ישמח משה
ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית לב ח). נ"ל שהיה צריך להטיל פחדו על עשו, והכלל דהירא מוראו על הכל. והנה ידוע דיראה הגדולה, היא היפך הרוממות והגאות שהוא התפשטות כאלו לבדו בעולם, כאמרם (סוטה ה' ע"א) אין אני והוא יכולין לדור בעולם, וכן ההולך בקומה זקופה (ברכות מ"ג ע"ב). אבל הירא צר לו כל העולם, עד שממש אין לו מקום מפני פחד ה' ומפני כבודו המלא עולם. והיינו ויירא יעקב מאד, עד שהגיע לגדר ויצר לו כנ"ל. עוד יש לפרש ויירא ויצר כפשוטו, ויירא שמא חטא, ועל דרך שכתב הרמב"ן כי פחד שמא חטא בכרתו ברית עם לבן, אתי שפיר טפי ויצר לו על הדבר אם חטא, והחרטה היא עיקר התשובה, ועיין בנודע ביהודה או"ח סי' ל"ה, (וכמו שבארתי תירץ למה שנשאלתי למה לא נכתב מצות תשובה בביאור בתורה הק', ויבואר במקומו באורך אי"ה בפרשת נשא ד"ה והתודו וכו', במדבר ה ז). ולכך ויחץ את העם וגו' (בראשית לב ט) ויאמר אם יבא וגו' והיה המחנה הנשאר לפליטה, כי הרהורי תשובה מועיל מחצה, כמו דאיתא (עירובין י"ט ע"א) ברשעים מלאים חרטה, וכמו שפירשתי אני בפסוק (איכה א כב) תבא כל רעתם לפניך וגו', ואחר כך (בראשית לב י) ויאמר וגו' (בראשית לב יא) הצילני נא, כי תפלה גם כן עושה מחצה (דב"ר פ"ח א'), ואם כן שניהם כאחד יועילו על הכל אף אם נגזר לכלותו הכל ח"ו, ינצלו והבן. ועוד יש לפרש ויירא, משום דויצר לו על כריתת הברית, ועל דרך שפירש האלשיך בויך לב דוד וגו' (שמואל א' כד ה), (עיין פרשת ויחי ד"ה במדרש), מזה הוכיח לעצמו שחטא, עיין שם.
ישמח משה
ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה (בראשית לב ט). פירש רש"י (ד"ה והיה) על ידי מלחמה. ורשב"ם פירש יברחו אם יראו פורעניות מרחוק, ועיין בהראב"ע ובהרמב"ן. והנה גם לדבריו ר"ל פליטה, היינו בריחה כמשמעה, וגם דבריו אינם מוכרחין ודוק. והנה נראה להביא ראיה לרש"י, כי נאמר המחנה האחת לשון נקבה, והמחנה הנשאר לשון זכר ולא הנשארה, עיין ברשב"ם, ולכך כתבו רש"י (ד"ה המחנה) ורשב"ם דמחנה לשון זכר ולשון נקבה ואמת הדבר, ואף על פי כן לא יפול הדבר במקרה בתורה הק' ואין דבר ריק וטעמא בעי, וכן הוא בשמות הנרדפים כמ"ש כמה פעמים, אך הטעם לבד אינו מספיק רק אם משמש בלשון ההוא. ובכאן נ"ל כי מצינו כמה פעמים שהכתוב מכנה לתשושי כח בלשון נקבה, ולגבורי כח בלשון זכר, כי כאיש גבורתו (שופטים ח כא), וכמו שדרשו רז"ל (יומא ע"א ע"א) אליכם אישים וגו' (משלי ח ד), אלו תלמידי חכמים שהן תשושי כח כנשים ועושים גבורה כאנשים, ועיין באגודת אזוב (בדמעות שליש גבעול א' פסוק ב') דלכך נקרא התלמיד חכם בלשון נקבה. והנה לפי זה לפירוש רש"י אתי שפיר דגבי והכהו כתיב האחת לשון נקבה, וגבי לפליטה שהיא על ידי מלחמה כתיב הנשאר, כי בודאי כונת יעקב היה שילחם עמו עם אנשי המחנה, אבל לפירוש רשב"ם אין טעם, כי מה גבורה לרואה מרחוק ובורח. אך לכאורה יש לתמוה על רשב"ם דלמה לו לומר הנשאר לשון זכר, הרי והכהו גם כן לשון זכר, ועל זה לא שייך תירוצי, וכן משמע קצת לשון רש"י המחנה האחת והכהו, מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה.