באר מים חיים
או יאמר, ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'. על פי המבואר בזוה"ק (בראשית ל״ב:י׳:) וזה לשונו: שבעה רקיעים אינון לעילא וכולהו קיימי בקדושתא עלאה ושמא קדישא בהו אשתכלל. ודא רקיעא הוא באמצעות מיא וכו' ואיהו אפריש בין מיין עילאין למיין תתאין, ומיין תתאין קראין לעילאין ומההוא רקיע שתאן לון וכו' אמר ר' יצחק אית קרומא במציעות מעוהי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא, כך כגוונא דא רקיע איהו באמצעיתא וכו' תא חזי אינון מיין אעדו ואולידו חשוכא ועל רזא דא כתיב (שמות כ"ו, ל"ג) והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים וכו' עד כאן. ובזה תבין בעצמך טעם ההבדלה. ולא הספיק הבדלת עיבוי הרקיע, והבדילם עוד מרחק רב ומופלג כזה כאשר אמר למעלה כי מים התחתונים הם בחינת השמאל והגבורות החזקות ואולידו חשוכא, ומים העליונים הם בחינת חסדים גמורים טובים לשמים ולבריות. וכל עוד שהיו ביחד הנה מטבע הגבורות להתגבר ולהתחזק על צד שכנגדו ואם היה נשאר כן היו מתגברין מיין תתאין בגבורותיהם על מים עילאין שהם חסדים למשוך אותם מעט מעט עד שימשכו כולם אצלם ויתגברו עליהם ויתהפכו מטבעם שהוא חסד לטבע הגבורות שהוא דין, ובודאי אם היה כן לא היה קיום לעולם כי מי יצדק לפניו בדין.
ישמח משה
ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית לב ח). נ"ל שהיה צריך להטיל פחדו על עשו, והכלל דהירא מוראו על הכל. והנה ידוע דיראה הגדולה, היא היפך הרוממות והגאות שהוא התפשטות כאלו לבדו בעולם, כאמרם (סוטה ה' ע"א) אין אני והוא יכולין לדור בעולם, וכן ההולך בקומה זקופה (ברכות מ"ג ע"ב). אבל הירא צר לו כל העולם, עד שממש אין לו מקום מפני פחד ה' ומפני כבודו המלא עולם. והיינו ויירא יעקב מאד, עד שהגיע לגדר ויצר לו כנ"ל. עוד יש לפרש ויירא ויצר כפשוטו, ויירא שמא חטא, ועל דרך שכתב הרמב"ן כי פחד שמא חטא בכרתו ברית עם לבן, אתי שפיר טפי ויצר לו על הדבר אם חטא, והחרטה היא עיקר התשובה, ועיין בנודע ביהודה או"ח סי' ל"ה, (וכמו שבארתי תירץ למה שנשאלתי למה לא נכתב מצות תשובה בביאור בתורה הק', ויבואר במקומו באורך אי"ה בפרשת נשא ד"ה והתודו וכו', במדבר ה ז). ולכך ויחץ את העם וגו' (בראשית לב ט) ויאמר אם יבא וגו' והיה המחנה הנשאר לפליטה, כי הרהורי תשובה מועיל מחצה, כמו דאיתא (עירובין י"ט ע"א) ברשעים מלאים חרטה, וכמו שפירשתי אני בפסוק (איכה א כב) תבא כל רעתם לפניך וגו', ואחר כך (בראשית לב י) ויאמר וגו' (בראשית לב יא) הצילני נא, כי תפלה גם כן עושה מחצה (דב"ר פ"ח א'), ואם כן שניהם כאחד יועילו על הכל אף אם נגזר לכלותו הכל ח"ו, ינצלו והבן. ועוד יש לפרש ויירא, משום דויצר לו על כריתת הברית, ועל דרך שפירש האלשיך בויך לב דוד וגו' (שמואל א' כד ה), (עיין פרשת ויחי ד"ה במדרש), מזה הוכיח לעצמו שחטא, עיין שם.
ישמח משה
ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק (בראשית מו א). כתיב (מיכה ז' ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. נ"ל דהנה נאמר בשם האר"י זצוק"ל על פסוק (ישעיה (כד טז) כ"ד י"ו) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. כי ידוע מהמדרש (ילקוט פרשת לך רמז ס"ד) דעל ידי אותיות מנצפ"ך היו כל הגאולות, גאולת מצרים על ידי הפ"א פקוד פקדתי (שמות ג טז), גאולת בבל ומדי ויון היה על ידי כמ"נ כמבואר במדרש, וגאולה העתידה במהרה בימינו על ידי הצד"י צמח אצמיח (זכריה ו יב), ובכל גאולה שוררו. והיינו מכנף, ר"ל מד' אותיות אלו זמירות שמענו, שהיה כבר אלו הגאולות, אבל צבי, ר"ל רצונינו הוא, כי צבי לשון רצון הוא כמו צבי ורגיג וחמיד, לצדיק, שנזכה להגאולה שעל ידי הצדי"ק במהרה בימינו אמן כן יהי רצון, עד כאן דברי פה קדוש האר"י זצוק"ל. ואם כן אינו כמו צאתם ממצרים שאז בפ"א ועתה בצד"י, אך מבואר בפרשה דילן בספר פני דוד ובספר ראש דוד בפרשת שלח על הפסוק ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, ובפרשת וישלח (בראשית לב י) אמר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק, והקדים אברהם ליצחק, וכאן לא הזכיר אברהם כלל, ועיין במדרש (ב"ר צ"ד ה') שתמה על זה, וגם השי"ת אמר לו כאן רק אנכי אלקי אביך (בראשית מו ג). ותירץ הפני דוד על פי המדרש שאמר הקב"ה להאבות יתן אחד מכם אות אחת משמו, ואני אדלג על הקץ בגלות מצרים, והשיב אברהם אם אחזיר הה"א לא אהיה אב המון גוים (בראשית יז ד), ויעקב אמר אם אתן היו"ד ישאר עקב, ואמר יצחק אני אתן השי"ן, כי עיקר השם שלו הוא ישחק על שם השחוק, ועיין ברש"י פרשת וירא בפסוק (בראשית כא ו) כל השומע יצחק לי (ד"ה יצחק), כי הרבה שחוק היה בעולם, ובדברי הימים (א' טז טז) כתיב ושבועתו ליצחק, ובתהלים (קה ט) כתיב לישחק, כי שחוק הוא יותר משמש לשון שמחה, והחליף יצחק השי"ן בצדי"ק כדי לדלג על הקץ, והצד"י הוא פחותה מהשי"ן שני מאות ועשר, והקטין שמו שלא יהיה הגלות רק כפי מה שהקטין שמו, והוא מנין רד"ו, ודילג כמנין ק"ץ מארבע מאות, עד כאן דברי המדרש. אם כן לפי זה היה יצחק גורם שידלג על הק"ץ, אבל בלא זה השיעבוד ד' מאות שנה, ולכך יעקב שהרגיש ברוח הקודש שירידתו למצרים הוא הגלות ושיעבוד, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר ע"ו א') שאמר לו השי"ת אל תירא מרדה מצרימה, אין אומרין אל תירא אלא למי שמתיירא, לכך הקדים קודם ירידתו למצרים לעורר זכות יצחק כדי לדלג על הקץ, ולכך זבח לאלקי אביו יצחק, והשי"ת הסכים על ידו ואמר לו אנכי אלקי אביך, עד כאן דבריו ובתוספת נופך קצת. ואם כן לפי זה גם בגאולת מצרים היה על ידי הצד"י שלקח יצחק בעד השי"ן, אבל דבר זה היה באתכסיא שזה לא היה נגלה להמון, רק על ידי הפ"א היה הגאולה באתגליא פקד פקדתי, ולעתיד לבא תהיה הגאולה על ידי הצד"י באתגליא צמח אצמיח, וזה פירוש הפסוק (מיכה ז' ט"ו) הגאולה תהיה כימי צאתך ממצרים, רק ההפרש הוא כי אז בגאולה העתידה אראנו נפלאות, ר"ל מה שהיה נפלא ומכוסה בגאולה מצרים אראנו באתגליא. ועל פי זה יתפרש (תהלים ע"ה י"א) וכל קרני רשעים אגדע, ששוב לא יהיה שום רע בעולם ורוח הטומאה יעביר מן הארץ, ולא יהיה עוד יצר הרע בעולם כמבואר במדרש פרשת מקץ (ב"ר פ"ט א') על הפסוק (איוב כח ג) אבן נגף וכו', אז תרוממנה שיתרומם לעין כל קרנות, ר"ל ההארה כמו כי קרן אור פניו (שמות לד כט), דהיינו שיתרומם ההארה של אותו צד"י, במהרה בימינו אמן.