באר מים חיים
עוד יתבאר אומרו וישב יעקב וגו'. כי אמרו חז"ל (שם שם, ג') וזה לשונם: לא שלותי ולא שקטתי ויבוא רוגז לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ויבוא רוגז בא עלי רוגזו של יוסף וכו' עד כאן, וצריך לדעת מה השמיעונו חז"ל בזה. ועוד מפני מה דוקא דרשו לא שלותי על עשו וקאי על מה שהיה עשו מתנחם עליו להרגו בעודו בבית אביו ולמה לא דרשו לא שלותי על לבן ולא שקטתי על עשו ויהיה קאי על מה שהלך לקראתו בד' מאות איש בשובו מבית לבן. ואכן כיוונו חז"ל לתרץ לשון הכתוב ששינה הבאת הרוגז ממה שלא שלו ולא שקט שהם נכתבו בלשון עבר לא שלותי ולא שקטתי והיה לו לומר לפי סדר המקרא ובא רוגז שיהיה גם כן בלשון עבר, ושינה לכתוב ויבוא רוגז בלשון להבא. ופירשו דהכתוב קאי על יעקב אבינו והוא אמר זה כי באמת הנה יעקב נענש ברוגז של יוסף כ"ב שנים על הכ"ב שנים שפירש מאביו יצחק ולא שמשו ואף שמה שיצא יעקב לא היה מדעתו ומרשותו רק עבור רעת עשו שהיה מתנחם עליו להורגו וכאשר אמרה לו אמו (בראשית כ"ז, מ"ב-מ"ג) הנה עשו אחיך מתנחם לך וגו' ועתה קום ברח לך אל לבן אחי וגו'. ונמצא שאונס גמור היה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וגם עוברו בעמק הבכא בכ"ב שנים הללו אצל לבן הרמאי כמה צער ויסורין היה לו וגם הוא חפץ להורגו כמאמר הכתוב (דברים כ"ו, ה') ארמי אובד אבי וגו'. וכל זה לא הועיל לו להנצל עוד מעונש ובא עליו רוגזו של יוסף בכ"ב שנים, ויעקב ידע שסופו להענש וללקות עליהם כאשר אמר אל לבן זה לי עשרים שנה בביתך ואמרו חז"ל (עיין ילקוט ק"ל) לי הן שסופי ללקות כנגדן, ועל כן אמר לא שלותי מעשו כלומר הנה זה שהלכתי מבית אבי לא היה מרצוני כי לא שלותי מעשו והייתי מוכרח לצאת מאונס וכשבאתי לבית לבן גם שם לא שקטתי מצער ויסורי מות ואף על פי כן עלי היה כולנה אשר ויבוא רוגז כלומר עוד מוכן לבוא רוגז עלי על זה שסופי ללקות כנגדן, והוא רוגזו של יוסף. רק יעקב לא ידע שיהיה רוגזו של יוסף רק סתם ידע שיהיה לו רוגז על זה, ולזה אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כלומר שישב יעקב בפחד ויראת אביו שידע שיגיענו עונש על עוזבו את אביו כ"ב שנים רק שלא ידע איזה צער יגיע לו ומתחיל הכתוב תיכף לספר אופן רוגזו כי אלה תולדות יעקב יוסף וגו' שבא עליו רוגזו של יוסף. ואמר הכתוב,
אגרא דכלה
ויהי כי זקן יצחק וכו' ויקרא את עשו וכו' ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני (בראשית כז א). יש לדקדק למה לן כל זה, היה לו לומר בקיצור ויהי כי זקן יצחק ותכהין וכו' ויאמר לעשו בנו הגדול הנה נא זקנתי וכו'. וגם זה ריבוי גמור ויאמר אליו בני ויאמר הנני. והנראה דמשמיענו בזה איך הש"י שומר רגלי חסידיו לבל יוציאו דבר שקר מפיהם, וגם לא יגרע מצדיק עינו את אשר נגזר עליו לטובה, דהנה הש"י רצה שיקבל יעקב הברכות, והנה אילו אמר יצחק "לעשו בני עשו אמסור לך הברכות, הנה אז היה אחת מן השתים, או שח"ו היה יצחק מוציא בדיבורו דבר שקר חלילה כי לא נתקיים, או אם היו שומרים מן השמים שלא יהיה דיבורו לשקר, היו מונעין מן השמים את יעקב שלא יגמר לו הענין, אך להיות השכינה מדברת מתוך גרונו של הצדיק, היתה שומרת את פיו שיאמר דבר מקויים. והנה אמר ויקרא את עשו "בנו "הגדול, והנה גם "בנו "הגדול מיותר. וגם "ויקרא "את "עשו, מהו "את "עשו, היה לו לומר לעשו כמ"ש להלן (בראשית כז מב) ותקרא "ליעקב. והנראה בזה דהנה רצה הש"י לבל יאמר יצחק במו פיו "עשו "בני אברכך וכמ"ש לעיל, והיתה סיבה מאת הש"י שלא להזכירו בשמו, וז"ש "ויקרא "את "עשו בנו הגדול, רצ"ל שהיה אז קורא שם לעשו בנו הגדול, רצ"ל לא קראו "עשו בני בא הנה, רק בני הגדול בא הנה. והנה כבר היה יעקב בנו הגדול הבכורה, ואם כן לפי האמת הקריאה היתה נחשבת ליעקב, וכשבא עשו אליו הגם שהיה אצלו, אמר אליו סתם "בני, הנה לפי זה מ"ש אחר כך "ואברכך וכו' (בראשית כז ז) היה באמת, והבן. ומה שאמר "ויאמר "אליו "הנני, שכל זה מיותר, ובפרט תיבת "אליו. אך הוא דתיבת הנני, הוא לשון זריזות ומהירות לקיים כאשר תצוני, ומשמיענו הכתוב זיופת עשו הגם שהיה לשונו לשון זריזות לקיים מצות אביו, לא גדלה ויקרה באמת כבוד המצוה עליו, רק זה זיוף ולשון תרמית, שאליו לבדו לנגד פניו היה מורה כזריזת החסיד, מה שאין כן כאשר חלף ועבר מנגד עיניו. וזהו ויאמר אליו דייקא "הנני: