דברי אמת
לפ' עקידה בי נשבעתי כו' כי ברך אברכך כו'. והנה ארבה את זרעך ניחא מדה כנגד מדה שלא [מנע] את בנו יחידו ממנו ית'. משא"כ ברך אברכך מה שייך הכא. והאמת דהנה כתיב חסד לאברהם. ודאי הוא מפני שאהב את הבורא ב"ה בכל לבבו כמו שכתיב אברהם אוהבי לבבו נאמן לפניך שורש אהבה הוא מחסד כמו שכתיב אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד והנה יש אהבת עולם ואהבה רבה. וגם כתיב חסדי מאתך לא ימיש וכתיב עולם חסד יבנה כי יש חסד עולם ויש לזה שורש מקום הנדיבות למשל מלך שהוא נדיב מאוד מעמיד ממונה על האוצרות שלו להטיב להצריכים וזה בא משורש הנדיבות שלו והנה א"א ע"ה באהבת הבורא ב"ה נתדבק במדת חסד של הבורא ב"ה. ועתה בנסיון זה שלא חשך בנו אשר אהב לאהבת הבורא ב"ה וקודם לא הי' ניכר כ"כ האהבה כמו שכתיב עתה ידעתי כי ירא אלקים אחה ולא חשכת כו' כי רק זה נודע שעכ"פ מיראת אלקים לא עבר על רצונו משא"כ אח"כ שהקריב איל תחת בנו והתפלל על כל מעשה להיות לרצון לפניו ית' כמו בנו זה בא מאהבה הגדולה ומכ"ש למה שכתבנו לעיל בשם הרב מניקל שפורג על ולא חשכת את בנך את יחידך. שהמניעה לא הי' כלל להיות שמח מחמת שהוא בנו יחידו כי מצד בנו הי' רוצה להקריבו כ"א מצד שצוה לו ית' למנוע אותו שמח לעשות רצונו ע"י [זה] התעורר מקור הנדיבות עליו שורש החסד והוא נוצר חסד שהשי"ת מצד טובו וחסדו הגדול נוצר ומצפה לעשות חסד שע"כ עולם יבנה. כי רצונו ית' להטיב. ועורר זה עליו במה שהתנהג בחסד ואהבת הלב להבורא ב"ה ומשם בא בני חיי ומזוני שלא תלה הבורא ב"ה בזכותא גם אם אינם כדאי כ"א במזלא הוא מקור הנדיבות הנ"ל (וכן שמעתי בשם רבי הרב המגיד מראוונא ז"ל כי מקור הנדיבות הוא מזל כנ"ל) וזה יען אשר עשית כו' כי ברך אברכך כו' פי' ברך משם דבר מקור הברכות שמשם מזוני אברכך זה לו בעצמו והרבה ארבה את זרעך. ומה שלו הוא קודם וחיי מרומז כחול כפי' הבעל הטורים. ופשוט נמי י"ל דזה כבר פרשנו הכלל אם ממתקין הדינים בא דין על שונאי ישראל גם לנו פרנסה ובשביל שכבר כתבתי ע"כ קצרתי הטעם. וידוע שאיתא בעקידה שעקד א"א ע"ה את יצחק בנו אותו שעה עקד מיכאל את גבריאל וכל השרים תחת ישראל וגרם מתוק הדין ובא פרנסה וזה שלחן בצפון מצפון זהב יאתה וזה מ"ן ממנצפ"ך. וזה יען אשר עשית את הדבר הוא קשה הזה הוא פרנסה ר"ת זיי"ן ה"א לזון העולם הנברא בה"א ע"כ ברך אברכך כו'. וכנגד שלא חשך את בנו יחידו הרבה ארבה את זרעך כו'. ונמצא הוה מדה כנגד מדה:
דברי אמת
כי ברך אברכך כו'. כי המזל הוא מקור הנדיבות שרצונו ית' להטיב וזה נוצר חסד על שנוצר ומצפה לעשות חסד וזה הוא שורש הנדיבות ובו תלוים בני חיי ומזוני. וזה לשון ברך אברכך ולשון ברך הוא מקור הברכה ע"כ הוא שם דבר וכן הרבה ארבה. ג"כ לשון שם דבר כו'. והתברכו כו' עקב אשר שמעת כו'. כי הנה פי' רש"י ז"ל על תחת בנו שאמר על כל עבודה שיהי' חשוב כאלו הקריב את בנו ע"כ בא גם אל הפועל לטובת גשמי. כיון שהי' גם בגשמי משא"כ בל"ז לא הוה כ"א במחשבה העיקר הגמר וע"כ כתיב הרבה ארבה כו'. ככוכבי השמים וכחול כו'. כי יש בנים רוחניים וגשמיים כי תלמידים נקראים בנים גם תולדותיהם של צדיקים הם מעשים טובים וזה ככוכבי השמים קאי על רוחניים כמו שכתיב כן ומצדיקי הרבים ככוכבים כו'. וכחול כו'. על גשמיים. וזה עקב אשר שמעת פי' הסוף ששמעת בקולי גם בגשמיות בענין האיל כנ"ל: