שער האמונה ויסוד החסידות
ובזה"ק (יתרו ע.) אמר ר' שמעון ארימית ידי בצלו למאן דברא עלמא דאע"ג דבהאי קרא גלו קדמאי סתימין עלאין, אית לאסתכלא ולעיינא ברזין דספרא דאדם קדמאה דמתמן אתמשכא ספרא גניזא דשלמה מלכא. וכן מצינו שהיה בית המדרש של שם ועבר (בראשית כה) ותלד לדרוש את ה' ובמדרש רבה (סג) שהלכה לבית מדרשו של שם ועבר ובמגילה (דף יז.) שהיה יעקב נטמן בבית עבר:
ישמח משה
ויהי יצחק וגו' אחות לבן הארמי לו לאשה (בראשית כה כ), ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא וגו' (בראשית כה כא), ויתרוצצו וגו' ותאמר אם כן למה זה אנכי (בראשית כה כב), ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגו' (בראשית כה כג). יל"ד טובא. (א), הקישור אינו מובן. (ב), אחות לבן מה מלמדני בזה, ועיין רש"י (ד"ה בת). (ג), כי עקרה היא מה בא ללמדנו, היה לו לומר כי לא ילדה יהיה באיזה אופן שיהיה, ולשון עקרה משמע בטבעה מעת הולדה, ועיין מ"ש למעלה בזה. (ד), אם כן למה זה אנכי אינו מובן. והנ"ל בזה, בהקדים מה דנ"ל לפרש הא דאיתא בברכות דף י' (ע"א) א"ל האי צדוקי לברוריה כתיב (ישעיה נד א) רני עקרה לא ילדה, משום דלא ילדה רני. א"ל שטיא שפיל לסיפא דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה וגו', אלא מאי רני עקרה לא ילדה, רני כנסת ישראל דלא ילדה בנים לגיהנם כותייכי. ונ"ל ביאור הדברים על פי מ"ש באבני שוהם פרשת ויקהל סימן ב' על מדרש רות, ועיקר דבריו בשם אבן שואב, דלכך היו אמותינו עקרות מפני שאחיהון רשעים היו ורוב בנים הולכין אחר אחי האם (ב"ב ק"י ע"א), אך זה כשהלידה היא על פי טבע בכח הגוף, אבל כאן שהיו אמותינו עקרות, ובכח הגוף לא היה להם לידה כלל רק על פי נס, שוב אין הולכין אחר אחי האם. ועיין מ"ש הנזר הקודש במדרש רבה פרשת לך (ב"ר ל"ט י"א) בפסוק (בראשית יב ב) ואעשך לגוי גדול, דמהאי טעמא אנו יוצאים מכלל בני נח ונקראים בני אברהם הובא בדברינו למעלה. והנה כל כנסת ישראל נבנה על ידי העקרות, והיינו רני עקרה וגו' שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכי דייקא, ולכך יש לרנן על עקרותה, ודו"ק.
ישמח משה
ונקדים לבאר הפסוקים (בפרשת האזינו) הלא הוא אביך קנך, (דברים לב ז) שאל אביך וגו', (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, עיין ברש"י והרשב"ם. והנה הרשב"ם כתב שכיון בפירושו להמדרש (פרקי דר"א פכ"ד) בענין הקלפי שנטל כל שר אומה אחת, וישראל נשארו בהקלפי, ונטל השי"ת אותם בחלקו. אך יש לדקדק מה היה הכונה במה שהציב גבולות עמים למספר בני ישראל, ומה הודיענו התורה בזה, ואיך נמשך למעלה. ונ"ל בהקדים גם כן לפרש מה שפירש רש"י (בפרשת תולדות) בפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כה כב), שהיו מריבים בנחלת שני עולמות. מה היה המריבה, הלא בעולם הבא הזכות בבחירתו, ואין מונע רק האדם לעצמו. וגם לבאר כונת יעקב בקנין הבכורה. וגם ליישב הקושיא האיך הטיל יצחק תנאי אחר המעשה, באמרו והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ). והנ"ל בזה דודאי זורו רשעים מרחם, ועשו בבטן אמו מפרכס לצאת לעבודה זרה, ואינו חפץ בעולם הרוחני הטהור. והנה באמת לנו ישראל נתן רק העולם הבא בנתינת התורה שהיא חיי עולם, כאמרם (ברכות מ"ח ע"ב) חיי עולם לא כל שכן, וכמו שתקנו (ובא לציון) וחיי עולם נטע בתוכנו, ומאז חלקו יעקב ועשו, ויעקב קבל העולם הבא שהוא הדבקות האמיתי באלקים חיים ומלך עולם. והנה זכותינו בזה העולם, נ"ל על פי דאיתא (ב"ב דף ס"ד:) מכר בית ושייר חצר, אין צריך הלוקח לקנות לו דרך, דמוכר בעין יפה מוכר, דמסתמא מכר עם הדרך. מכר חצר ושייר בית, צריך המוכר לקנות לו דרך, דמוכר בעין יפה מוכר ומכר כל החצר ולא שייר דרך, וכל שכן בנותן דבעין יפה נותן, ועיין ב"ב דף ז' (ע"ב) שם האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה, ועיין שם בתוספת (ד"ה אין). והנה לפי זה כאשר הקנה השי"ת לעמו הנבחר עולם הבא בית ה' שהוא הבית והטרקלין, ממילא דיש להם דרך בזה העולם שהיא החצר והפרוזדור להגיע לבית ולטרקלין, דהא חשבו רז"ל (עירובין מ"א.) מהדברים המעבירין את האדם מדעתו ומדעת קונו, הוא העניות, והבן. ואם כן לפי זה העיקר הקנין הוא הבית האמיתי, והדרך בפרוזדור הוא טפל וממילא קאתא. ועל פי זה יבואר (משלי ג' י"ו) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. דיש להבין מה הוא ימין ושמאל כמו שהקשו רז"ל (שבת ס"ג ע"א), וכן בכמה מקומות שהוזכר ימין ושמאל, או סטרא דימינא או סטרא דשמאלא. והענין דשמאל הוא יד כהה, כמו שדרשו (מנחות ל"ז ע"א) ידכה (שמות יג טז) והבן, והימין הוא העושה והשמאל מסייע. והנה הימין עיקר והשמאל טפל, ואלו שהם עיקר הבריאה נקראים סטר דימין, ואלו שהם בדרך טפל נקראים סטרא דשמאלא, כמו המוץ לתבואה וקליפה לפרי, והבן. והיינו אורך ימים, היינו עולם שכולו ארוך כמו שדרשו רז"ל, בימינה בעיקרה כי הוא חיי עולם כאמור, ובשמאלה בדרך טפל עושר וכבוד כמ"ש, וגם דרשו רז"ל (שבת דף ס"ג) למיימינם בה, ר"ל שמכונים אל העיקר לחיות התורה, ומשמאילים היינו שמכונים להטפל, דבמדתו של אדם מודדין לו, והבן.