בית הלוי על התורה
ויאבק איש עמו עד עלות השחר. גם בזה הוא סימן לבנים דלא ינצלו ממלחמתו של עשו [דהאיש היה שרו של עשו] וקטרוגו עד שיעלה השחר והוא ביאת המשיח. וז"ל הזוה"ק ובגין כך ויאבק איש עמו כו' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבר שלטנותיה ואתחליף, וכך הוא לזימנא דאתי בגין דגלותא השתא כלילא דמיא דאיהו לילא, ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלטון ישראל כו'. הרי מבואר להדיא דזה היה סימן לבנים שלא ינצלו מעשו עד ביאת המשיח והוא זמן עלות השחר. והענין דאף ע"ג דכבר היו כמה גאולות ממצרים ומבבל מ"מ היצה"ר והמקטרג מרקד ביניהם והחריב המקדש ולא יפטרו ממנו לגמרי עד שיהיה הגאולה האחרונה שתהיה בזמן השחר. והענין דאיתא במדרש פרשת בא בעוה"ז עשה להם נסים בלילה על שם שהוא נס עובר. אבל לעתיד לבא יעשה להם נסים ביום על שם שהוא נס קיים. והכוונה בזה דלילה רומז לגלות וכמו שאה"כ שומר מה מליל, והיום רומז לגאולה וכמאה"כ וכאור בוקר יזרח שמש וע"כ כל הגאולות וההצלות שהיו לישראל עד עתה היה כולם בלילה וזהו למופת דעדיין הם עומדים באמצע הגלות ויש עליהם עדיין חובת השיעבוד והגאולה הוא רק פקידה בעלמא ונס עובר. אבל גאולה העתידה יהיה כאור בוקר שמראה שכבר הלך לו הלילה כולה וחלף והלך לו כל השיעבוד. ובמדרש תהלים (ל"ו) אמר וז"ל עובדא הוה בחד בר נש היה מדליק את הנר וכבה אדלקה וכבה אמר עד אימתי אהיה מתייגע והולך ממתין אני עד שתזרח השמש כך ישראל כו' וזהו כמש"כ. וזהו מה שביקשה כנס"י ואמרה שומר מה מליל שומר מליל. התפללה על אורך הגלות ואמרה שני פעמים מה מליל, דגם כשנגאלו בראשונה ממצרים אח"כ חזרו לגלות. ובאה להם התשובה אמר שומר אתא בוקר וגם לילה, דיגיע זמן הגאולה שתהיה בבוקר ויהיה גם לילה למחריבים ואור לישראל:
מאור ושמש
ויאבק איש עמו עד עלות השחר כו' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו כו' ויאמר שלחני כו' ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב כו' כי אם ישראל כו' והנה יש להבין שיעקב אמר לא אשלחך כי אם ברכתני והמלאך שאלו מה שמך ולא מצינו שברכו וגם הי' יכול לברכו אף בלא שידע שמו ונראה דהנה איתא בזוה"ק על ויגע בכף ירכו שנגע שרו של עשו בתמכי דאורייתא והענין הוא כך דהנה נודע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות במס' אבות שהפליג מאוד שלא להנות מבריות והגדולים שבדורו והאחרונים כולם יחלקו עליו והתירו להנות מבריות שאל"כ אי אפשר להתקיים ויתבטל התורה ח"ו ע"ש בדברי קדשם והנה שרו של עשו רצה לקלקל שלא יהי' תמכי דאורייתא וממילא יתבטל התורה חלילה לגמרי ובזה יהיו הידים ידי עשו שולטת חלילה וזה שפירש הת"א על עשו איש יודע ציד נחש ירכון עיין במפרשי תורה פרושם על התרגם ואנו פרשנו נחשירכון שנחש אורב על הירכון היינו התמכי דאורייתא כדברי הזוה"ק. והנה איתא בזוה"ק שבעו"הז הת"ח ניזונים ע"י העמי הארצות ובעולם הבא יתפרנסו הע"ה ע"י הת"ח ועיקר חיותם יהי' רק ע"י הת"ח והנה מצינו בגמרא שגם בעוה"ז יותר מה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל הבית. ודורשים זה מן הפסוק שם האיש אשר עשיתי עמו בועז ע"ש. והנה ודאי ראוי והגון לת"ח שלא יהנה מכל איש כידוע ליודעי חן אמנם מתחלה כ"ז שהצדיק עדיין לא נזדכך לגמרי והוא באמצע העבודה אי אפשר לו לדקדק כ"כ ממי שיקח שא"כ אפשר שיתבטל לגמרי מהתורה והעבודה ח"ו והנה אחר שנזדכך הצדיק אזי הוא הוא אשר מושך כל השפע בעצמו כדאיתא בגמרא על פסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שהת"ח ניזונין בזרוע וכל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' ואז לא מקרי נהנה מבריות אדרבה הוא המביא השפע והם ניזונים ממנו נמצא הת"ח ניזון משל עצמו. ועתה נבא לבאר הפסוקים וירא כי לא כו' ויגע בכף ירכו כדברי הזוה"ק שנגע בתמכי דאורייתא וכוונת השר הי' לפגום שלא יהי' מחזיקי תורה ועי"ז יתבטל התורה חלילה בכדי שישלטו ידי עשו ע"כ אחר שבקש המלאך ממנו שלחני ויאמר לא אשלחך כ"א ברכתני. פי' שתחזור לתקן אשר קלקלת בהתמכין דאורייתא אז אמר לו המלאך מה שמך כו' עד כי אם ישראל פי' דאיתא במפרשים שישראל הוא לשון ישר אל ונ"ל הפירוש היינו שיהיה במדריגה גדולה בהזדככות גדול ואז יהי' הוא המביא שפע לעולם ויזונו הכל בזכותו וזה הי' ברכתו לא יעקב כו' כ"א ישראל ר"ל במדריגה גדולה ובמדריגה זו יהיו בניך הצדיקים ואליהם לא נגע הפגם כי לא הם הנהנים רק מהנים ומשפיעים לכל באי עולם בזכותם ומדידהו קא אכלי וק"ל.
דגל מחנה אפרים
ויותר יעקב לבדו וכו' ואית' במדרש הה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ע"כ והנה המדרש הזה הוא תמוה מאוד וי"ל ע"פ הגמרא כ"א מחויב לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי ע"כ: והנה כשנשים לב על דברי הגמרא זו הוא מוסר גדול ודרך ישרה להדרכת האדם כי כשעולה בדעתו שכל העולם לא נברא אלא בשבילו נמצא הוא יחיד בעולם וכל העמדת העולם וקיומו תלוי בו בהטבת מעשיו הוא מקיים את העולם וח"ו להיפוך הוא מחריב את העולם ואינו צריך לעשות עבודתו באיזה פניה שישבחוהו בני אדם או כיוצא בזה כי הוא העיקר בעולם וכל העולם טפלים אליו ואינו צריך להם רק כולם צריכים לו וזה מדריגה גדולה מאוד כשזוכה לזה ואז בוודאי הוא עובד לה' לבדו בלי שום בילבול ועירב מחשבה ופניה אחרת וגורם בזה ביטול כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה והשכינה כביכול: וזה י"ל שמרמז המדרש ויותר יעקב לבדו היינו כשזכה למדריגה גדולה זו שהבין והאמין שהוא לבדו יחיד בעולם ושל העולם תלוי עליו ועל מעשיו אז ונשגב ה' לבדו היינו שבוודאי עבודתו תמה ושלימה ונקיה וביטול כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה וראה ונגלה כי נשגב ה' לבדו והוא לבדו ואין בלתו רק הוא אחד ושמו אחד והבן: