מדרש על בראשית 22:17

ה רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה רָמָא דְּשׁוּרָא אַרַבָּנָן. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי: רַבָּנָן לָא צְרִיכֵי נְטִירוּתָא, דִּכְתִיב: (תהילים קל״ט:י״ח) "אֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן". ['אֶסְפְּרֵם' לְמַאן? אִילֵימָא לַצַּדִּיקִים דִּנְפִישִׁין מֵחָלָא], (מאי "אספרם מחול ירבון"? אי נימא צדיקים) הַשְׁתָּא כּוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל כְּתִיב בְּהוּ: (בראשית כ״ב:י״ז) "כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם". צַדִּיקִים, (דאית בהו נפישי מחלא?) [צַדִּיקִים עַצְמָם מֵחוֹל יִרְבּוּן]? אֶלָּא [הָכִי קָאָמַר: 'אֶסְפְּרֵם'], אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁאֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן. וְקַל־וָחֹמֶר, וּמָה חוֹל שֶׁמּוּעָט, מֵגֵן עַל הַיָּם, מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁהֵם מְרֻבִּים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כִּי אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לֵיהּ: אַמַאי לָא תֵּימָא לֵיהּ מֵהַאי קְרָא: (שיר השירים ח׳:י׳) "אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת". "אֲנִי חוֹמָה", זוֹ תּוֹרָה. "וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת", אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. (והוא) [וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר לָה כִּדְדָרַשׁ רָבָא: "אֲנִי חוֹמָה", זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. "וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת", אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. (רב הונא) [רַב נַחְמָן] בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא שָׁדָא כַּרְגָּא אַרַבָּנָן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי נָתָן בַּר יִצְחָק: עָבַרְתְּ אַדְּאוֹרַיְתָא, אַדִּנְבִיאֵי, אַדִּכְתוּבֵי. אַדְּאוֹרַיְתָא, דִּכְתִיב: (דברים ל״ג:ג׳) "אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ". אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב אֻמּוֹת הָעוֹלָם, יִהְיוּ "כָּל קְדוֹשָׁיו בְּיָדֶךָ". "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ", תָּנִי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּכַתְּתִיןרַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר, וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה. "יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ"; לִשָּׂא וְלִתֵּן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם. אַדִּנְבִיאֵי, דִּכְתִיב: (הושע ח׳:י׳-י״א) "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם, עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים". אָמַר (רבא) [עוּלָא]: פָּסוּק זֶה בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית נֶאֱמַר, "אִם (כלם יתנו בגוים) [תָּנוּ כּוּלְּהוּ], "עַתָּה אֲקַבְּצֵם". וְאִם מְעַט מֵהֶם, "וַיָּחֵלּוּ מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים".

רבי יהודה נשיאה רמא דשורא ארבנן אמר ליה רשב״ל רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב (תהלים קלט יח) אספרם מחול ירבון אספרם למאן אילימא לצדיקים דנפישי מחלא השתא בכולהו ישראל כתיב בהו (בראשית כב יז) כחול אשר על שפת הים צדיקים דאית בהו נפישי מחלא אלא אלו מעשיהם של צדיקים שאספרם מחול ירבון וק״ו ומה חול שמועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים עאכ״ו. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל אמאי לא תימא ליה מהאי קרא (שיר ח י) אני חומה ושדי כמגדלות אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות (דף ח) אלו תלמידי חכמים והוא סבר לה כדדרש רבא אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות רב הונא בריה דרב חסדא שדא כרגא ארבנן אמר ליה רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא אדנביאים אדכתובים. אדאורייתא דכתיב (דברים לג ג) אף חובב עמים כל קדושיו בידך אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע אפילו בשעה שאתה מחבב העכו״ם יהיו כל קדושיו בידך. והם תכו לרגלך תני רב יוסף אלו ת״ח שמכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ישא מדברותיך לישא וליתן בדבריו של מקום. אדנביאים דכתיב (הושע ח י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים אמר רבא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אם כלם יתנו בגוים עתה אקבצם ואם מעט מהם ויחלו ממשא מלך ושרים אדכתובים דכתיב (עזרא ז כז) מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם ואמר רב יהודה מנדה זה מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זה ארנונא:

דָּבָר אַחֵר, ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם (דברים א, י), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים ה, ח): אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. אָמַר רַבִּי אִלְעָאי בְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם שֶׁיִּגְאַל אֶת בָּנָיו בְּב' אוֹתִיּוֹת, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי. כְּשֶׁבָּא לְגָאֳלָם, גְּאָלָם בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. אָמַר רַבִּי יוּדָן מִלָּבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי (דברים ד, לד): עַד סוֹף הַפָּסוּק ע''ב אוֹתִיּוֹת. רַבִּי אָבִין אָמַר בִּשְׁמוֹ גְּאָלָם, וּשְׁמוֹ ע''ב אוֹתִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אִלְעָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָה מִפְּנֵי מָה לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיִּתֵּן לְבָנָיו אֶת הַמָּן, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּךְ הִיא דַּרְכָּן שֶׁל צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מָה לֹא גִּלָּה אוֹתוֹ לָהֶן, שֶׁאִלּוּ גִּלָּה אוֹתוֹ לָהֶן הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים כְּבָר אָכַלְנוּ אוֹתוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, תֵּדַע לְךָ, תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶן וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (במדבר יא, ה): זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וגו', לְפִיכָךְ לֹא גִּלָּה לָהֶן. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אִלְעָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם שֶׁמְּגַדֵּל בָּנָיו כַּכּוֹכָבִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ה): כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, וּכְשֶׁבָּא לְבָרְכָן בֵּרְכָן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָמַר לָהֶם, מַהוּ (דברים א, י): לָרוֹב, (בראשית כב, יז): הַרְבָּה אַרְבֶּה, מַהוּ אוֹמֵר (תהלים יח, מד): תְּפַלְטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי וגו', אֶלָּא אָמַר דָּוִד (שמואל ב כב, מד): וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי, שֶׁלֹא יְהֵא לִי דִּין אֶצְלָן, תְּפַלְטֵנִי מֵרִיבֵי עָם, שֶׁלֹא יְהֵא לָהֶם דִּין אֶצְלִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דָּוִד, מָה אַתָּה יוֹשֵׁב לְךָ אֶצְלָן, חַיֶּיךָ כְּבָר מִנִּיתִי אוֹתְךָ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. אָמַר לְפָנָיו הוֹאִיל וּמִנִּיתָ אוֹתִי עַל בָּנֶיךָ, תֵּן לָהֶם לֵב שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לִי בָנֶיךָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (תהלים יח, מה): לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי. וְעוֹד אָמַר דָּוִד (תהלים יח, מד): תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִם דַּנְתָּ אֶת הַגּוֹי בָּא הוּא וּמוֹסֶרְךָ לָאֱלוֹהַּ, וּמִי הוּא, אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הָרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה. אָמַר לָהֶן משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִטְעֹן עֲשָׂרָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם, וְלָמָּה לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם, שֶׁה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם עַל גַּבֵּי דַיָּנֵיכֶם.