוא וקרא זה אל זה ומקבלין דין מן דין, שהברואים מתיחדים ומשפיעים זה לזה, אורו ית' זורח על כנפות הארץ, ואז אין לאדם לפחוד פן יצמח מזה ההיפך מרצון השי"ת, רק יעשה בתמימות ויכוון לטוב כפי השגתו, ואז ישען בה' אלהיו שעושה הטוב בעיני ה', ולא יצמח מזה ההיפך מרצון השי"ת. ולזה נקרא בזוה"ק (יתרו פא.) בוקר דאברהם שהוא היה הראשון שהזריח לו האור הזה:
בית יעקב על התורה
ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשול בנו וגו'. החילוק שבין מלוכה לממשלה. מלוכה הוא שממליכין את המלך עליהם בבחירה ברצון ודעת בלי שום הכרחה, וכדאיתא בפרקי דר"א (פרק יא). וממשלה הוא שמכריח את האדם באונס ומושל עליו ורודה בו. וכמו שמצינו לשון ממשלה אף בכל בעלי חיים שאין בהם שום דעת, (תהילים ח׳:ז׳) תמשילהו במעשי ידך וגו', (בראשית א׳:י״ח) ולמשול ביום ובלילה. אבל לשון מלוכה לא מצינו בשום בעלי חיים, רק באדם שיש בו רצון ובחירה ודעת. ובשכל אדם נראים כשני הפכיים. אבל בהשי"ת הם מתאחדים המלוכה והממשלה לחי עולמים (תפלת שבת)קעהלעיל פרשת ויצא אות כד, פרשת וישלח אות מח בסופו.. ואחי יוסף טענו אליו, שזה החלום הוא מהרהורי דיומא, וכמו שאומר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה בספרו מי השלוח בזו הפרשה (ח"א ד"ה וישב א). והענין בזה הוא, כי האדם כלול בד"ת ומדות, מי שמקורו ושרשו מדת החסד אז כל פעולותיו הם בחסד, ואף בשעת כעסו ימצא בו ממדת החסד, וזה נקרא גבורה שבחסד. ומי שמקורו ושרשו ממדת גבורה אז אף בשעה שמטיב עם חבירו הוא בחשבון גדול, וזה נקרא חסד שבגבורה. וכ"ז הוא רק מפני שמעשי האדם הם לפי שרשו. והנה ממזרח שמש עד מבואו יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, והדעת מתפשטת באדם בכל פעולותיו והמדות מצומצמין. ובלילה נותן השי"ת כח בהמדות, שהמדות מתפשטין והדעת מתקטנת, לכן נופלת אז שינה על האדם, כי בשעה שהשי"ת משפיע לברואיו ד"ת נופלת שינה עליהם, וכדאיתא במדרש (שיר השירים א) ישנו להם ישראל כל אותו לילה לפי ששנת עצרת עריבה. ובשעת השינה לא נשאר רק רשימו מפעולת האדם והמדות מתפשטים אז, וזהו חצות לילה הראשונה. ואחר חצות לילה משפיע השי"ת לאדם ד"ת חדשים לבקרים, שמהם מסתעפים פעולות אדם של כל יום הבא, כדאיתא בזוה"ק (פנחס רמט.) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' אימתי פלגת להון כד צפרא בעי למיתי בעוד דאיהי ליליא וקדרותא סליקת לאנהרא כמד"א ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כיון דאנהיר צפרא כולהו שבעין במזונא דילה. לזה החלומות של חצי לילה ראשונה ביותר הם מהרהורא דיומא, מפני שנשאר באדם עוד רשימו מפעולות יום העבר. והחלומות של חצי לילה האחרונה הם צודקים ביותר, מפני שבזה הזמן משפיע השי"ת לעתיד ד"ת חדשים, וכדאיתא (ברכות נה:) שלשה חלומות מתקיימין ואחד מהם חלום של שחרית, וכן איתא (יומא פג:) חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא, וכדאיתא בש"ס (ברכות נה:) א"ר יוחנן השכים ונפל פסוק לתוך פיו הרי זו נבואה קטנהקעוכמבואר בצדקת הצדיק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות רמד בסופו: ואיתא ברכות (סב:) שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא. ושמעתי דעיקר כאותו הפי' דרש"י שהוא טוב. כי בעלות השחר הוא יחוד חמה ולבנה, דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתיה כנודע, ואז גמר שינת הלילה וכו' ואז השינה טובה כאסטמא כנ"ל וכן איתא (ברכות נה:) כי החלומות שסמוך לעמוד השחר מתקיימים, כי הם מכלל א' משישים בנבואה, שכבר כלו דמיונות והרהורי דיממא, וזה מצד השינה הטובה כנ"ל.. וזהו שאמרו אחי יוסף ליוסף, המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. המלך תמלוך עלינו, היינו ברצון, והיינו אם חלמו לך חלומותיך בחצי לילה ראשונה, ודאי הם רק מהרהורי דיומא שאתה חושב ומהרהר כל היום למלוך עלינו ומזה יחלמו לך חלומות כאלה. אם משול תמשול בנו, היינו אף אם חלם לך זאת אחר חצות לילה, שמשמע מזה שזה הוא חלום אמת ובטח יתקיים שתבא לך ממשלה שלא מדעת, אבל גם זה הוא רק מהרהורי דיומא, שרצונך הוא רק למשול עלינו, וכל היום כולו אתה מהרהר בזה, וזה בא לך בחלום אף אחר חצות לילה, כי כן הוא הטבע שאם יהרהר אדם רק מעט באיזה דבר יחלום לו מזה הענין בחצי לילה הראשונה, וכשיהרהר זמן רב בזה הענין יכול לחלום לו אף בחצי לילה האחרונה, ואף שבטח יתקיים מחשבתך שתמשול עלינו שלא מדעת ורצון, ומשמע מזה שמה' הוא, אמנם מפני שנתעקשת ונתפצרת כ"כ עד שהעקשות שלך פעלה אצל השי"ת שיסכים לך על זה, אבל שלא ברצון השי"ת הוא: