באר מים חיים
ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים וגו'. מודיע הכתוב זמן רגע מהומת מצרים לומר ראה איך נשתנה הנהגת הדין והרחמים בלילה ההוא, כי הן הלילה ידוע אשר בה תשלוט כל בחינת הדינים ושליטת החיצונים גוברין כמאמר הכתוב (תהלים ק"ד, כ') תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער וגו', וכן אמרו חז"ל (בבא קמא ס': ועיין ברש"י שם) ואף על פי כן היפכה הקב"ה לעשות חסד עם ישראל כמאמר הכתוב למעלה ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו וגו', כי גדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין למדת הרחמים (בראשית רבה ל"ג, ג'), והזכיר מדת הצדיקים לשבח, ולהיפך הזכיר את הרשעים לגנאי אשר ויהי באשמורת הבוקר שאז מדת הרחמים גוברין בעולם ואף על פי כן וישקף ה' וגו' וכל השקפה לרעה הוא כמאמר חז"ל (מובא ברש"י פסוק (בראשית י"ח, ט"ז) וישקיפו על פני סדום וגו') ועוד ניתוסף בהם אשר וישקף ה' שם הוי"ה רחמים השקיף עליהם לרעה בזמן הרחמים, והכל כי כל כך גדלה צעקתם את פני ה' להפך כל אלה לדין למחות את שמם מתחת השמים.
אגרא דכלה
מדרש פרשה ך' (שמו"ר פ"כ ג'). ויהי בשלח פרעה (שמות יד יז). וכי פרעה שלחם בלעם אמר אל מוציאם ממצרים (במדבר כג כב), וכאן כתיב ויהי בשלח פרעה. הקשה רק מפסוק דבלעם, והנה מבואר הדבר בתורה נ' פעמים. אך הוא להיות אפשר לומר דפרעה כן דימה בדעתו שהוא משלחם, ועדיין הדבר תלוי ברצונו. אך הנה בלעם היה מיועציו, והוא עצמו אמר אל מוציאם ממצרים, אם כן אי אפשר לומר שדימה כן אפילו בדעתו: אלא מלמד שהיה פרעה מלווה אותן כו', שנאמר (בראשית יח טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, עכ"ל. הנה מה צורך לנו לידע לוויתו של פרעה. הנה המתלווה מאיש צדיק הוא טובתו, מה שאין כן המתלווה מן הרשע, (עיין בזהר (ח"ב מ"ה ע"ב) מעובדא דיוסי טייעא). והנראה לי לרמז דהנה אמרו בזהר (ח"ב י"ח ע"א) דדומה שר של מצרים, נתמנה לשר גיהנם בצאת ישראל ממצרים, והוא הממונה על על נפשות המתים בבתי קברות להוציאם במספר לעת התחיה במהרה בימינו. והנה יש להתבונן מה שייכות יש לשר מצרים לזה הענין, שיהיה מוכן להוציא נפשות להנטותם לתחיה. וכתב הרמ"ז להיות שורשו ממול העור"ף, פרע"ה אותיות העור"ף כנודע, והנה משם שורש התחיה, כי אותו העצם אשר ממול העורף, הוא הנשאר להיעשות כשאור לעיסה לכל הגוף וממנו ישתכלל הגוף לעתיד, על כן השר אשר ממול העורף הוא מסוגל לזה. ונודע אשר חכמים הגידו (זוהר ח"א קל"ז ע"א) אשר העצם הזה נשאר מכל הגוף, כי אין הנאתו משום תענוג רק מהלווית הקדושה, (ונ"ל להיותו עומד אחורי שיעור קומת האדם, הנה הוא מלווה תמיד את שיעור קומת האדם דקדושה, על כן הנאתו רק מהלוויית הקדושה כי זה דרכו כל היום), על כן לא היה נהנה מאכילת עץ הדעת שהיה בחול בערב שבת, על כן נשאר קיים. ומעתה תשכיל ותדע כיון שהשר של פרעה נתבטל ממלאכתו, ונתמנה על המתים להוציאם במספר במפקד לזמן התחיה, והטעם להיותו מסוד העורף כנ"ל אשר מבחינתה יתהווה התחיה והנאתו מלוויית הקודש, על כן ליווה פרעה את עם הקודש, הבן הדבר: