אגרא דכלה
(בראשית יח כ) ויאמר י"י זעקת וכו', (בראשית יח כא) ארדה נא ואראה וכו', (בראשית יח כג) ויגש אברהם ויאמר האף הספה וכו', (בראשית יח כה) חלילה לך וכו' השופט כל הארץ. יש להתבונן במקראי קודש הללו. א', מה הוי סלקא דעתיה דאברהם חסידא קדישא שהש"י יספה ח"ו צדיקים עם רשעים, ומי חשיד קוב"ה ח"ו. ב', יש להתבונן היתור לשון אומרו שוב חלילה לך מעשות כדבר הזה וכו' צדיק עם רשע, ועל כל פנים היה לו לומר חלילה לך מעשות זאת. ג', אומרו שוב והיה כצדיק כרשע הוא מיותר לגמרי, ועל כל פנים היה לו לומר והיה הצדיק כרשע, אבל ב' כפי"ן בדמיון אין להם ביאור, הגם שבעלי הפשט אומרים שנמצא כזאת בכתבי הקדוש כעם ככהן (ישעיה כד ב), בכל מקום מוצאו לא דבר ריק הוא וצריך להתבונן ב' הדמיונות, דהיינו הכוונה שידמה רשע להצדיק בצד מה, והצדיק לרשע בצד מה. ד', אומרו שוב חלילה לך השופט כל הארץ, למה תואר בשופט כל הארץ. והנראה דהנה הצרפית אמרה לאליהו באת אלי להזכיר את עוני (מלכים א' יז יח), וביארו חז"ל (ב"ר פ"נ י"א) בזה שאמרה טרם בואך אצלי, הייתי נחשבת לצדיקת בערך הרשעים, אבל כשבאת אצלי הנה בערכך כרשעה אחשב. הנה דעת לנבון מזה חסדי השי"ת אשר יחשוב האדם לצדיק בערך הרשעים הגם שאינו צדיק באמת, והנה בערכו ית"ש אין שום נברא יוצא ידי חובתו נגד בוראו וצבא השמים לא זכו בעיניו, אבל הוא ית"ש אינו דן את האדם רק לפי ערך הארציים שוכני בני חומר הנוטים אחרי תאות החומריות כי בעפר יסודם, על כן הם נוטים אחרי התאוות, ובהעריך האדם אשר כובש תאותו בצד מה יותר משאר החומריים, הנה לצדיק יחשב. והנה שמע אבינו אברהם שאמר השי"ת ארדה נא ואראה וכו', ואיך יצדק זה בבורא כל ית"ש, על כן שפט הכוונה בענין זה הוא בהערך מעשי סדום את אשר חטאו לנגדו כבודו ית"ש, והנה אם ח"ו יעריך המשפט לנגד כבודו ית"ש לא יצדק לפניו כל חי, ובאמת נקרא אלקי עולם י"י שופט כל הארץ, היינו שאינו שופט רק בבחינת היות בני האדם ארציים. זאת ועוד אחרת אינם מתארים אותו שופט הארץ לבד, רק שופט כל הארץ היינו העריך מעשי כל בני האדם בארציות, ומי אשר יתעלו מעשיו בחסימת התאות נגד שאר ארציים הנה כצדיק יחשב, הבן הדברים. ומעתה הבא נבא להבין טענת החסידא קדישא, כיון ששמע ארדה נא וכו', חשב הכוונה במשפט בערך כבודו ית"ש, הנה אמר בטענתו האף תספה צדיק עם רשע, האם ח"ו הכוונה לאסוף גם אותו האיש אשר הוא צדיק עם רשע, היינו בחיבור רשע ובערכו נחשב לצדיק, (והבן שבשביל זה נאמר "עם "רשע, ולא אמר סתם "צדיק "ורשע, כי תיבת עם הוא החיבור, כמו שדרשו בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים (תהלים קמח יב), לא נאמר "עם אצל בחורים ובתולות, כי אין חיבורם עולה יפה בהילול שמו ית'). וז"ש אחר כך חלילה לך מעשות כדבר הזה, היינו להתנהג עם בריותיך בערכך יתברך שמך. וז"ש אחר כך בטענתו והיה כצדיק כרשע ב' כפי"ן בדמיון, היינו דמיון אחד שהצדיק יתפס ח"ו בעונש כמו הרשע, כי לא יצדק לפניך. ב' הנה לפי זה גם הרשע יחשב לצדיק, כיון שאי אפשר לשום נברא לצאת ידי חובתו לנגד כבודך, אם כן יש טענה גדולה לרשע מה שלא חסם תאוותו, כי אפילו יחסם תאוותו כל מה שבחקו האנושיות לא יצא ידי חובתו נגד כבודך, הנה ח"ו לשוא יתיפה ומקרה אחד וכו', ולמה לו לירש רשת הגיהנם ח"ו. וז"ש בטענתו שוב שנית חלילה לך השופט כל הארץ וכו', רצ"ל הנה שופט כל הארץ נקראת אלהי המשפט, היינו לשפוט בני תבל בדרך הארציות, וגם כן שופט כל הארץ לכלם יחד, ותעריך מעשיהם זה לנגד זה, ואם בערך הארציים יתעלו מעשי האדם, הנה לצדיק יחשב ויצא בדימוס. ויש לכוין הדברים בהתבוננות דברי חז"ל במדרשם (ב"ר פמ"ט ט') במאמר אברהם אם עלמא את בעי לית דין, ואם דנן את בעי לית עלמא וכו', אם לית את מוותר צבחר לית עלמא קאים, והשיב לו הש"י אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך וכו' (תהלים מה ח), עיין נא בדבריהם ויונעם לך: