ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה (שם ג): כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנְךָ – כַּבֵּד דַּיְקָא, כִּי בּוֹ תָּלוּי בְּחִינַת כָּבוֹד, כִּי הֵפֶךְ הַכָּבוֹד הֵם חֲרָפוֹת וּבִזְיוֹנוֹת. וְהֵם תּוֹלִים בִּמְקוֹם עֲרָיִין, כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים (תיקון נח): וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ – אֵין בּשֶׁת אֶלָּא בִּמְקוֹם עֲרָיִין; עֲרָיִין הוּא פְּגַם הַבְּרִית, בִּבְחִינַת עָרְלָה, בְּחִינַת (בראשית ל״ד:י״ד) כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ.
אגרא דכלה
וידעו ארום ערטילאין אינון דאיתערטלו מן לבוש טופרא וכו'. כאן פירש ערומים ממש (בראשית ג ז), דאי אפשר לפרש חכימין כנ"ל. וגם הלשון משתנה כפי המסרה והנקודה, כי בפסוק (בראשית ב כה) כ"ה נכתב ערומים, וכאן נכתב עירמים, פירושו ערומים בלי לבוש שהיה מכסה אותה בתחילה הוא לבוש טופרא, כי עירמים פירושו שנתערטלין מחדש, נ"ל:
אגרא דכלה
שם יודע כשהוא ערום, אלא מצוה אחת וכו'. דליכא למימר כפשוטו שהבינו בושת הערום, לא הוה ליה למימר (וידעו), דהרי ידעו תמיד שהם ערומים רק שלא ידעו שיש בושה בזה, ואם כן הו"ל ויתבוששו בהיותם ערומים, נ"ל. ועוד נ"ל דדייק רש"י משינוי הלשון בניקוד ובאותיות, ששם נאמר (בראשית ב כה) ויהיו שניהם ערומים, וכאן נאמר עירומים דמשמע שנתערמו מחדש, נ"ל: