Chasidut על בראשית 13:9

והנה אחי וריעי שמעו ותחי נפשכם, בכאן הייתי אומר דברי כבושין הרבה מאד הכובשין לבות בני אדם ומעורר לשוב אל ה' בכל עוז, בדברים השייכים ליום הקדוש ההוא ודבר בעתו מה טוב, וכאן אין מקומו ואין לכתוב פה רק מה שנתחדש בו, אחינו בני ישראל אל ישיא אתכם המסית הגדול למנוע מלשוב אל ה' במיני פיתויי אשר הן המה להט החרב המתהפכת מן ההיפך אל ההיפך, אם רואה שאינו מנצח בזה, תיכף מהפך עצמו מן ההיפך אל ההיפך אולי ינצח בזה. אבל את שניהם ישא הרוח, כי שקר נסכו. ואבאר זה, דעיין בזוהר הקדוש פרשת לך דף פ' ע"ב בסתרי תורה במ"ש על (בראשית יג ח-ט) ויאמר אברם אל לוט כו', (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי כו', ובזוהר חדש מבואר יותר, אבל שניהם מפרשין דרך רמז על אמירת הנשמה ליצר הרע. והטעם מה שנקרא הנשמה אברם והיצר הרע לוט, מבואר היטב בזוהר חדש פרשה זו, עיין שם. והנה אם השמאל ואימינה, לא נתבאר בזוהר ישן כלל איך יתפרש בדרך רמז זה, ובזוהר חדש מבאר זה, עיין שם. וגם אני אענה חלקי לדרך זה מה שאמר אם השמאל ואימינה כו', כי הנה אמרו חז"ל (חגיגה ט"ז ע"א) על פסוק (מיכה ז ה) אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף, אם יאמר לך היצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך, אל תשמע לו כי כל האומר הקב"ה וותרן (ב"ק נ' ע"א). הרי בא לפתות במידת החסד והרחמים לומר שהשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו מוחל, וכשאתה משיבו הקב"ה אינו וותרן, הופך עצמו ואמר איך דעתך שיקבלך בתשובה לחוטא גדול ורב מרי כמוך, ומייאש מהאדם דרך התשובה ואומר לו כבר אבדת מהעולם הבא, אין לך רק לשמוח בעולם הזה ולעשות כחפצך ורצונך ולהשביע כל תאותך. הרי מן ההיפך אל ההיפך, דמעיקרא אמר דקב"ה רב חסד ומוחל ואין צריך לתשובה, ואחר כך אמר דקב"ה אינו מקבל בתשובה, לפי שהדין נותן שאינו ראוי לקבלו ומתנהג במידת הדין. אבל שניהם שקר, כי הקב"ה אינו מוותר בלא תשובה, ותשובה מועיל לכל ואין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), כי חפץ חסד הוא לבל ידח ממנו נדח, ולא יחפוץ במות המת כי אם בשוב החוטא מחטאתו וחיה. ונמצא דאם בא בחסד שהקב"ה מוחל, צריך להשיבו במדת הדין שהקב"ה אינו וותרן. וכשבא במדת הדין לומר שהקב"ה אינו מקבל בתשובה, צריך להשיבו בחסד כי חפץ חסד הוא כנ"ל.

אם השמאל ואימינה (בראשית יג ט). בכל אשר תשב וכו'. פירוש מדקאמר ליה שילך אל אותו הרוח שהוא יהיה רק כנגדו, דהיינו זה לצפון וזה לדרום ויהיו שוים מנגד ברוח, ולא יתרחק ממנו ביותר בדרך עקום דהיינו זה לצפון וזה למזרח, בכדי שיהיה מוכן לו להצטרכות, וגם נלמוד דנראה (ד') דיבר לו דרך פיוס אנשים אחים אנחנו, ואי אפשר לומר שדיבר לו תיכף דרך קינטור שארחק ממך כמטחוי קשת, ע"כ פירושו כנ"ל: וסוף דבר הוצרך לו פירוש זה, כי דברי הצדיקים צריך לקיימם באיזה זמן:

או אמר במחזה (בראשית טו א) לשון תרגום, לפי שאברהם היה קדמאה לגרים, שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות, וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נג"ה, שהיא נקראת תרגום (רלב) בסוד שנים מקרא ואחד תרגום, (רלג) שמתקנין בערב שבת קליפת נג"ה, דשרי בחיבורא (רלד) ומסיים בפירודא, ז"ש (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקליפת נג"ה (רלה), שמסיים בפירודא נ"א נוטריקון "נגה "ארמית, לכן נקרא אברהם אב "המון "גוים "נתתיך (בראשית יז ד), ר"ת א"ב נג"ה, שהוא אב שתיקן נג"ה בכל הגרים, וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך, בסוד קליפת נג"ה שניתקנה בימי יון, כ"ש בהתחלת חכמה בסוד מלך עוזר ומושיע (רלו) ומג"ן (תפלת י"ח). וז"ש אנכי "מגן "לך דייקא, שבברכה דילך שהוא ברכת מגן אברהם, שם נתקנה קליפת נג"ה שנקרא מחז"ה, שהוא סוד תרגו"ם, והוא סוד ויפל תרדמ"ה על אברם (בראשית טו יב), שהוא בגימטריא תרגו"ם, ויהי השמש לבוא, שהוא סוד ערב שבת בין השמשות שאז קליפת נגה עולה למעלה, והוא סוד העי"ט (רלז) על הפגרים (בראשית טו יא), והנה תנור אש (בראשית טו יז) הוא סוד שלהוביתא (רלח) דנחתא מתחות כרסייא, בסוד בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח), לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון, והוא גרם קליפת נג"ה (רלט) נכנסה כולה בטומאה ותרדמה שלו (רמ), אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן, מזה (נ"ל צ"ל לז"ה) הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות, שאז באותו פרק גם כן קליפת נג"ה עולה למעלה, בסוד (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה הוא העולה קר"י (רמא) על הקרבן הוא העולה כתיב, (רמב) שבאותו הפרק אדם רע בליעל רוצה גם כן לעלות עמה, ונפקא שלהוביתא דאשא מתחות כרסייא. גם רמז בענין קרבנות, ד' קליפות שראה יחזקאל (א ד), כל אחת היא משולשת בסוד (רמג) ושלשים על כולו (שמות יד ז), עגלה משולשת (בראשית טו ט) לקביל רוח סערה, אי"ל משולש לקביל ענן גדול, עז משולשת לקביל אש מתלקחת, ותור וגוזל לקביל קליפת נוגה, וקרא אותו (רמד) תו"ר שהוא עוף טהור, כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך, ואם אינם זוכים, אזי הוא סוד גוזל שממית בידים תתפש, שהוא גוזל השפע מישראל (רמה) ונכנס כולו בטומאה, בסוד טיקלא (רמו) שהוא דמעת העשוקים אשר (רמז) אין לה מנחם (קהלת ד א), וכן "אימה "חשכה "גדלה "נפלת, רומז על ד' קליפות אלו מלמטה למעלה (רמח), כנגד קליפת נג"ה אומר נפל"ת, שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירא, כשישראל זוכין היא בעלייה, כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה (רמט), ומזה הטעם אמר ידוע תדע (בראשית טו יג), ידוע שאני מפזרם (רנ), בסוד פזר לרשעים נאה לעולם (סנהדרין ע"א ע"ב), (כמדומה שצ"ל פזר לצדיקים רע לעולם נ"ל), תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החיבור, כי ג"ר יהיה זרעך, שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפת נגה ולהעלות נשמות של גרים, לכן (רנא) ת' מאות שנה לקביל ד' קליפין, כל אחד כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת':