קדושת לוי
או יבואר על פי מאמר האר"י ז"ל כי ביצחק, כי יצחק היה מסטרא דנוקבא כמאמר הכתוב (בראשית יח, י) והנה בן לשרה אשתך. אבל אחר כך בא אליו נשמה מאברהם מסטרא דדכורא ואז היה לו חיים. וזהו המבואר במדרש (בראשית רבה נח) מהיכן בא, חד אמר מהר המוריה כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, ונמצא כלול אותו באברהם. וחד אמר, כי ביצחק יקרא לך זרע כו', שכלול אותו באברהם עיין שם. וזהו הרמז ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כלומר מנין בא זה שיהיה ליצחק תולדה הלא יצחק לא היה לו חיים כנ"ל. ועל זה אמר אברהם הוליד את יצחק, שהגיע לו נשמה מאברהם מסטרא דדכורא:
מי השלוח
המוציא לך מים מצור החלמיש. כתיב (ישעיה נ"א,א') הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וגו'. בזה מורה השי"ת לישראל שלא יתייאשו מישועה, הביטו אל צור חצבתם הוא אברהם אבינו שאחד קראתיו היינו שנולד שיהיה בטבע עקר, וכן מקבת בור נקרתם הוא שרה שאיתא במדרש (רבה לך פמ"ז,ב') עיקר מטרון לא הוה לה, וכיון שהם בטבע לא היו ראוים להוליד לא היה בהם שום כח תפלה כלל מצדם, ומכל מקום ואברכהו שנתקיים אצלו הברכה (בראשית כ"ב,י"ז) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, מזה יאמין האדם כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה מאחר שכבר היתה בנויה מהשי"ת ועל זה יש כח תפלה יותר שיש טענה מה תעשה לשמך הגדול המחולל, וזה קל וחומר מאברהם ושרה שלא היה ראוים כלל להוליד וברכם ה', וזה קל וחומר דלא הוה הוה דהוה לא כל שכן, וזה שכתיב (ישעיה שם) וישם מדברה כעדן, שעדן הוא היפוך מחורבה שלא יחשבו ישראל שאבד סברם שמצור שנחצבו ממנו יבינו שיש תקוה שישובו בנים לגבולם, וזה המוציא לך מים מצור החלמיש שחלמיש הוא הקשה מכל אבנים שאין בו לחלוחית כלל, ומשם מוציא השי"ת מים שהוא היפוך מתפיסת אדם לגמרי.
מי השלוח
בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. שנתגדל בבת אחת כהרף עין. ונתקיים בו (קהלת ד',י"ד) כי מבית הסורים יצא למלך זה יוסף שיצא מבית האסורים (בראשית רבה מקץ פ"ט,ב') ובבת אחת האיר אור הצלחתו. ואף שמצינו (בירושלמי ברכות פ"א ה"א) שישועתן של ישראל הוא בהדרגה קימאה קימאה. וכדאיתא בזה"ק (וישלח ק"ע.) ר' יהודה פתח ואמר (שיר השירים ו׳:י׳) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות כו' אינון ישראל בזמנא דקב"ה יוקים לון ויפיק לון מן גלותא כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מניה כו' זעיר זעיר עד דיתתקף אבל לעשו לאו הכי אלא בזמנא חדא נהיר ליה ואתאבד מניה זעיר זעיר, והיינו שלעכו"ם יאיר הצלחתם בזמנא חדא למעלה מכח כליהם, וכאן בישועת יוסף היה הישועה בזמנא חדא, אכן זה היה ממה שנתברכו אבותינו (בראשית כ"ב,י"ז) וירש זרעך את שער אויביו, שלפעמים יוכל הישראל לקבל ישועה למעלה מכח כליו, ומכל מקום לא יתבטל, ואז נקרא שירש שער אויביו, וזה נתקיים ביוסף הצדיק. וזה שברכו בברכת עלי עין, כמה דאמרו אנשי לראות עין נתגדל, וזה דאיתא (ב"ר פע"ג ובזה"ק) שכל ההתחלות ישועות הם מזרעה של רחל, ואח"כ תתפשט הישועה על כל ישראל כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות וגו' (ישעיה ל"א,ה').