ליקוטי מוהר"ן
וּמַה שֶּׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִמְשֹׁךְ אֶל נִגּוּנִים הַלָּלוּ, כִּי יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת (בראשית כ״ט:י״ז), מִבְּחִינַת קִלְקוּל הָרְאוּת, בִּבְחִינַת מְאֹרֹת חָסֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם א): יְהִי מְאֹרֹת – חָסֵר, דָּא לִילִית (ת"ז תיקון מד דף עט:),
ליקוטי מוהר"ן
שַׁיָּךְ לְעֵיל: רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ – זֶה בְּחִינַת עוּלִמְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין (זוהר משפטים דף צה). כִּי רָחֵל הָיְתָה יְפַת־תֹּאַר וִיפַת־מַרְאֶה (בראשית כ״ט:י״ז), וְעַל־כֵּן עִקָּר הַהוֹלָדָה שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף, שֶׁהָיָה יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה־מַרְאֶה, בְּחִינַת הַפְּאֵר וְהַיֹּפִי שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, הוּא מֵרָחֵל. אֲבָל עַכְשָׁו בַּגָּלוּת, אַחַר הַחֻרְבָּן, הִיא בִּבְחִינַת רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, וְעַל־כֵּן הִיא בְּחִינַת עוּלִמְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עֵינִין, כִּי מְאוֹר עֵינַיִם נִסְתַּלְּקִין עַל־יְדֵי הַבְּכִי כַּנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב.
מאור עינים
ותמונת ה' יביט (במדבר יב, ח) זה מראה אחוריים שהרי נאמר (שמות לג, כג) וראית את אחורי ופני לא יראו. וכן הוא אומר ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור פנים בעולם הזה ואחור לעולם הבא (זהר פקודי). הענין הוא ע"פ מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות סד א) צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון הכוונה בזה שהצדיק הולך תמיד ממדריגה למדריגה עד אין סוף ואין תכלית ומשיג תמיד השגה יותר גדולה ואינו נח על מדריגה אחת וזהו נקרא אין להם מנוחה רצה לומר שאינם נחים ונשארים בגבול השגה רק אין להם גבול שיעמוד ויונח אלא מוסיף תמיד והולך כמו שמסיים ילכו מחיל אל חיל וזהו תמיד בלי הפסק ונמצא כשמשיג השגה יותר ממה שהשיג תחלה נק' ההשגה ראשונה אחוריים כנגד ההשגה הפנימית שהשיג אח"כ אך אי אפשר לבא אל הפנימית תיכף כי אם על ידי השגה קטנה תחלה שנקרא אחוריים וממנה ישיג השגה שנקרא פנים ונמצא דבר זה נוהג תמיד כי אין סוף להשגתו ב"ה וכל מה שאדם משיג עדיין יש בה בחינת אחוריים נגד מה שיכול להשיג אח"כ השגה יתירה הנק' פנים וזהו והסירותי את כפי וראית את אחורי ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ז א) שהראה לו קשר של תפילין הענין הוא כמו שאנו רואין שהפרשיות של תפילין אי אפשר להניח ולדבקם אל הראש כי אם על ידי הקשר שיש מאחוריו שמהדק ומקשר את התפילין על הראש כן הענין הזה שאי אפשר להשיג השגה שנקרא מוחין כי אם על ידי אחוריים השגה קטנה תחלה ועל ידה ישיג השגה הגדולה ונמצא האחוריים מקשר את האדם להשגה פנימית ונקרא קשר של תפילין שמקשר ומדבק את האדם לתפילין הם השכל והשגה הפנימית וכתיב (בראשית כט, יז) ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ב קכג א) שהיתה בוכה שלא תפול בגורלו של עשו וכו' הענין הוא שלאה נקרא מה שנלאה האדם להשיג מפני קוטן השגתו בדבר ההוא והשכל נקרא עינים כנודע וזהו ועיני לאה השכל שנלאה להשיגו רכות אינו בהיר מפני קוטן המשיג ומפני שיש דבר המכסה ומסתיר ההשגה הם הלבושים ומסכים של הקליפות ונקרא גורלו של עשו וזהו כוונת רבותינו זכרונם לברכה שמטעם זה עיני לאה רכות מפני גורלו של עשו אבל רחל שיצאה מגורלו אז היתה יפת תואר ויפת מראה ור"ל היתה ההשגה בשלימות והנה השכל הגדול שאינו מושג הוא בבחינה הקטנה כי קטן מאוד השגתו ומקטין עצמו ונקרא ענוה וזהו מה שעשתה ענוה עקב לסליותה עשתה יראה עטרה לראשה (שהש"ר א, ט) כמו שבארנו השכל של בחינת ענוה שהיה בו קוטן ההשגה המכונה לבחינת עקב מפני גורלו של עשו מסתיר עצמו בבחינת עקב ועשתה יראה עטרה לראשה שיצאה מגורלו שאז נגדלת ההשגה בשלימות ונמצא כשאדם משיג תחלה השגה איזו שיהיה נקרא אצלו בחינת פנים וכשבא אח"כ להשגה יותר גדולה מבין שאז מה שהשיג תחלה היה בחינת אחוריים וזהו פנים בעולם הזה מה שהיה בחינת פנים בעולם הזה ואחור לעולם הבא שישיג השגה יותר גדולה ויבין שאז היתה בחינת אחור. ולכן במשה נאמר ותמונת ה' יביט זה מראה אחוריים שמשה היה הולך תמיד ממדריגה למדריגה ותמיד היה משיג בחינת אחוריים שיש השגה יותר גדולה ממה שישיג עתה ולכן אמר מדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה השגתו אין לו סוף כי איננו נשאר ונח בשום השגה (שלא) [אלא] הולך ומוסיף והכל אצלו מראה אחוריים והבן.