ליקוטי הלכות
וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁעִקַּר מִצְוַת פּוּרִים הוּא לִשְׂמֹחַ בְּכָל עֵת, לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֶסְתֵּר ט) לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּכְמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים כָּל יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ בְּכָל מִינֵי שְׂמָחוֹת בְּפוּרִים שֶׁזֶּהוּ עִקַּר מִצְוַת פּוּרִים, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ הוּא בְּפוּרִים, כִּי אָז מַכְנִיעִין קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁהוּא עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי חֵטְא עֵץ הַדַּעַת שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֻלִּין קלט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ג), הֲמִן הָעֵץ וְכוּ' נִמְצָא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ הוּא בְּחִינַת פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ וְעִקַּר זֻהֲמַת הָמָן זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, הוּא בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל עֵת עַל יִשְׂרָאֵל וְאֵינָם מַנִּיחִים אוֹתָם לִשְׂמֹחַ, כִּי עִקַּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא הוּא עַצְבוּת כַּנַּ"ל שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם עֵץ הַדַּעַת בְּחִינַת (שָׁם) בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה שֶׁנִּגְזַר אָז בְּחִינַת (שָׁם ו) וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ הַנֶּאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי פְּגַם עֵץ הַדַּעַת כַּיָּדוּעַ, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הִוא שִׂמְחָה, דְּהַיְנוּ לִשְׂמֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ וּכְבָר מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ מִזֶּה כַּמָּה פְּעָמִים וְהָמָן וַעֲמָלֵק שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמְחַקְּרִים וְהַכּוֹפְרִים מֵהֶם נִמְשָׁךְ עִקַּר הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה, כִּי עִקַּר הַשִּמְחָה הִוא שִׂמְחַת הַמִּצְוֹת בְּחִינַת (תְּהִלִּים יט) פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב וּמִי שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת כְּמוֹ שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים, בְּוַדַּאי אֵין שִׂמְחָה בָּעוֹלָם כְּמוֹ שִׂמְחַת עֲשִיַּת הַמִּצְווֹת שֶׁאָנוּ זוֹכִין לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וּבוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ וְאָנוּ קוֹנִים לָנוּ חַיֵּי עוֹלָם לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים עַל-יְדֵי חוּטֵי הַצִּיצִית שֶׁקּוֹנִים אוֹתוֹ בְּעַד גָּדוֹל אֶחָד וְאָנוּ נִכְלָלִים עַל-יְדֵי זֶה בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, הֲיֵשׁ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ כִּי זֶה כָּל אָדָם יָכוֹל לְהָבִין שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין שׁוּם שִׂמְחָה בָּעוֹלָם, כִּי מַה יִּתְרוֹן לְאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כֶּסֶף וְזָהָב סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּתְרוֹן לוֹ בְּכָל זֶה כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק אֵיזֶה רְשִׁימָה בְּעָלְמָא שֶׁל שֵׂכֶל אֲמִתִּי אֲפִלּוּ נָכְרִי יָכוֹל לְהָבִין שֶׁאֵין שׁוּם שִׂמְחָה בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, כִּי אַחֲרִית שִׂמְחָה תּוּגָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וּלְשִׂמְחָה מַה-זֹּה עוֹשָׂה (קֹהֶלֶת ב):
ישמח משה
המסורה שהביא האלשיך בפרשה זו. המן העץ (בראשית ג יא). המן הסלע (במדבר כ י). המן הגורן (מלכים ב' ו כז). יש לומר בדרכו, רק במסורה המן הגורן קצת באופן אחר. והוא כי בחכמה החיצונית, אין מאנשים שיהיה איש מופת שעושה פלא יוצא מהיקש הטבעי, רק העוסקים בתורה. וכבר נתבאר באלשיך כי תורה שבכתב נקרא לחם, ותורה שבעל פה נקרא מים. כללו של דבר לימוד תורה שבכתב יקרא בשם אכילה, ולימוד תורה שבעל פה בשם שתיה, כשם שאכילה קודם לשתיה, כך תורה שבכתב קודם לתורה שבעל פה, וכשם שאי אפשר להתקיים בלא שתיה, כך אי אפשר להתקיים בתורה שבכתב בלא תורה שבעל פה. ולפי זה מובן הא דנאמר (משלי ט' ה) לכו לחמו בלחמי הוא תורה שבכתב, ושתו ביין מסכתי הוא תורה שבעל פה. ועל כן נקרא מסכת ברכות, מסכת שבת, מסכת עירובין, וכן השאר. ועל פי זה מבואר המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת כדברי האלשיך, היינו חקירה אנושית, המן הסלע הזה וגו', כשם שאי אפשר לעשות שום דבר יוצא מהיקש הטבעי, ומהיכן כח אנשי מופת אשר בישראל, המן הגורן היינו תורה שבכתב הנקרא לחם שהוא מן הגורן, או מן היקב היינו תורה שבעל פה שהוא יין מסכתי כנ"ל.
באר מים חיים
גם ירמוז באמרו יהי לך אשר לך. למה שידוע מכתבי קודש מרן האר"י ז"ל שאור מדת הבינה הידוע נקראת יובל ששם דרור וחירות מבלי נגוע בקצהו מאחיזת החיצונים לא מניה ולא מקצתיה כי שם שער הנו"ן שהוא יובל וחירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות כנודע. ועל כן באדם צדיק שהשיג בחינת נשמה והוא הנלקחת מעולם הבריאה ששם בחינת הבינה. אין שום אדם רע יכול להתגולל עליו ולשלוט בו כי שם משומר ממגע נכרי וזר לא יקרב אליה כי קודש הוא לה', וזה היה מפלת המן הרשע שרצה לאחוז בסבך בקרן מקום גבוה כאשר הביט שורש נשמת מרדכי שהוא מרי דכיא נקי וזך מכל סיג ופסולת מקום שער החמשים רצה לעלות אחריו בסולם ועשה עץ גבוה חמשים אמה זה לעומת זה להזיק למרדכי הצדיק ומשם נפל ונהרג כי אור הלזה שורפת ומכלת כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה ומנערת את רשעי ארץ. ולזה אמרו חז"ל (חולין קל"ט:) המן מן התורה מניין שנאמר (בראשית ג', י"א) המן העץ וגו' ולכאורה זה פלא. ואמנם כי שאלו היכן מרומז מפלת המן בתורה מאין בא מפלתו כך בפתע פתאום ואמרו המן העץ וגו' כי זה נאמר עליו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת כי שער הנו"ן טמור וגנוז ונצטוו לבלתי עלות שם ונגוע בקצהו והוא עלה ומשם קבורתו. ואמנם עשו בנו של יצחק היה, וידע שחלילה לו לעלות שמה על כן אמר לו יהי לך אשר לך כי ל"ך היא בחינת החמשים במספרו וזה לך יהיה ואיני רוצה לנגוע שם שלא אכוה בגחלתו.