אגרא דכלה
ויבא אל הגר ותהר (בראשית טז ד). מביאה ראשונה. דהוה ליה למימר ויבוא אליה ותהר, אך הוא להורות שהיה עדיין שמה הגר, דהיינו שלא נעשית עדיין כלי מביאת האיש, רק היתה עדיין בתולה ותיכף הרתה: ותקל גבירתה בעיניה (בראשית טז ד). אמרה שרה זו וכו', ואני נתעברתי מביאה ראשונה. ר"ל אפילו א"ת שהיא בטבע עקרה ולא זכתה לנס, הנה גם להתעבר מביאה ראשונה הוא בדרך נס וזכיתי לנס:
אגרא דכלה
(ב"ר פמ"ה ה') ויבא אל הגר ותהר (בראשית טז ד), ומה תלמוד לומר (בראשית יז ז) הנך הרה וילדת בן, אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה. אמר רבי יוחנן ביני ובינך ובנך כתיב (בראשית טז ה), א"ר חנינא אילו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקודש די, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך. הדברים אלו קשים להולמם, עד שיש ספרים דל"ג ליה, עיין במתנות כהונה. ונ"ל דהנה לפי פשוטו פרשתי ברש"י מאין יצא להם שהכניסה שרה עין רעה, עיין שם. וכעת הנני רוצה לפרש מדחזינין דקאמר המלאך הנ"ך הר"ה וילד"ת, שס"ת שם הק' כה"ת, שהוא אותיות שאחר השם שד"י והוא מע"ב שמות, וסגולתו להקפיא העובר במעי אמו לבל תפיל האשה פרי בטנה. על כן אמר לה זה, כדי שלא תפיל עוד, מוכח שהיתה עלולה להפיל. ועוד נראה דלא הוה ליה למימר רק הנך יולדת ב"ן, ממילא מיותרים אותיות ה"ר ה"ו, בגימטריא רי"ו שהוא סוד ע"ב שמות, שבהן חקיקת הנבראים להעמיד תולדות באש הגבור"ה, ולשניהם כיון אלישע אצל השונמית למוע"ד הז"ה כע"ת חי"ה את"י, (כן הוא הכתיב את"י ביו"ד) חובקת (מלכים ב' ד טז) ס"ת בגימטריא השם הנ"ל עם הכולל, וכן ידוע דבן השונמית היה חבקו"ק בגימטריא רי"ו, שהגליף בו אליש"ע רי"ו אתוון דשמא קדישא. ובזה תבין שלמד מפסוק "הנך "הרה "וילדת, שהכניסה שרה עין והפילה, מדקאמר לה אותן השמות המסוגלים לבל תפיל, אמר ר' חנינא אילו אלישע הנביא אמ"ר (כצ"ל) כן ברוח הקודש די, כמו שמצינו שעשה בן אלישע, ואילו נאמר לה הנבואה הלזו על ידי בן אדם, דהיינו על ידי שם ועבר וכיוצא, היה די לה, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך דברים כאלה, והבן:
אגרא דכלה
קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלקים וכי יש לי כל (בראשית לג יא). יש להתבונן. א', שהיא מיותר אומרו קח נא וכו', כי כבר אמר ולקחת מנחתי וכו' (בראשית לג י). ב', מקודם אמר מנחת"י, וכעת ברכת"י. ג', אומרו כי חנני אלקים וכי יש לי כל, מהו זה נתינת טעם לשיקח ממנו עשו, אדרבה כיון שיש לו הון עתק, למעט תחשב בעיניו הדורון. והנראה דהנה אמרו רז"ל שלעתיד יחוייב עשו להחזיר הדורון שנתן לו יעקב. ופירש בפרשת דרכים שאין הכוונה על סך מועט של בהמות הללו, רק הוא כל הס"ך של הוולדות וולדי וולדות שהיו ראויין להוליד עד היום. והנה כל ארצו לטמיון תהיה, על כן נתן יעקב לו הדורון במנין ובמספר זכרים הראוים לעבר הנקבות לכל מין כנודע, והנה ישנם בבהמות משכלות ועקרות, אך לא כן בבהמות יעקב שנתברך במדת כל, ולא היה בעדרו משכלה ועקרה, על כן יחוייב להחזיר כל המספר הראוי להוליד בלי מגרעות. וז"ש קח נא את ברכת"י אשר הובאת וכו', רצ"ל בקחתך מידי תקח הבהמות שהן בברכות ואין בהם משכלה ועקרה, כי חנני אלקים וכי יש לי כ"ל, היינו המדה הנותנת ברכה, על כן אין בבהמותי שום חשש שיכול ועקרות, על כן תחוייב להחזיר במדת כל הראוי להוולד בלי מגרעת, נ"ל. וזה שיש לפרש במסורה חננ"י, יש במסורה בזה"ל, יש מקמצין, אבל הוא טעות, כי היודע מה פעל צור, יורני שהוא שמוש, עכ"ל המסורה. והכוונה לפי הנ"ל ברמז יש מקמצין מנקדין החי"ת בקמץ, ואינו כן כי היודע מה פעל צור שנתן ליעקב הברכה במדת כל, ולא היתה משכלה ועקרה בעדרו, זה יורני שהוא שימוש, רצ"ל שצריך לנקד החי"ת בפתח מורה על החכמה, המורה לכל העשיות כולם בחכמה עשית וסוף מעשה במחשבה תחילה, ומי שיש לו הברכה במדת כל, אתו תלין החכמה, ועיין מ"ש לעיל בפסוק (בראשית טז ד) ויבא אל הגר ותהר, פתח באתנח, מזה למדו רז"ל (ב"ר פמ"ה ד') שנתעברה מביאה ראשונה בחכמה פותח שערים: