ישמח משה
או יאמר אתם נצבים היום כלכם וכו' (דברים כט ט). כי החן טוב מפרש שאמר משה לישראל אם מבקשים אתם לעמוד ולישב בשלוה כולכם, אז צריך שראשיכם שבטיכם כו' יהיו נחשבים לאיש אחד כל איש ישראל, שיאמר על כל ישראל שהן כאיש אחד. ויש להוסיף נופך, על פי שדרשו (זוהר ח"ג רל"א ע"א) ויהי היום (איוב א ו), דא ראש השנה. וזה שכתוב אתם נצבים היום דא ראש השנה כולכם כו', כפירוש החן טוב כי אם ישראל יהיו באגודה אחת, בודאי אין יכולת לשום מקטרג לקטרג, כי בודאי לא ישפטו בלי ציוי, ואיך יהיה הציוי אם יאמר ישפוטו בני, דהא צריך לסמן איזה עם מצוה לשפוט, אם כן ודאי נסתם פה כל המקטריגים ולא יקטרגו, כי מי שלח ידו בבן המלך. ואם כה יאמר ישפטו בני יעקב, הלא ראש המסטינים יברח בהחבא, כי כתיב (בראשית לב כה) ויותר יעקב ויאבק וכו', וכלו בתר רישא גרירא, ואם יקרא בשם ישראל, כל שכן וכל שכן דהוא מורה כי שרית, ואם יקראו בשם ישורין, פשוט כי הוא לשון ישור על אנשים, והיינו שמושלים במעלה ומטה, ותיפול על המתנגדים אימתה ופחד, ואם כן אין מקום לפתחון פיהם. רק אם יש פיריד ח"ו, יש חוה"ש (חשש) שיקרא לכל אחד בשם הפרטי, אבל כשנתאחד אז אין שטן ואין פגע רע, והיינו שאמרו חז"ל (תנחומא נצבים סי' א') אלמלי היו ישראל באגודה אחת, והבן. והנה כשאמרתי זה, אז ענה אחד מן המסובין צעיר הימים ואמר שעל פי דברי יתפרש באין מליץ יושר וכו' תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט (מוסף לימים נוראים), ר"ל שרק תגיד שחק ומשפט הוא ליעקב, וממילא אין שטן ואין פגע רע, ואז וצדקינו במשפט כיון שאין מקטרג נמצא, עד כאן ויפה דבר.
ישמח משה
עוד ביאור על הפליאה בשעה שנכנסו שני פולמסין דנורא וכו', ענו שרפי הקודש השיבנו וגו' (איכה ה כא). גם ליישב המאמר שלא נשאו נשים (ויק"ר כ' ט'), שלא יקשה הלא מבואר בפסוק (ויקרא י א) שמתו על שהקריבו אש זרה (ויקרא י ב). והנ"ל דהוא על דרך דאיתא בפרק קמא דברכות (דף יו"ד ע"א) אהא דחזקיה שאמר אל ישעיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' (מלכים ב' כ ב), כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא, א"ל מאי כולי האי, א"ל משום דלא עסקת בפריה ורביה. ויש להבין דהא חזקיה לא שאל אותו מפני מה, דידע הא דכתיב כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א' ח' מו), אך שאל אותו מאי כולי האי, ור"ל מפני מה הגיע לו עונש גדול בזה ובבא, ואם כן מאי השיב לו משום דלא עסקת פריה ורביה, אכתי קשה מאי כולי האי, דעל זה אין מהראוי להענש עונש גדול כזה. ואמנם כבר פירשתי הענין על נכון, על פי מ"ש העקרים (מאמר רביעי פרק ל"ו ל"ז ל"ח), כי לפי שורת הדין ראוי שיהיה העונש נצחי והשכר זמני, אבל רב חסד מטה כלפי חסד (ר"ה י"ז ע"א), ומנהיג עולמו ברחמים שיהיה השכר נצחי לאוהביו ולשומרי מצותיו, והעונש זמני, עיין שם מלתא בטעמא בארוכה. ולפי זה נראה לי ליתן טעם נכון דעל זה החטא דלא עסקת בפריה ורביה, ראוי להעמיד על קו הדין שיענש עונש נצחי בזה ובבא, וכמו שכתבתי בגליון הגמרא שלי בברכות שם וז"ל: ונ"ל ליתן טעם נכון על שבזה ראוי להעמיד על קו הדין, דהא איתא (ב"ר י"ב ט"ו) שעלה במחשבה לברא את העולם בדין, וראה שאין העולם מתקיים, עמד ושיתף מדת הרחמים. נמצא דהתנהגות מדת הרחמים אינו רק משום קיום העולם, ומי שאינו עוסק במצוה זו, הרי אינו חושש על קיום העולם דלא תוהו בראה וכו' (ישעיה מה יח), נמצא נשאר עומד על תחלת המחשבה כנ"ל, עד כאן לשוני שם. ועל פי זה יובן גם כאן, דזה שלא נשאו נשים, גרם שנענשו על החטא הנ"ל בעונש מיתה, והבן. עוד יש לומר אהא דחזקיה וכמו כן כאן, על פי מה שכתבנו (בפרשת וישלח) לפרש המדרש (ילקוט ראובני) ויגע בכף ירכו (בראשית לב כו), אלו יוצאי ירכו והם נדב ואביהו. על פי הגמרא כתובות פרק קמא (דף ח' ע"א) לוי איקלע לבי רבי וכו', ברך חמש וכו', מר סבר בתר מחשבה אזלינן, ומר סבר בתר מעשה, עיין שם. וכבר הקדמנו המאמר שמתו משום דלא נשאו נשים, והנה מבואר בגמרא (פרק הבא על יבמתו, יבמות דף ס"ג ע"א) דמי ששרוי בלא אשה לא נקרא אדם, שנאמר (בראשית ה ב) ויקרא שמם אדם, וכן הוא בזוהר (ח"א נ"ה ע"ב) דהוא פלג גוף, והיינו כפי המעשה דלא נברא אלא אחד כלול משניהם, מה שאין כן כפי המחשבה היה כל אחד בריאה בפני עצמו, והבן. והנה יעקב נתברך במעשה ויאבק איש עמו (בראשית לב כה), אמרו (ב"ר ע"ז ג') שהיה שרו של עשו, והיינו שרצה ליקח הברכה מידו, כי במחשבה נתברך עשו וירא כי לא יכול לו, אם כן המעשה עיקר, על כן ויגע בכף ירכו, נתן עיניו ביוצאי ירכו והם נדב ואביהו על שלא נשאו נשים, דכיון דאזלינן בתר מעשה, השרוי בלא אשה לא יקרא אדם דאינו אלא פלג גוף, והבן. ולפי זה ממילא מובן דמי שאינו עוסק בפריה ורביה, הרי הולך בתר מחשבה, ובמחשבה היה לברא את העולם במדת הדין, והבן. לפי זה כפי מה שהלכו נדב ואביהו בתר מחשבה, אם כן הוי ההנהגה במדת הדין ולא מהני תשובה, לכך כשנשרפו ונענשו על שלא נשאו נשים, והיה הוראה דאין האמת כפי מחשבתם ומהני תשובה, ענו שרפי הקודש ואמרו השיבנו ה' אליך וגו', ר"ל בשביל ישראל דיועיל תשובה לישראל, והוא נכון בס"ד.
קדושת לוי
וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו (בראשית לב, כו). הענין, כמו שיש ג' עולמות עולם השרפים ועולם הגלגלים ועולם התחתון כן יש באדם הראש הוא נגד עולם השרפים שעל ידו משיג הבורא ברוך הוא והלב הוא נגד עולם הגלגלים וכן כתוב בספר יצירה לב ונפש גלגל בשנה שבבינת הלב יכול להשיג הבורא ברוך הוא מחמת תנועת הגלגלים והירכים שבאדם נגד עולם התחתון, היינו שעובד את הבורא ברוך הוא על ידי האמונה וזה מורה על הרגלים מלשון הרגל. וזהו הרמז ויגע בכף ירכו, שהעובד על ידי האמונה יוכל חס ושלום לבלבל. וזהו ויזרח לו השמש, שהתחיל לעבוד הבורא ברוך הוא בשכל ולזה שעובד בשכל אינו יכול לבלבל אותו. וזהו הרמז ויאמר לא יעקב, כי יעקב מורה על עבודה התחתונה יו"ד עקב כי אם ישראל שמורה על עבודה עליונה לי ראש: