אגרא דכלה
ותקח שרי (בראשית טז ג). לקחתה בדברים וכו'. דלא יפול לשון קיחה על בן אדם: מקץ עשר שנים. מועד הקבוע וכו' (יבמות ס"ד ע"א). דאם לא כן מה משמיענו שהיה מקץ עשר שנים:
אגרא דכלה
(ב"ר פמ"ה ג') ותתן אותה לאברם אישה (בראשית טז ג), ולא לאחר לאשה ולא לפלגש. עיין מ"ש בפסוקי התורה שכל כוונתה היה ברוח הקודש שבה, כדי שתמשך השפחה ממנו הזוהמא, כי כל דבר נדבק במינו, ואמרה לו ברוח קדשה שלא ידאג מה שגוף קדוש כמוהו ידבק את עצמו בשפחה אשר אסר הש"י, ויש לחוש ח"ו לקנות קנין לא טוב בנפשו, אמרה לו שאין (לו) לחוש לזה, מאחר שהוא כוונתו לשם שמים ואין לחוש לכוונה לא טובה ח"ו, וגם כן אין לחוש מצד אחר, כיון שנתנה לה שיחרור, ממילא (יכולה להיות) אשה גמורה שקידושין תופסין בה, ולא פילגש בלא קידושין. וזה שאמר לאברם אישה, ולא לאחר מי שאינו מפורסם בצדקות כאברהם, ירחיק את עצמו מלדבק בזרע האומות אפילו בנתגיירה, כי קשין כספחת (יבמות מ"ז ע"ב) ומולידים קנין לא טוב בנפש, וכן לאשה ולא לפילגש, כנ"ל:
אגרא דכלה
ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער (במדבר כא טו). לשב"ת תרין במסורה. דין. ואידך מקץ עשר שנים לשב"ת אברם בארץ כנען (בראשית טז ג). דרשו רז"ל (יבמות ס"ד ע"א) שהה עמה עשר שנים ולא ילדה, צריך לישא אחרת (וישיבת חוץ לארץ אינה עולה מן המנין כשעלה אחר כך לארץ ישראל), זהו ואש"ד הנחלי"ם נקרא הברית קודש דרגא דיסוד כנודע, אשר נטה לשבת ער, היינו כאשר נטה לשבתו במקום ערירי, הנה הזמן הוא מקץ עשר שנים לשבת, עיין בבעל הטורים: