Chasidut על בראשית 11:5

גם יאמר צו את אהרן ואת בניו וגו'. ולכאורה צריך להבין למה צוה הקב"ה לצוות זאת לבניו הלא לכל הכהנים עד סוף כל הדורות נאמרה פרשה זאת והיה די הצווי לאהרן לבד והיה נשמע מזה לכל הכהנים עד עולם, למה היתה הצווי לבניו שהיו עמו בחייו. ואמנם הנה ידוע לחכמי לב המבואר בזוה"ק (קרח קע"ז:) שאהרן היה שושבינא דמטרוניתא וכו' והענין לפי דעתינו הוא כי נודע בסוד הקרבנות שהוא ליחד הארץ ומלואה לאל עליון ברוך הוא כי כל ברואי הארץ התחתונה הלזו נכללים בארבעה מינים כוללים דומם צומח חי מדבר ובהקרבנות היה בהם ארבעה מינים הכוללים הללו. מלח היה בסוד הדומם ועל כן על כל קרבנך תקריב מלח. המנחות והנסכים שהם סולת ושמן ויין היה בסוד הצומח. הבהמה הנקרבת בסוד החי. והבעלים או הציבור בקרבנות ציבור בסוד המדבר. והכהן במחשבתו הנפלאה היה מיחד את אלה לאל עולם עלמא תתאה בעלמא עילאה בבחינת נשקי ארעא ורקיע אהדדי והיא סוד יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הידוע ליודעי דרך האמת. ולזה היה נקרא שושבינא דמטרוניתא כי הוא דמיון השושבין המביא את הכלה לחדרי החתן בסוד (שיר השירים א', ד') הביאני המלך חדריו בסוד היחוד השלם הידוע. והמשים זאת על לבו אם יש לו קצת מוח בקדקדו את מה הוא עושה, חרדה ילבש ובמורא יתעטף, חיל ורתת וזיע וחלחלה ופחד ואימה יאחזנו בכל אבריו וגידיו להעשות שושבין ביחוד המלכה אל המלך (והגם באמת שהכל משל ומה דמות תערכו לו וח"ו אין למעלה לא גוף ולא גויה וכו' ואך על כל פנים אם הוא נכנס במשל תחת דמיון זה די ויותר להיות ירא לגשת בזה בפחד וברעדה). ובחינות על בחינות נמצא בזה והוא בחינת היחוד והעליה שאנו אומרין במוסף שבת קודש משרתיו שואלין זה לזה איה מקום כבודו להעריצו כי בהיות היחוד הנפלא הזה אז נעשה כבודו מלא עולם שגם כל עולם התחתון נתמלא מכבוד ה' ועולה למעלה למעלה בחיק אביה למעלה למעלה בפתע פתאום ואז משרתי עליון הם המלאכין תמהין ושואלין איה מקום כבודו לפי שפתאום נתעלה במעלות אחת ושתים (ועיין בדברי מרן הרב האר"י ז"ל בכוונת מוסף שבת קודש ותבין, ונראה שעל כן קרבן מוסף שבת היה שני כבשים כי כבש הוא לשון דרגא ומעלה שעולין בה בבחינת הכבש שהיה לפני המזבח ובמוסף שהעליה הוא שני דרגות ביחד שאין כזה בכל העליות על כן קרבנו היה שני כבשים, בינה זאת) והנה חז"ל אמרו (בזוה"ק חלק א' ע"ה.) בפסוק (בראשית י"א, ה') וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם מאי בני האדם בנוהי דאדם קדמאה וכו', ונראה מזה שאדם ההולך בעקבו של חבירו לעשות כמעשהו נקרא בנו בדבר הזה כי ברא כרעא דאבוהי ומכל שכן בדרך הטובה והמעולה כשאדם הולך אחר דרך הטוב של האדם שלפניו ודאי שיקרא בנו לשם זה.

ועתה יגדל נא כח ה' (במדבר יד יז). (זוהר ח"ג ר"כ ע"א) דא הוא כח דשריא על רישיהון דצדיקים. והוא פליאה. והנ"ל בזה על פי המבואר במקום אחר שם בזוהר (זוהר ח"ג רמ"ה ע"א) נטילת ידים י"ד פירקין דיד ימינא, וי"ד פירקין דשמאלא, איהו כח, ולקבליהו כ"ח אתוון דקרא קדמאה דעובדא דבראשית (א א), דאתמר בהון ועתה יגדל נא כח ה', עד כאן. ויובן כל זה, על פי דרש בר קפרא (במסכת כתובות דף ה' ע"א) גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאלו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וכו', ומובן דגדול מכל אחד מהן, דבכל אחד מהן הוי כביכול יד אחד, ובשניהן הוי שני הידים כביכול, והבן. ולכך נקרא קדמאה, דמיירי מבריאת שניהן, לכך הוי כ"ח אתוון, והבן. והיינו יגדל נא כח ה', כי עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), ואתם קרוים אדם (יבמות ס"א ע"א), והם עיקר העולם. וגם כי בעת הטבה לישראל, ושמו מתגדל ומתקדש וכבודו מתעלה, וההיפך בהיפך ח"ו, וכמו שמפורש כאן (במדבר יד טז) שיאמרו מבלתי יכולת וגו', וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו, ואם כן הטבת ישראל הוא התחזקות כח הבריאה, והבן. והיינו ועתה יגדל נא כח ה', שיתחזק כח הבריאה בסיבת התכליתות, ולא יהיה לריק ח"ו בהעדר התכלית, והבן. ועל פי זה יובן תשובת השי"ת (במדבר יד כא) ואולם חי אני, שדרשו רז"ל (ברכות ל"ב (ע"א) עיין רש"י [ד"ה החייתני]), שאמר לו השי"ת למשה החייתני בפני האומות. וביאור הדברים נ"ל, על פי הרמב"ם בפסוק (בראשית יא ה) וירד ה' לראות את המגדל, כי שלימותו ית' הוא להטיב כי הוא מקור הטוב, ואם הוא צריך לענוש, נחשב אצלו לבחינת ירידה כביכול, ועל פי הגמרא בב"ק (דף ס"ה.) אמר קרא (שמות כב ג) חיים בגניבה, אחיה לקרן כעין שגנב, עיין שם פירש רש"י (ד"ה אחייה). ומבואר משם דחיים הוא לשון שלמות, והיינו דקאמר וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ואם כן הוא הסיבה התכליתות להבריאה, והוא התשובה על הבקשה ועתה יגדל נא, והבן. והנה מובן דגדולים מעשה הצדיקים וכו', משום שהשי"ת לכחו לעצמו אין מספר ואין ערך ואין סוף, ובודאי אין נותן להנברא כל כחו, דאם כן היה הנברא גם כן אין סוף. ועוד דלא יתכן באין סוף כל והבן, רק השפעה מה ולא עביד קב"ה ניסא למגנא דדי ביד אחד וכו', ועל כן הוא גם כן די והבן, מה שאין כן הצדיקים במה שעושין לכבודו, הם נותנין כל כחן, וכחן הוא כח ה' דשריא על רישיהון נר ה' נשמת אדם (משלי כ כז), הכח שיש בשניהם בשמים וארץ להנהיג הנשמה והגוף שהם שמים וארץ, כמו שדרשו (סנהדרין צ"א ע"ב) בפסוק (תהלים נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ וגו', והבן. ונמצא כחן י"ד פירקין וי"ד פירקין. והיינו כ"ח מקדש ה' כוננו ידיך (שמות טו יז). ועל פי זה מבואר ועתה יגדל נא כח ה', הוא הכח דשריא על רישיהון דצדיקים, דהיינו י"ד וי"ד כח הבריאה, הוא בעצמו הכח השורה על הצדיקים אשר הם אחידין בשמים ובארעא, מה שאין כן שאר בני אדם דהם רק בארץ, ולכך נקראו עם הארץ, דאין להם בחינת השמים כלל וכבהמות נדמו, והבן.

ואתגלי הויה לאיתפרעא וכו'. פירש וירד (בראשית יא ה) לשון התגלות, כי גילוי שכינתו בתחתונים יכונה לנו לשבר האוזן לשון ירידה כביכול, וכן פירש לקמן (בראשית יא ז) הבה נרד"ה, נתגלי: