באר מים חיים
ואולם אחרי כל זה הנה הכתוב צווח ואמר (תהלים מ"ה, י"ד) כל כבודה בת מלך פנימה שאין דרך בנות ישראל הצנועות לצאת חוצה כי אם הם צדקתם עומדת לעד, אבל זה שמבחוץ אם יביט בה ויהרהר דבר מה הרי לעוון פלילי נחשב גם עליהם להיותם מכשילים בני אדם גם בני איש, וכמעשה דהאי תנא (תענית כ"ד.) שאמר לבתו שובי לעפרך ולא יכשלו בך בני אדם. ושרה שהיתה מגיירת הנשים הרי נאמר עליה (בראשית י"ח, ט') הנה באהל, שהיתה צנועה ביותר שלא יצתה לחוץ ועשתה ביכולתה בביתה פנימה כאשר יכלה לגייר הנשים שבאו אצלה. ודינה שיצתה, על כן וירא אותה שכם וגו'. ונראה שזה שיבחה דבורה הנביאה את יעל אשת חבר הקני ואמרה עליה (שופטים ה', כ"ד) מנשים באוהל תבורך ואמרו חז"ל (נזיר כ"ג:) נשים באוהל מאן נינהו שרה רבקה רחל לאה ולכאורה מאי מעליותא בזו מד' אמהות ואמנם כי לצד שהיא יצתא לקראת סיסרא כמאמר הכתוב (שם ד', י"ח) ותצא יעל לקראת וגו' ואף על פי כן עשתה את שלה בשלימות ולא הזיק לה יציאתה כלל וכלל על כן תבורך היא מנשים שהיתה צדקתם רק באוהל ולא בחוץ. ואמנם שם היתה היציאה מוכרחת להצלת נפשות ישראל על כן לא עשאה היציאה אצלה שום רושם לרע רק אדרבה לטוב בית המלך ופנימה יחשב, מה שאין כן בדינה שהוא להכשיר את בנות הערלים הנה אמרו חז"ל (עירובין ל"ב:) שאסור לתלמיד חכם ליעבד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד עם הארץ איסורא רבה. אף כאן לא היה ניחא להקב"ה שתעבד דינה איסורא זוטא עבורם כי (תהלים נ', ג') סביביו נשערה מאוד, על כן וירא אותה וגו'.
ישמח משה
ויאמרו אליו איה שרה אשתך (בראשית יח ט). במדרש (ב"ר מ"ח ט"ו) אי"ו נקוד והלמד אינו נקוד, א"ר שמעון בן אלעזר כל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה, אתה דורש הכתב, וכל מקום שאתה מוצא הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש הנקודה. א"ר עזריה כדרך ששאלו לאברהם איה שרה, כך שאלו לשרה איה אברהם, עד כאן. והנה הקושיא מפורסמת דלמה לו לנקוד תלת נקודין לדרוש אי"ו, הוה ליה לנקוד רק נקודה חדא על הלמ"ד והוה ליה הכתב מרובה, והוי נמי דרשינן אי"ו, וכבר ענו ואמרו המפרשים כל אחד לפי דרכו. וגם אני אענה חלקי והוא המחוור לפי ענ"ד, דהא רש"י (ד"ה ויאמרו) כתב דלמדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש וכן הוא בגמרא (ב"מ פ"ז ע"א). והנה מצינו בגמרא (עירובין דף נ"ג ע"ב) בר' יוסי הגלילי דהוי בעי למיזל ללודקאי, הוי שאל לברורא דביתהו דר' מאיר ואמר לה באיזה דרך נלך ללוד, ואמרה ליה גלילאה שוטה לא כך אמרו חכמים (אבות פ"א מ"ה) אל תרבה שיחה עם האשה, אלא הוי לך למימר באיזה ללוד, עכ"ל בגמרא. והנה מצינו אף בדבר שהוכרח לדבר, צריך לקצר כשמדבר עם אשה רק בכדי שתבין המכוון לבד רשאי ולא יותר. והנה המלאכים שבאו בדמות אנשים, היו צריכים לנהוג את עצמם כאנשים אף שאין בהם יצר הרע, כמ"ש מהרש"א בחדושי אגדות בגמרא (בב"מ דף פ"ז.) והיפה תואר בפרשה דילן. והנה לאברהם שאלו איה שרה אשתך, אבל כששאלו לשרה היו צריכים לקצר, ולכאורה מוכח זה מתוך הכתוב כי לא נרמז רק אי"ו והוא שאלה בקיצור גדול. אך אין זה ראיה, דהא באמת שאלו איה אברהם, כלשון דאיתא במדרש הנ"ל וכמו שאבאר בסמוך, והקיצור היה בדבר אחר וברמז הוא רק אי"ו, אלא ודאי דדרך הרמז כך לרמז בקיצור ואינו מאריך כמו מפורש, ובא להורות ששאלו לשרה על אברהם כדי ללמוד דרך ארץ, אבל באמת יכול להיות דהם שאלו באריכות. והנה איתא במסכת ברכות (דף ד' ע"א) למה נקוד על לולא וכו' (תהלים כז יג), עיין שם. פירוש שהנקודה ממעטת משמעות הכתוב שאינו ברור לו כל כך, עד כאן, והנה הכא נמי כתוב אי"ו, ללמד שישאל אדם לאשה על האיש, והנקודה ממעטת שלא ישאל כל כך בביאור וזה נכון. והנה זה דוקא אם הנקודה על הכתב אי"ו, אבל אם הנקודה על הלמ"ד, ואי"ו נשאר בלא נקודה, הוה אמינא שישאל בביאור רחב לאשה על האיש, כמו לאיש על האשה, וק"ל.