Chasidut על בראשית 13:15

גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כג ד). פירש רש"י (ד"ה גר) מדרש אגדה (ב"ר נ"ח ו') אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ (בראשית יב ז). הקשה הרא"מ שזה סותר למ"ש רש"י בפרשת לך (בראשית יג ז, ד"ה ויהי) והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין. ותירץ הפרשת דרכים דמכל מקום יש לגוי חלק במה שזרע עד שיעקרו ז' עממין, (והוי המרעה בשדות אחרים גזל), עיין שם. ולכאורה קשה ממשנה ב"ק (דף מ"ז.) הקדר שהכניס קדרותיו וכו', הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור, ואם כן אף שזרע, הלא זרע שלא במקום הרשות. אך לא קשה מידי, דזה לא הוי שלא ברשות, דכבר הם יושבי הארץ מכבר, ולא בא להם עדיין הצווי שיפנו עצמן מן הארץ. וזה נ"ל בפירוש בקרא בלך לך והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולא באו מחדש והוי ברשות, ואם כן יש לו חלק במה שזרע, והיינו דמדייק התרגום יונתן וכן תרגום ירושלמי עד כדין אית להו רשות בארעא, והבן. ועוד י"ל דנהי דפטור, אבל אסור לכתחילה, אבל רועיו של לוט רשעים היו והיו מרעין בידים בשדות אחרים, וזה אף שהם זרעו שלא ברשות אסור, וכן כתבו התרגומין דהיו מבקרין בארעא נוכראין, וכן כתב רש"י (ד"ה ויהי) שהיו מרעין בשדות אחרים, והבן. עוד יש לישב קושיות הרא"מ הנ"ל, כי הקנין של אברהם היה מכי דייש אמצרי', כמבואר בפרשת דרכים וכדאיתא ב"ב דף (כ') [ק'] (ע"א) הלך בה לארכה ולרחבה קנה, דכתיב (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ, ושם נאמר בביאור אחרי הפרד לוט מעמו, ואם כן יפה אמר הכתוב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, והבן. עוד נ"ל מה שאמר גר ותושב אנכי עמכם, כי הנה בזה שאמר לו השי"ת לך ולזרעך אתן, ר"ל דיש בארץ הנבחרת שני בחינות, כי היא חלק ה' בהארץ, דהיינו בחינה רוחנית אוירא דארץ מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב). ובחינה הגשמית כמו שהיה בחלק ה' עמו. והנה בחינה הרוחנית בראיה בעלמא קנה, כמ"ש באור החיים בפסוק (בראשית יח ב) וירא וירץ לקראתם, שבראיה שראה את המלאכים נתרפא ממכאובו ועמד וירץ לקראתם. והיינו אמרו ית' לאברהם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך (בראשית יב א), ר"ל לא כשאר ארצות אשר בחרב ובחינת נעשה מלחמה אבל בראיה אין תועלת, אבל ארץ כזו אין צריך לחרב וחנית, רק בראיה בעלמא תירש כל טוב שבה. וכן משה היה מתאוה לכנוס לארץ, נאמר (דברים לד א) ויראהו ה' את כל הארץ. על כן אמר גר ותושב אנכי, כי גר מצד גשמיות ותושב מצד רוחניות, ואם כן אינו סותר להפסוק והכנעני והפריזי וגו', ואמר זה כי לא יצטרך לשלם בעד גשמיות, אבל בעד רוחניות אשר לא יערכנה כל הון, אינו צריך לשלם כי היא שלו ואין בזה רמאות. והיינו מ"ש להלן (בראשית כג ט) בכסף מלא יתננה לי בתוככם, ר"ל מה שבתוככם דהיינו ברשותכם יתננה לי בכסף מלא, מה שאין כן הקדושה אינו ברשותכם כי כבר היא שלי, והבן. ועל פי זה תבין בפרשת לך לך (בראשית יג יד-טו) וה' אמר אל אברהם שא נא עיניך וראה וגו', (בראשית יג טו) כי כל הארץ אשר אתה רואה, היינו בחינה רוחנית לך אתננה, (כי הגשמיות של כל הארץ אי אפשר לראות כולה ממקום אחד), ולזרעך עד עולם, כי בחינה זו ירשו זרעך עד עולם אף בזמן הגלות והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א' ח מח), והבן. והנה לפירוש רש"י שאמר להם אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין, יש להבין כיון שבא בבקשה מהם, לענין מה הודיע להם ואם לאו אטלנו בחזקה, ולאו אורח ארעא בהכי כשמבקש איזה דבר מחבירו לומר לו אם תתן לי מוטב ואם לאו אטלנה. והנ"ל בזה שיש בזה דבר חכמה, בהקדים הא דאיתא בפרק קמא (דכתובות דף ג' ע"ב) הרי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח וכו', ומת אביו של חתן או אמה של כלה, מכניסין את המת לחדר, ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה, ואחר כך ז' ימי אבילות. וכתבו התוס' (כתובות ד' ע"א) בועל בעילת מצוה ופורש קודם שיקבר המת, אבל לאחר שנקבר לא, דדברים של צנעה נוהג וכו', והשתא מקלינן טפי באנינות דאורייתא מבאבילות דרבנן, מידי דהוי אנעילת הסנדל ועטיפת הראש וכפיית המטה, עכ"ל. ור"ל דקשיא להו אמאי מקילין באנינות דאורייתא יותר מבאבילות דהוא רק מדרבנן, ועל זה תירצו מידי דהוי אנעילת הסנדל וכו'. ולי נראה לתרץ קושיא זו בדרך אחר, והוא על פי מ"ש התוספת (ברכות ז' ע"ב) ריש פרק מי שמתו מוטל לפניו פטור מכל המצות וכו' (ד"ה ואינו), דאדם שמת בבית האסורים ואין המושל מניח לקברו, נראה שאינו חייב לנהוג בו אנינות, שהרי אין זה מוטל עליו לקברו, מפני שאינו יכול לפדותו ולקברו, כדתניא (מסכת שמחות פ"ב י"א) נתייאשו בעליו מלקברו, מתאבלין עליו ופסק מיניה תורת אנינות. מיהו באותו שתפסו מושל, גם אבילות אינו חייב, דלא דמי לנתייאשו ששם אינו קוברו, אבל הכא עדיין הוא מצפה אם יוכל לעשות פשרה עם המושל להניחו לקברו, וכן מעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון בב"מ דף פ"ד (ע"ב) דפסק מצות אנינות, עכ"ל. ולפי זה י"ל דחכמים תקנו וגזרו שלא לקבור המת טרם יבעול בעילת מצוה, ויש להם כח לגזור כן דשב ואל תעשה הוא, וכיון שחכמים אסרו לקבור, הרי שוב אינו מוטל עליו לקברו עתה ופסק ממנו אנינות, וגם אבילות אינו חל שהרי בדעתו לקברו לאחר שיבעול, והוי ממש כמו שהמושל אינו מניח לקבור שלא חל עליו לא אנינות ולא אבילות, ולכך בועל בעילת מצוה ולא מקלינן כלל באנינות, דעדיין לא חל עליו כלל מטעמא דאמרן, אבל אחר שיקברנו על כרחך חל עליו אבילות מדרבנן, לא רצו לבטל איסור דרבנן להתיר בעילת מצוה, אבל קודם שיקבר בדין רשאי לבעול, דבכהאי גוונא אין כאן אנינות כלל וכדאמרן, וזה נכון. ובכן נבוא אל המכוון, כי הרי יש לדקדק במה שאמר אברהם תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני, האי מלפני הוא שפת יתר לכאורה. אבל יתכן לאשר מי שמתו מוטל לפניו, הוי אונן ופטור מכל המצות, וז"ש תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני, כלומר שהוא מוטל לפני ועלי לקברה וחל עלי אנינות (ופטור ממצות), ואמנם פן יאמרו לו שכיון שאינם נותנין לו אחוזת קבר בתוכם ואינם מניחין אותה לקברה, הוי כמו שהמושל אינו מניח לקברו ולא חל עליו לא אנינות ולא אבילות, לזה הקדים ואמר להם גר ותושב אנכי עמכם, אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין, אם כן כיון שבידי ליטול בחזקה ולקברה שוב מוטל עלי, ולכן בקשתי תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני, ר"ל המוטל עלי לקברה וכאמור, והבן כי נכון הוא.

