Chasidut על בראשית 32:15

נמסר במסורה תרין כתובים דכל סופי תיבותא ם'. בפרשת וישלח (בראשית לב טו) עזי"ם מאתי"ם ותישי"ם עשרי"ם רחלי"ם מאתי"ם ואילי"ם עשרי"ם. ואידך בפרשת פנחס (במדבר ל לג) ביום הז' דסוכות, ומנחת"ם ונסכיה"ם לפרי"ם לאילי"ם ולכבשי"ם במספר"ם כמשפט"ם. אמרו במדרש (ב"ר פפ"ב ח') פרשה זו בפרשה פ"ב, כתוב אחד אומר (ישעיה ג יג) נצב לריב י"י, וכתיב (יואל ד יב) כי שם אשב לשפוט את כל הגוים, בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותן מעומד מקצר בדין ומפשר בדין, אבל כשהוא דן את אומות העולם דן מיושב מדקדק בדין ומאריך בדין, עד כאן. (בגמרא ר"ה דרש הכל מפסוק אחד, עיין שם ובפירוש רש"י). הנה הדינים הם הגבורות ה' אותיות מנצפ"ך הכפולים, על כן הם נתונים בסופי תיבות לגבול ולצמצום סוד הדין בוצינא דקדרינותא, והם הנקראים מישרים הם אותיות הישרים הפשוטות. והנה אותיות נצפ"ך דמיון עמודים על רגל, ומצות הדיינים הוא בישיבה כביכול, רק המם ממנצפ"ך גם הכפולה הוא דמיון ישיבה. והנה השי"ת דן את ישראל מעומד, ולא יוכל להיות גמר דין, כי הגמר דין על כרחך צריך להיות בישיבה כפי דת תורתינו, על כן הוא מפשר בדין. אבל ביום הגמר דין במסירת הפתקין ביום הושענא רבה, הנה נרמז המ"ם שהיא בישיבה, ואנו ממתקין אותה במצות סוכה דמיון מ"ם מרובעת, והנה יום ההוא הוא סוד מלכותא דדוד, דבמלכות בית דוד כתיב (ישעיה ט ו) מ"ם לםרבה המשרה, מ"ם מרובעת באמצע תיבה, להורות המתקתה מבלי גבול. אבל כששלח מנחה לעשו, הנה הש"י דן אותם מיושב כביכול, הנה נרמזת המ"ם בסופי תיבות, ודי בזה כתבתי זה מדעתי ובדרך ספק, יהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו: