Chasidut על בראשית 3:10

וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת קוֹל, כִּי בְּחִינַת קוֹל הוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת וְהַיְרָאוֹת, בִּבְחִינַת (בראשית ב׳:י׳): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. נָהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' – זֶה בְּחִינַת קוֹל, בִּבְחִינַת (תהילים צ״ג:ג׳): נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם; וְזֶה בְּחִינַת (בראשית ג׳:י׳): אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא. כִּי זֶה הַקּוֹל מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גְּדֵלִים שָׁם כָּל הָרֵיחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא כַּנַּ"ל.

ּכְשֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לְהַנִּיחַ בָּנִים בָּעוֹלָם זֶה בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, פְּגַם הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, כִּי מַה שֶּׁלֹּא זָכָה לְהַנִּיחַ בָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מִשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת אוֹ שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדֵּל כְּלָל לִשָּא אִשָּׁה וּלְאַפָּשָׁא בְּעָלְמָא וְזֶה בְּוַדַּאי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְכוּ' וְכַנַּ"ל, אוֹ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת, וְזֶה גַּם כֵּן מֵחֲמַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכָה לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת, וּמֵחֲמַת זֶה לֹא זָכָה לְשַׁבָּת וְלֹא זָכָה לְשָׁלוֹם, וְעַל-יְדֵי-זֶה לֹא זָכָה לְהוֹלִיד, כִּי עִקַּר הַהוֹלָדָה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם הַבָּא כְּפִי שְׁלֵמוּת אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו בָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה וְנִשְׁמָתוֹ עַרְטִילָאִי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַלְּבוּשִׁין הֵם מִבְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן שֶׁבָּהֶם מִתְלַבֶּשֶׁת הַנֶּפֶשׁ אַחַר פְּטִירָתָהּ, כַּמּוּבָא, כִּי הֵם נִמְשָׁכִין עַל-יְדֵי הַחֲכָמִים דַּיְקָא בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁכָּל הַתּוֹרָה תְּלוּיָה בָּהֶם דַוְּקָא, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא נַעֲשֶׂה לְבוּשִׁין לְהַנֶּפֶשׁ, בְּחִינַת חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן, 'דְּרַבָּנָן' דַּיְקָא, וְעַל-כֵּן אָז נִקְרָא מֵת, כַּמּוּבָא עַל פָּסוּק, "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ". כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בָּנִים הוּא נִקְרָא מֵת, אֲבָל כְּשֶׁמַּנִּיחַ בָּנִים כְּשֵׁרִים נִקְרָא חַי אֲפִלּוּ אַחַר מִיתָתוֹ, כִּי עִקַּר הַמִּיתָה בָּאָה מִפְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, בְּחִינַת דִּילְמָא חִוְיָא דְּרַבָּנָן טַרְקֵיהּ וְכוּ', כִּי הַמִּיתָה נִמְשֶׁכֶת מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וְכוּ'". וְעִקַּר פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע זֶה בְּחִינַת הֲלָכָה שֶׁאֵינָהּ פְּסוּקָה שֶׁאֵין זוֹכִים לְבָרֵר הַהֲלָכָה, לְבָרֵר הַכָּשֵׁר מִן הַפָּסוּל, הָאִסּוּר מִן הַהֶתֵּר וְכוּ', וְכָל זֶה עַל-יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי הַחֲכָמִים מְבָרְרִים הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדָתָם וְזֶה עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּמִי שֶׁאֵין מַאֲמִין בָּהֶם. נִמְצָא, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם דִּין וְשׁוּם הֲלָכָה וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁפָּגַם בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי נִתְעָרֵב לְפִי בְּחִינָתוֹ טוֹב וָרָע, דְּהַיְנוּ אִסּוּר וְהֶתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הָיָה עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל עֵץ הַדַּעַת עַל-יְדֵי הָאִשָּׁה, כִּי בָּהּ תָּלוּי עִקַּר אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָלַךְ הַנָּחָשׁ אֵלֶיהָ לְפַתּוֹתָהּ, וְעַל-כֵּן הָיָה הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם עַל-יְדֵי טָעוּת שֶׁטָּעוּ וְאָמְרוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִיתָה בִּנְגִיעָה כָּךְ אֵין מִיתָה בַּאֲכִילָה. וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי אֵין יוֹדְעִים שׁוּם הַנְהָגָה וְשׁוּם דִּין וַהֲלָכָה מֵהַתּוֹרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי הַחֲכָמִים כְּפִי מַה שֶּׁהֵם מְפָרְשִׁים, כִּי לָהֶם נִמְסְרָה הַתּוֹרָה לְדָרְשָׁהּ וּלְפָרְשָׁהּ כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָעִקָּר הוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, וּמִי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם הוּא מְהַפֵּךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים וְאוֹמֵר עַל אָסוּר מֻתָּר וְכוּ', כִּי אֵין יוֹדְעִים לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, מִי שֶׁנּוֹטֶה מִפְּשַׁט הָאֱמֶת בְּדִבְרֵי ה' וּמְפָרֵשׁ פֵּרוּשׁ אַחֵר שֶׁל שֶׁקֶר וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה זֶה בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי פְּשַׁט הָאֱמֶת תָּלוּי בְּהַחֲכָמִים כַּנַּ"ל, וּבָזֶה פָּגְמוּ אָדָם וְאִשְׁתּוֹ, כִּי הֵם קִבְּלוּ הַמִּצְוָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְוַדַּאי קִבְּלוּ אוֹתָהּ בִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי אֵין מִצְוָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּלוּלָה מִשְּׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה לוֹ כֹּחַ בְּחָכְמָתוֹ לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי ה' כָּרָאוּי, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיְתָה מַעֲלָתוֹ גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְהֵם הָלְכוּ אַחַר עֲצַת הַנָּחָשׁ וְנָטוּ מִפְּשַׁט הָאֱמֶת בְּדִבְרֵי ה', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְהֵם פָּגְמוּ בָּזֶה וְהָפְכוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְאָמְרוּ הֶקֵּשׁ שֶׁל שֶׁקֶר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִיתָה בִּנְגִיעָה וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁפָּגְמוּ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים וְכַנַּ"ל, כִּי עִקַּר פְּגַם עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הוּא פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְעָרֵב טוֹב וָרָע, אָסוּר וּמֻתָּר, כָּשֵׁר וּפָסוּל, כִּי אֵין יְכוֹלִין לְבָרֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הָיָה הַפְּגָם עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, הוּא עַל-יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן נִגְזַר עָלָיו מִיתָה לְדוֹרוֹת וְאֵין אָדָם שֶׁיִּמָּלֵט מִזֶּה, כִּי לִפְגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים אֵין מוֹעִיל שׁוּם רְפוּאָה בָּעוֹלָם בִּבְחִינַת דִּילְמָא חִוְיָא דְּרַבָּנָן טַרְקֵיהּ וְכוּ', וְעַל-כֵּן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִתְתַּקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזֶּה לֹא יִתְתַּקֵּן עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ כַּיָּדוּעַ. שֶׁחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן צָרִיךְ לְהִתְבָּרֵר וּלְהִתְתַּקֵּן עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כִּי גַּם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ תָּלוּי בְּתִקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל הַמַּתְחִיל, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא? וְהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה, כְּשֶׁיִּפֹּל שַׁעַר אֲרָם נְפִילָה אַחַר נְפִילָה וְכוּ', וְכָל זֶה תָּלוּי עַל-יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל בְּסוֹפוֹ, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן כָּל זְמַן שֶׁחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים אֵינוֹ נִתְתַּקֵּן בִּשְׁלֵמוּת אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מִן הַמִּיתָה, כִּי לִפְגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים אֵין מוֹעִיל שׁוּם רְפוּאָה וְהוּא מֵת בָּהּ כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל בִּבְחִינַת דִּלְמָא חִוְיָא דְּרַבָּנָן טַרְקֵיהּ וְכוּ', וְעַל-כֵּן נִקְרָא חִוְיָא דְּרַבָּנָן, כִּי זֶה עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כְּשֶׁפּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁהוּא חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהִטִּיל בְּחַוָּה, 'בְּחַוָּה' דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֱמוּנַת חֲכָמִים וְכַנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁמַּנִּיחַ בָּנִים אַחֲרָיו זֶהוּ תִּקּוּן לְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי הַבָּנִים שֶׁמּוֹלִידִין הֵם בֵּרוּר וְתִקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כַּיָּדוּעַ, כִּי הַבָּנִים שֶׁמּוֹלִידִין נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת שָׁלוֹם, מִבְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בָּזֶה, וְכֵן הֵם מְמַלְּאִין מְקוֹמוֹ וְעוֹסְקִים אַחַר כָּךְ גַּם כֵּן לְבָרֵר וּלְתַקֵּן פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא כְּלַל הַתּוֹרָה. נִמְצָא, כְּשֶׁמַּנִּיחַ בָּנִים זֶהוּ תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל-כֵּן אֵינוֹ נִקְרָא מֵת, כִּי עִקַּר הַמִּיתָה מִפְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְכַנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם, נִמְצָא שֶׁלֹּא זָכָה לְתַקֵּן זֶה הַפְּגָם שֶׁל אֱמוּנַת חֲכָמִים וְלֹא הִנִּיחַ אַחֲרָיו מִי שֶׁיַעֲסֹק בְּזֶה הַתִּקּוּן, וְעַל-כֵּן זֶה נִקְרָא מֵת כַּמּוּבָא וְכַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ, כִּי אֵין לוֹ חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן, 'דְּרַבָּנָן' דַּיְקָא כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת "כִּי עֵירֹם אָנֹכִי" (בראשית ג׳:י׳), הַנֶּאֱמַר בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן אַחַר שֶׁפָּגַם פְּגָם הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי עִקַּר הַלְּבוּשִׁין נִמְשָׁכִין מִשָּׁם בְּחִינַת חֲלוּקָא דְרַבָּנָן כַּנַּ"ל:

רבוע יהיה כפול. ותרגומו עיף, עיף מורה על כלי קיבול ריק ומעופף, היינו שהחושן רומז שלב אהרן היה מלא רצון ואהבה ולא סר מלבו אף רגע לצעוק הושיעה אדוני המלך, וזה שאיתא (במסכת אבות פ"ה מ"ז) שאחת מעשרה נסים שנעשו במקדש שלא אירע קרי לכהן גדול ביום כפור, ובאמת הלא עשו הרבה השתדלות לזה כדאיתא בגמ' (יומא י"ט:) שפרחי כהונה היו מכין לפניו באצבע צרדא כדי שלא יישן, אכן אם היה לבו מתנמנם ופוסק רגע מלצעוק להשי"ת לא היה מועיל כל ההשתדלות בזה, שבמקום המקדש שהיה עיני כל ישראל אליו שהוא מורה לישראל שאין שום הויה בעולם רק השי"ת לבדו, וכן כהן הגדול שהוא מובחר נפשות ישראל ומדוגל בכח עבודתו ויום הכפורים הוא יום המדוגל בשנה שהוא נעלם ונסתר מכל מערכת ההנהגה, וכדאיתא במדרש (רבה בראשית ג',י') ויהי ערב ויהי בקר יום אחד זה יום הכפורים ואחד הוא שאינו במספר השיתוף כדאיתא בזוהר חדש (בראשית) קב"ה אקרי אחד וכו' קב"ה אקרי ראשון ובמדרש (רבה נשא פי"ג,ח') יום אחד יום ראשון אינו אומר אלא יום אחד וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה, אלא למה אמר יום אחד שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו, ולכן איתא בגמ' (יומא כ'.) השטן בגימטריא שס"ד וביום הכפורים אין לו רשות לקטרג וכדאיתא בזה"ק (תצוה קפ"ה.) העצה בשעיר המשתלח לדחות קטרוגו, דא איהו ההוא חדוה דההוא דלטורא בגין דקב"ה יטול עמיה גורל וכו' (וכמו שנתבאר בענין יו"כ), ולכן אם היה הכהן הגדול שוכח רגע אחת מלשית ה' לנגדו והיה חושב שיש לו איזה כח והויה בפני עצמו היה לו מכשול, שענין מכשול הזה שנקרא בתורה מקרה, היינו שנדמה לאדם שיש מקרה בעולם בלא השגחה פרטית, ומזה נדמה לאדם שיש לו כח הויה בפני עצמו, וזה הוא גיאות שהאדם מתגאה שזה שורש היצר הזה והחטא הזה שבא מגיאות שהאדם מתגאה ונדמה לו שיש לו כח השפעה, וכמו שמצינו שבמסכת סוטה נזכר כל עניני גיאות וגודל היזקם, ובגמ' (שבת ק"י:) הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו ומסיק שם דרמות רוחא הוא דנקיטא ליה לפי שאין לו גיאות אין לו תאוה, ועיקר העצה נגד יצר הזה הוא שפלות והכנעה מהכרת רוממות הש"י, ולכן היה נס גדול בכהן גדול שאם היה נמצא דמיון בנפשו שום כח הויה בפני עצמו היה שולט עליו הקטרוג חס ושלום וזה היה רק בדרך נס.