ובזה אפשר לי לומר כי מה שלאברהם ויצחק ניתן הארץ במדה מה שאין כן ליעקב שנאמר בו נחלה בלי מצרים כמאמר חז"ל (שבת קי"ח:). כי בנתינת הארץ לאברהם וליצחק נזכר בכל מקום הבטחתו יתברך לזרעם אחריהם. כמו באברהם לך אתננה ולזרעך (בראשית י"ג, ט"ו) או לזרעך נתתי את הארץ הזאת (שם ט"ו, י"ח). וביצחק נאמר כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כ"ו, ג'). והוא בחינת הברית והשבועה בהבטחתו יתברך בין אם יהיו בניו ראוין או אינן ראוין צריך לקיים השבועה מצד ברית ומצד זכות אבות ועל כן ניתן בקצב וגבול. וכן ביעקב נאמר תחלה (שם כ"ח, י"ג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והוא במדה וגבול. הארץ אשר אתה שוכב עליה לבד וחז"ל אמרו (חולין צ"א:) שקיפל כל ארץ ישראל תחתיו אבל לא יותר, מפני שהזכיר הבטחת זרעו.וכל מקום שבא בזכות אבות ניתן קו המדה עד כאן ותו לא. רק אחר כך אמר לו אליו בעצמו (שם שם, י"ד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה וגו', שאתה בעצמך תזכה לזה. ולרמוז לו כי אם יהיו ישראל כמוהו בעצמו אז ופרצת ימה וגו' כי אז אין שיעור ומדה לברכתן, וכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם בו, להם נתתיהו. (אמר זה ליעקב ולא לאברהם ויצחק לצד שלא נמצא פסול בזרעו רמז לו אם יהיה זרעו כמוהו כל העולם כולו שלהן כי הוא יעקב בחיר האבות היה שלא נשאר בו זוהמא כל דהוא מה שאין כן באברהם ויצחק שעדיין היה בהם מקצת הסיגים מתרח אבי אברהם ששכב עם אשתו בנדתה ומזה נולד אברהם בסוד (איוב י"ד, ד') מי יתן טהור מטמא כידוע, ויצאה זוהמתם בישמעאל ועשו. מה שאין כן ביעקב שהיה מטתו שלימה, והבן). וזה שאמר להם משה בתוכחתו כי הנה מתחלה ה' אלהינו דיבר אלינו וגו' מצד זכות עצמינו והוא אלהינו ממש ולא רק אלהי אבותינו ועל כן אמר פנו וסעו וגו' בערבה בהר וגו' באין קצב ומדה וגבול כי הזוכה מצד עצמו, כל מקום שהוא שם, ברכו ה'. הכל כאמור. אבל עתה הנה,

אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה (בראשית יג, טו). כי אברהם באצטגנונית היה מביט בכוכבים ובמזלות והנה דרכם של אלו שאינם יכולים לראות רק דבר שהוא בעולם הזה שיש לו השגה מה שאין כן דבר שהוא למעלה מן השגה אין להם יכולת לראות. והנה ישראל אסור לספור אותם כמאמר חכמינו ז"ל (יומא כב:) כל המונה ישראל בו' מחמת שאין יכולת לתפוס ישראל במחשבה כי הם למעלה מן ההשגה ולכן כיון שישראל למעלה מן ההשגה לכן לא ראה אברהם אותם כשהביט במזלות כי אי אפשר להביט דבר כזה בהמזלות. וזהו שאמר השם יתברך אם תוכל לספור את עפר הארץ כו', כלומר שישראל אין להם מספר מחמת היותם דבר שאין להם השגה ותפיסה בעולם הזה ולכן מחמת זה אין אתה רואה אותם במזלות ובאמת תוליד והבן: